וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מאחורי הקלעים של העסקות הגדולות: עורכי הדין הטובים בישראל מדברים

נורית רוט

3.10.2007 / 17:42

הדרך לחתימה על עסקת ענק רצופה כוונות טובות, אבל גם מכשולים ורגעי משבר; עורכי הדין שרקמו, רקחו ותפרו את עסקות השנה, מדברים על הקשיים, על הרגעים בהם נדמה שכל העסקה עומדת להתפוצץ, אבל גם על הסוף הטוב



תשס"ז היתה שנה ברוכת עסקות במשק הישראלי. חברות רבות ביצעו השקעות בחו"ל במיליארדי דולרים, אחרות נרכשו על ידי משקיעים זרים, חברות נוספות שינו את פניהן ובעליהן ושוק ההון עבר רפורמה, שבעקבותיה הוקמו בתי השקעות חדשים שמנהלים כיום השקעות במיליארדי דולרים. ללא ספק, הרבה כסף עבר הרבה ידיים בשנה הזו.



משרדי עורכי הדין הגדולים, אך טבעי, שמחו לחלוק אתנו חוויות מאחורי הקלעים של העסקות הגדולות שבהן היו מעורבים השנה. עורכי הדין חדלו להיות רק אלו שמנסחים את סעיפי החוזה, והם ממלאים כיום תפקיד מכריע בביצוע העסקות. קצת יותר קשה לדעת איזה קופון גזרו המשרדים על עסקות אלו. בסוגיות המחיר עורכי הדין נוטים להיות יותר חשאיים. מרבית המשרדים הסכימו להודות כי הם גובים שכר טרחה בעסקות אלה לפי שעות, אך סירבו לפרט מעבר לכך. מה שבטוח, עורכי הדין לא קופחו, כפי שהבהיר אחד מהם.



כמה זמן לוקח לסגור עסקה גדולה? פרק זמן של שנה עד שנה וחצי הוא פרק הזמן הממוצע שבו נסגרו רוב העסקות - ביניהן עסקות הקשורות לרפורמת בכר, מכירת חברת תרו לידי סאן ההודית ומכירת תנובה לאייפקס. ואולם, היו גם עסקות בזק שבשל נסיבות מיוחדות או מומנטום היה חשש לפספס. אלה נסגרו תוך חודש-חודשיים, כמו מכירת חלקה של דלק באמישראגז, או עסקת רכישת הקרקע בלאס וגאס על ידי קבוצת אי.די.בי.



חלק מהעסקות החשובות השנה לא נכנסו לרשימה מפאת קוצר היריעה. נזכיר, על קצה המזלג, את רכישת חברת אם-סיסטמס הישראלית על ידי סנדיסק האמריקאית (שיוצגה על ידי משרד נשיץ ברנדס), רכישת מניות דלתא גליל תעשיות של דב לאוטומן על ידי חברת GMM CAPITAL (שיוצגה על ידי משרד שבלת ושות'), ועסקת מי עדן-דנונה, שבה נרכש חלקה של דנון במיזם המשותף של מי עדן דנונה באירופה (מי עדן יוצגה על ידי משרד ארדינסט בן-נתן).



האחווה הנשית סייעה



משרד: קנטור, אלחנני, טל ושות'



העסקה: רכישת קרן ההשתלמות קהל על ידי מגדל שוקי הון



עורך דין מוביל: דליה טל



מועד החתימה: אוגוסט 2007 (מועד העברת הבעלות)



משך העסקה: שנה ושמונה חודשים







מספר עורכי דין מעורבים: 5



פרטי העסקה: טל: "ייצגנו במכירה את בנק לאומי ואת בנק דיסקונט. זו עסקה שסגרה שמונה עסקות שכללו את מכירת כל קופות הנאמנות וקרנות הגמל של בנק לאומי. זה התחיל בפיא, המשיך בפסגות ועבר לקופות הגמל - פריזמה, הראל וקהל. סכום התמורה שהתקבל בלאומי בגין העסקות היה כ-3 מיליארד שקל. מדובר בעסקה היחידה במשק שבה בנק גדול (לאומי) ובנק בינוני (דיסקונט) היו צריכים למכור יחד חברה מסובכת מאוד מבחינת המבנה המשפטי שלה, כאשר על כל בנק חלה מערכת שונה של הוראות ולוחות זמנים אחרים. בנוסף, מה שנמכר בעסקות אלה היה נכסים, התחייבויות וזכויות, עניין מורכב יותר ממכירת מניות. היינו צריכים להתחשב בהוראות מאוד ספציפיות של המפקח על הביטוח, וכל זה תחת רגולציה של בנק ישראל".



קושי בעסקה: "היו רגעים ביחסים בין לאומי לדיסקונט בהם כל אחד משך לכיוון שלו. דיסקונט שקל להחזיק את החברה הרבה יותר זמן, אבל לאומי רצה למכור מהר. זה היה מאד קשה. לי היה ברור שצריך לנטרל את הרגשות ואת האגו ולדבר רק על שיקולים מסחריים. העובדה שרק נשים הובילו את העסקה - לינדה בן שושן מטעם דיסקונט, אסנת רונן מטעם לאומי ואנוכי - סייעה לנו רבות ותרמה לאווירה הטובה".



תמחור: לפי שעות. "זה קליינט קבוע שלנו אז אין לנו ברירה".



היקף הנכסים השתנה במהלך המשא ומתן



משרד: כספי ושות'



העסקה: עסקות הקרנות וקופות הגמל של בנק הפועלים וכלל ביטוח



עורכי דין מובילים: רם כספי ויאיר כספי



מועד החתימה: העסקה האחרונה בשרשרת נסגרה ביולי 2007



משך העסקה: כשנה וחצי







מספר עורכי דין מעורבים: 2



פרטי העסקה: יאיר כספי: "מדובר ברצף של עסקות שנעשו במקביל ונמשכו יותר משנה. עסקות אלה היו פועל יוצא של רפורמת ועדת בכר, שהחלה צונאמי של מכירת קרנות נאמנות וקופות גמל בהיקף כולל של יותר מ-120 מיליארד שקל. במסגרת זו ייצגנו את בנק הפועלים במכירת קרנות הנאמנות שלו - פקן ולהק - לקרן מרקסטון (1.15 מיליארד שקל), ורכשנו עבור כלל ביטוח את קרנות נאמנות אילנות דיסקונט. בהמשך מכרנו עבור בנק הפועלים את קופת הגמל קובץ למרקסטון ואת קופת הגמל גדיש לבית השקעות פליינפילד. לאחר מכן רכשנו עבור כלל ביטוח גם את קופות הגמל של בנק דיסקונט. מדובר בעסקות בעלות השלכות מבניות מרחיקות לכת על שוק ההון, שמתבססות על מכירת פעילות ולא מניות".



קושי בעסקה: "בגלל שהעסקות נמשכו על פני תקופה ארוכה, היו מקרים שחלו שינויים בהיקף הנכסים או בתנאי השוק שהיו בחלק מהעסקות. לדוגמה, ברכישת קופות הגמל של דיסקונט עבור כלל ביטוח, סוכם מתווה מסוים של קביעת המחיר, אך בעקבות שינוי שחל בתנאי השוק, כלל ביטוח, שאותה ייצגנו, ביקשה עדכון מסוים במחיר. הדבר יצר משבר בעסקה שאיים על השלמתה, אך לאחר משא ומתן אינטנסיווי שנמשך חודשים ארוכים, הסכמנו על מחיר חדש שהותאם לתנאי השוק החדשים. קושי אחר שאיפיין את העסקה היה הרגולציה. כללים ומגבלות התהוו תוך כדי העסקה וזה יצר אי ודאות קשה. לדוגמה, תקנות ההפצה והוראות של הממונה על שוק ההון לגבי קופות הגמל חוקקו תוך כדי המשא ומתן, וזה חייב את הצדדים לנסח הסכמים צופי פני עתיד".



תמחור: "לא לפי שעות. לאחר שמסתיימת העסקה ולאחר שידוע היקף העבודה שהיתה כרוכה בה, אנו מסכמים את שכר הטרחה במשותף ובאופן מוסכם עם הלקוח, לפי מה שראוי".



"היה קשה לסגור את חבילת הביטחונות"



משרד: ש. הורביץ



העסקה: מימון עסקת הרכישה של בית הזיקוק אשדוד



עורכי דין מובילים: מיכל ליברמן ואנטוני בלוך



מועד החתימה: סוף ספטמבר 2006



משך העסקה: כחודש וחצי



מספר עורכי דין מעורבים: 4



פרטי העסקה: ליברמן: "ייצגנו בעסקה את בנק הפועלים, שנתן את המימון החיצוני לפז לצורך רכישת בית הזיקוק. המדינה היתה בעלים של בתי הזיקוק באשדוד וחיפה, שהיו למעשה גוף אחד. התקבלה החלטה לפצל את אותו גוף לשתי חברות נפרדות ובמסגרת זו הוקמה חברה חדשה - בז"א (בית זיקוק אשדוד) - אותה החליטה המדינה למכור במכרז. פז זכתה במכרז והיתה זקוקה למימון חיצוני כדי לסגור את העסקה. מיד לאחר הזכייה פנתה פז לבנק הפועלים, ואז התחיל משא ומתן אינטנסיווי, שאנחנו גויסנו אליו מהר מאוד, לגבי תנאי ההלוואה וחבילת הביטחונות. גובה המימון של הבנק היה 650 מיליון דולר. במקביל למשא ומתן סגרה פז את הסכם הרכישה של מניות בז"א מול המדינה. כשבוע לאחר החתימה על הסכם המימון באנו לסגור את עסקת הרכישה ולחתום על המסמכים הנדרשים. באותו מועד עבר סכום נכבד לקופת המדינה. עסקה זו היתה עסקת המימון הגדולה ביותר שעשינו בתשס"ז - שהיתה שנה שהתאפיינה בעסקות מימון גדולות מאוד שבהן היינו מעורבים - רכישת פסגות מבנק לאומי על ידי יורק, רכישת 20% מהראל על ידי סמפורנה, מימון מחדש של טאוור ומימון מחדש של yes".



קושי בעסקה: "העסקה היתה מורכבת בשל העובדה שמדובר ברכישת חברה גדולה שהיא חדשה בשוק. לבנק היה חשוב לראות יחס מסוים בין הכסף שהוא נותן לבין יכולת ההחזר. היה קושי רב לסגור את חבילת הביטחונות, ועל כך היו דיונים רבים בכל הדרגים, עד שהצלחנו לסגור את הנושא בסופו של דבר".



תמחור: לפי שעות.



לאפשר לרוכשים לעשות "שופינג"



משרד: מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם, ברנדווין ושות'



העסקה: רכישת ECI



עורך דין מוביל: דני גבע



מועד החתימה: יוני 2007



משך העסקה: 4-5 חודשים



מספר עורכי דין מעורבים: 5-6



פרטי העסקה: גבע: "ECI שבשליטת נוחי דנקנר, הפועלת בתחום ציוד התקשורת ונסחרת בוול סטריט, נמכרה לקבוצת רוכשים בראשות היזם ישראלי שאול שני ואשמור - קרן פרייווט אקוויטי בריטית - שאותה ייצגנו. הקבוצה רכשה 100% מהחברה לפי מחיר של 10 דולרים למניה, המשקף לחברה שווי של יותר מ-1.2 מיליארד דולר. למעשה, החברה נהפכה לפרטית.



זו הכניסה הכי משמעותית וגדולה של קרן פרייווט אקוויטי לישראל בעסקה בודדת. מה שהיה מיוחד בעסקה היה שאיפשרנו להנהלת החברה לעשות שופינג - לחפש אם הם משיגים מחיר טוב יותר מזה שהצענו להם, וזאת בתוך 45 יום. באותם ימים ידענו שיש אפשרות גבוהה שהעסקה עלולה להתבטל ואנחנו נהיה מחוץ לתמונה. זה משהו שעושים בחלק מהעסקות האמריקאיות - התהליך נועד למנוע טענות שהחברה לא עברה תהליך התמחרות מסודר ונמכרה במחיר הלא נכון".



קושי בעסקה: "הקושי העיקרי היה להגיע לאיזונים הנכונים מבחינת ההגנות שנותנים לחבר המנהלים של ECI, ומצד שני לדאוג שהעסקה לא תברח לנו מבין הידיים".



תמחור: - "בעקרון לפי שעות, אבל אם אנחנו חושבים - והלקוח מסכים איתנו - שהיתה לנו תרומה מיוחדת לעסקה מעבר לשעות העבודה רגילות, אז מדברים על זה והלקוח משלם מחיר נוסף מעבר לשעות. זה משהו שלא מתמחרים מראש".



שבוע אינטנסיווי בניו יורק



משרד: גולדפרב, לוי, ערן, מאירי ושות'



העסקה: רכישת נכס מקרקעין בלאס וגאס על ידי קבוצת אי.די.בי



עורכי דין מובילים: עודד ערן, לוי אמיתי ונחמה ברין



מועד החתימה: 10 באוגוסט 2007



משך העסקה: כחודשיים



מספר עורכי דין מעורבים: 6



פרטי העסקה: ערן: "ייצגנו את קבוצת אי.די.בי ברכישת נכס מקרקעין בלאס וגאס, עליו יוקם פרויקט נדל"ן ייחודי שיכלול מלון יוקרתי, קזינו, מרכז מסחרי מודרני ומגדלי מגורים אקסלוסיוויים. ההשקעה בשלבי הפרויקט השונים צפויה להסתכם ב-6-8 מיליארד דולר. עלות הקרקע לבדה מסתכמת בכ-1.25 מיליארד דולר. הפרויקט יוקם על ידי אי.די.בי וחברת אלעד מקבוצת תשובה, בחלקים שווים. עסקת ענק בסדר גודל כזה מחייבת עבודה מאומצת ושיתוף פעולה הדוק בין מחלקות המשרד השונות, ותיאום עם משרדים בינלאומיים שיהיו מעורבים בפרויקט. העבודה החלה במשא ומתן שנוהל בישראל, המשיכה בניסוח והחלפת טיוטות והסתיימה בחתימה בתום שבוע עבודה אינטנסיווי בניו יורק. העניין המיוחד נבע, בין השאר, מזהות הצדדים המעורבים בעסקה: קבוצות ההשקעה הגדולות במשק, בנקים בינלאומיים מהשורה הראשונה ומשרדי עורכי דין ורואי חשבון בינלאומיים".



קושי בעסקה: "באמצע הדרך נקלענו למשבר בשוק האשראי בארה"ב, והיה צריך לממן את העסקה למרות זאת. נדרשנו לשאלה איך לתפור חבילת מימון שכולם יוכלו לחיות עימה בשלום. זה היה כרוך בהרבה עבודה ומתח. בסופו של דבר, ואחרי עבודה מאוד אינטנסיווית, הצלחנו לתפור את עסקת המימון".



תמחור: מסרבים למסור.



בצל חקירת רשות ניירות ערך



משרד: גרוס קלינהנדלר, חודק, ברקמן ושות'



העסקה: עסקת מכירת פסגות אופק



עורך דין מוביל: ריצ'רד מן, ראש המחלקה הבינלאומית במשרד



מועד החתימה: ספטמבר 2006



משך העסקה: כשנה



מספר עורכי דין מעורבים: 4-8



פרטי העסקה: מן: "בעקבות ועדת בכר היו צריכים הבנקים למכור חלק מהנכסים שלהם. בנק לאומי החזיק בחברת פסגות אופק, שעסקה בניהול קרנות וניהול תיקים. בסוף 2005 החליט הבנק למכור את החברה. הרוכשת - יורק קאפיטל - היתה קרן פרייווט אקוויטי. מבין כל העסקות שנבעו מוועדת בכר - זו העסקה הגדולה ביותר (1.35 מיליארד שקל - נ.ר.). מפני שהעסקה נעשתה כעסקת נכסים ולא כעסקת מניות - הרוכשת קנתה את הפעילות ולא את מניות החברה - הקרן היתה צריכה להקים מערכת של חברות חדשות, שהיו צריכות לקבל את כל האישורים הנדרשים כדי לקלוט את הפעילות הזו ולנהל אותן בהמשך. בין האישורים שנדרשו - רישיון לניהול קרנות, רישיון לניהול קופות גמל ורישיון לחברות בבורסה. התהליך נהפך למורכב יותר כי הוא התרחש בצל חקירה שניהלה רשות ני"ע נגד כמה מנהלים בכירים בלאומי, בפיא ופסגות אופק (גבי רביד ודני זילביגר). בנוסף, החיבור בין קרן זרה לרגולטורים לא היה פשוט, מכיוון שבדיקה של קרן היה דבר חדש בשבילם".



קושי בעסקה: "היה רגע לקראת הסגירה בו רביד וזילביגר הגישו בקשה לבית משפט שמטרתה למנוע מהרשות נקיטת צעדים נגדם. בקשה זו היתה אמורה למנוע את ביצוע העסקה. הדיון הזה הגיע עד לעליון. בגלל הסכסוך המר בין המנהלים לרשות היה חשש אמיתי אם נוכל להשלים את העסקה".



תמחור: לפי שעות.



"אשתי חששה שאני עומד לחטוף התקף לב"



משרד: יגאל ארנון ושות'



העסקה: מכירת תרו לחברה ההודית סאן



עורך דין מוביל: דיוויד שפירא



מועד החתימה: מאי 2007



משך העסקה: 11 חודשים



מספר עורכי דין מעורבים: קרוב ל-20. את הליטיגציה ניהלו עורכי הדין דרור ויגדור ואורנה ששון



פרטי העסקה: שפירא: "חברת סאן ההודית רכשה 100% ממניות חברת התרופות הישראלית תרו, הנסחרת בארה"ב. המכירה נעשתה בעקבות חובות של רבע מיליארד דולר שהיו לתרו כלפי כ-70 נושים, לרבות בנקים ומשקיעים מוסדיים. בנוסף, החברה לא פירסמה דו"חות כספיים ל-2005. החברה נמכרה ב-300 מיליון דולר, ובנוסף התחייבה להחזיר את כל החובות של הבנקים.



העסקה היתה מורכבת כי היו שישה רוכשים פוטנציאליים שהציעו להשקיע בחברה, כך שהיינו צריכים לנהל שש עסקות שונות בו זמנית. בסופו של דבר, שלושה מתוכם הגיעו לנקודת הגמר, עם הסכמים מלאים, וב-18 במאי הדירקטוריון בחר בעסקה הטובה ביותר, לדעתו. מלבד זאת, בעלי מניות מהציבור התנגדו לעסקה, ו-24 שעות אחרי שחתמנו עם סאן הגישה קרן טמפלטון בקשה לצו מניעה נגד העסקה. בעקבות הבקשה עברה העסקה לידי מחלקת הליטיגציה במשרד, שהיתה צריכה להתמודד עם ארבע בקשות לצווי מניעה. בסופו של דבר ניצחנו בכולן, אפילו בעליון".



קושי בעסקה: "במוצאי שבת ה-19 למאי, אחרי שחתמנו על העסקה יום קודם לכן וכבר הודעתי לכל הנושים שחתמנו ושהעסקה הטובה ביותר נבחרה, קיבלתי טלפון שיש דיון למחרת בבוקר על צו מניעה שהגישה קרן טמפלטון. באותו רגע נפל לי הלב, כי אחרי שעבדנו יום ולילה על העסקה ראיתי לנגד עיני איך הכל עומד לקרוס. זה היה הרגע הכי קשה, מבחינה רגשית לפחות. אשתי חששה שאני עומד לחטוף התקף לב".



תמחור: לפי שעות.



רגולציה תוך כדי ביצוע העסקות



משרד: הרצוג, פוקס, נאמן ושות'



העסקה: הקמת בית ההשקעות פריזמה



עורך דין מוביל: אהוד סול



מועד החתימה: מארס 2007



משך העסקה: שנה וחצי



מספר עורכי דין מעורבים: כ-30



פרטי העסקה: סול: "לפני כשנתיים נקראנו למשרדי קרן מרקסטון במוצאי שבת למשא ומתן אינטנסיווי ליצירת שותפות בבית ההשקעות סולומון, בשמו הנוכחי - פריזמה בית השקעות. זו היתה עסקה משולבת, בהיקף רכישה כולל של כ-2 מיליארד שקל. הרכישה כללה 90% אחוזים מהמניות בסולומון, ורכישה מיידית של ארבעת הנכסים הפיננסיים הבנקאיים הגדולים שעמדו למכירה באותה עת - קרנות פקן וקרנות להק של בנק הפועלים, קופות הגמל של בנק לאומי, שניהלו סכום של כ-11 מיליארד שקל, וקופות הגמל של בנק הפועלים, שניהלו סכום של כ-14 מיליארד שקל. המטרה היתה ליצור מסה קריטית, שתשמש כתשתית להקמת בית השקעות גדול. כך הוקם בתוך שנה וחצי בית השקעות חוץ בנקאי ענק - פריזמה - שמנהל השקעות בהיקף של כ-50 מיליארד שקל. עסקות אלה היו מהירות יותר ובמחירים גבוהים יותר, וגרמו למהפך בשוק ההון הישראלי ולשינוי בתרבות הכלכלית הישראלית, וזאת בעקבות הרפורמה של ועדת בכר".



קושי בעסקה: "העסקה היתה רצופה בקשיים. היה צריך להתמודד עם רגולציה שנולדה ונכתבה תוך כדי ביצוע העסקות. היה גם צורך להשיג מימון מהלוואות בנקאיות, והרגולטור הצר את צעדינו, מתוך חשש שאם הבנקים יעמידו הלוואות לצורך רכישת הנכסים שלהם עצמם, הם ישארו בעלי אינטרס בנכסים ולא יהיו אובייקטיוויים כפי שהמחוקק רצה. זו היתה ריצת מרתון למרחקים ארוכים".



תמחור: "אין הסכם חתום. החישוב מבוסס על שעות אבל זה גמיש ונתון גם לשיקול דעת הלקוח ולמידת שביעות רצונו".



כל פרט טכני היה עילה למשבר



משרד: זליגמן ושות'



העסקה: מכירת החלק של חברת דלק באמישראגז



עורך דין מוביל: אהרון מיכאלי



מועד החתימה: ערב ראש השנה, 11 בספטמבר 2007



משך העסקה: כחודש וחצי



מספר עורכי דין מעורבים: 3 (עו"ד אלי זהר היה מעורב לסירוגין)



פרטי העסקה: מיכאלי: "לאחר שותפות ארוכת שנים, דלק ישראל מכרה את אחזקותיה בחברת אמישראגז - 38% - לידי משפחת פרדיס, שנותרה בעלת השליטה היחידה בחברה, ומחזיקה כיום בכ-98% מהמניות. שווי העסקה היה 67.5 מיליון דולר. המומנטום לעסקה נוצר לאחר שדלק ישראל יצאה להנפקה והיתה חייבת לכלול את אמישראגז בתשקיף, אבל משפחת פרדיס - משפחה שקנאית לפרטיותה - סירבה לחשוף נתונים כספיים. בעקבות זאת, דלק העבירה את המניות שלה לחברה האם דלק פטרוליום, אך בסיטואציה כזו יש לבעלי המניות האחרים אפשרות להפעיל זכות סירוב. על פרדיס היה להחליט האם לרכוש את המניות או להסתכן בחשיפת נתוני החברה. כך התחיל משא ומתן בין הצדדים לגבי ביצוע עסקה ישירה בין בעלי המניות בחברה, בלי הפעלה של זכות סירוב".



קושי בעסקה: "בכל רגע נתון אפשר היה לחשוב שהעסקה עומדת על סף פיצוץ. שני הצדדים שידרו שהרצון לא לבצע את העסקה כמעט זהה לרצון לבצע אותה. העובדה היא שבעבר היו ניסיונות להוציא לפועל עסקה דומה - והם לא צלחו. אפילו דברים טכניים, שבעסקות רגילות לא היו יוצרים קשיים מיוחדים - כמו מתי יתקבלו האישורים הרגולטוריים לעשות את העסקה - היוו עילה למשבר. לכן מבחינתנו היה העיתוי היה חשוב. היה צורך לעשות את העסקה מהר. אם העסקה היתה נדחית בעוד שבועיים אני לא יודע אם היא היתה מתבצעת. התפקיד שלנו מבחינה זו היה ליצור את כל התנאים חקיום העסקה, כך שאם הצדדים רוצים לחתום על ההסכם, לא יהיה להם שום תירוץ לא לחתום עליו".



תמחור: "עורכי הדין לא קופחו".



"חששנו שהעסקה תרד לטמיון"



משרד: ליפא מאיר ושות'



העסקה: מכירת תנובה לקרן אייפקס



עורכי דין מובילים: צוריאל לביא, גד אזור ועוזי מור



מועד החתימה: מארס 2007



משך העסקה: כשנה



מספר עורכי הדין עורבים: 6



פרטי העסקה: ליפא מאיר: "עסקת המכירה של תנובה לקבוצת אייפקס, אליה הצטרף מבטח שמיר, הגיעה לשווי של כמיליארד דולר. לבעלי המניות ניתן החופש לבחור אם הם רוצים למכור את חלקם בתנובה או להישאר חברים. חבר שרצה מכר את מניותיו לפי שווי של כמיליארד דולר. המורכבות של העסקה נבעה בראש ובראשונה מהמבנה המשפטי של תנובה. מבנה הבעלות הצריך, בין היתר, לאשר את העסקה בוועידת תנובה ברוב של 75% מהחברים. בסופו של דבר אושרה העסקה ברוב גדול הרבה יותר. למעשה, העסקה הביאה לכך שהבעלות על תנובה עוברת לגוף של משקיעי חוץ, כאשר החקלאים ממשיכים לעסוק בחקלאות, והמכירה מאפשרת להם לפרוע את החובות לבנקים ולמדינה ולצאת לעצמאות כלכלית. מדובר במהפכה כלכלית במגזר ההתיישבותי. העסקה תושלם בתקופה הקרובה, לאחר השלמת מספר נושאים כגון קבלת אישור רשויות המס ואישור בית המשפט ורשם האגודות השיתופיות".



קושי בעסקה: "ההנהלה של תנובה בחרה בהצעה שלא היתה הגבוהה ביותר מבחינה כספית, אבל הציבה תנאים מוצלחים יותר מבחינות אחרות. בעקבות זאת, חלק מהמשתתפים במכרז התנגדו לבחירה והודיעו שהם מכינים פנייה לבית משפט. חששנו שהעסקה עלולה לרדת לטמיון או להידחות במשך שנים, אבל בסופו של דבר הם השלימו עם הבחירה. אחד המתמודדים ששקל לפנות לבית משפט - מאיר שמיר - אף הצטרף לגוף הזוכה".



תמחור: לפי שעות.



צילומים: עופר וקנין ויח"צ


טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully