"השכר בבנק ישראל הוא מטען נפץ אטומי"

אלי כהן, הממונה על השכר בשירות הציבורי, יודע שהוא הולך למלחמה קשה. רן ארז, יו"ר הנהלת ארגון המורים, יעשה לו את המוות מיד אחרי החגים.

בינתיים כהן יכול רק לברך את עצמו על ההסכם שהספיק לסגור עוד בחופש הגדול עם יוסי וסרמן, מנהיג הארגון המתחרה - הסתדרות המורים. ארגון המורים יכול להשבית בעיקר את בתי הספר התיכוניים, אך הציבור מתקשה להתרגש מכך. הבגרויות יושלמו בכל מקרה והפערים בחומר הלימודים ייסגרו בדרך כלשהי. בין כה וכה יישכח רוב החומר בזמן השירות הצבאי.

אנשי הסתדרות המורים, שמחזיקים את בתי הספר היסודיים, הם הכוח החזק. כשהילדים הקטנים נשארים בבית מישהו מההורים צריך להפסיד ימי עבודה, וכשזה קורה ארגוני המעסיקים בראשות עודד טירה מתחילים לפרסם נתונים מפחידים ואף מוגזמים על הפסדים של עשרות מיליוני שקלים למשק בכל יום שביתה.

כהן מכיר את המשחק. הוא מתלהב מהצלחתו לרתום להסכם עם המורים שני משרדים שתהום פיסקלית עמוקה מפרידה ביניהם - החינוך והאוצר. "40 שנה לא עשו במערכת החינוך שינוי כזה", הוא אומר. "זה לא הסכם שכר, זו רפורמה אמיתית שהכנסנו דרך ההסכם הקיבוצי".

המאבק הגדול תופס את כהן במצב רגיש. אברהם הירשזון, שר האוצר שמינה אותו ביולי 2006 ושנחשב לפטרונו, נאלץ להסתלק מתפקידו בבושת פנים עקב חשד למעשי שחיתות חמורים. במאבק הגדול והעקרוני נגד השכר המופרז בבנק ישראל נאלץ כהן להתקפל מול עוצמתו של הנגיד סטנלי פישר וחוסר נכונותו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, להתעמת עמו.

מצבו של כהן בצמרת משרד האוצר ובאחד הצמתים הרגישים במדינה היה טוב יותר אלמלא היה מזוהה כל כך עם שר האוצר לשעבר בנימין נתניהו, האיש שהביא אותו לשירות הציבורי.

מינויו היה לחוץ וקשור בנסיבות טרגיות. עוזר ברקוביץ', עובד מדינה ותיק ומיומן שאך זה מונה לתפקיד הממונה על השכר, מת במפתיע. הירשזון, שהוקפץ על ידי ידידו אולמרט ממשרד התיירות למשרד האוצר, פנה לכהן, שהיה מנכ"ל משרד התיירות ופרש בעקבות חילופי השרים, וביקש ממנו להתמנות לתפקיד כהן לא יכול היה לסרב. "הפעילו עלי מכבש לחצים", הוא אומר. "הבנתי שמדובר באתגר ברמה של ספורט אקסטרים. זה תפקיד מאוד לא סקסי, סיזיפי. בסוף לא יכולתי לסרב".

על העבודה עם הירשזון יש לכהן רק דברים טובים לומר: "העבודה אתו היתה מדהימה. אני לא מכיר הרבה שרים שהיו מקבלים החלטה גדולה כל כך כמו פתיחת השמים לתחרות חופשית בין חברות התעופה מול לחצים של ענקים בתעשייה. ראיתי שם את יכולת העבודה שלו מול הלחצים בתפקיד הזה וזה עזר לי מאוד. כשנכנסים לתפקיד מנכ"ל משרד ממשלתי זהות השר הממנה חשובה מאוד".

כעת, בראיון ראשון בתפקיד הממונה על השכר בשירות הציבורי, מנסה כהן למצב את עצמו מחדש כמינוי מקצועי ונטול פניות. אפילו מידידו הוותיק, החשב הכללי ירון זליכה, הוא ניער חוצנו לפני חודשים רבים.

כמקובל בשנים האחרונות באוצר, הרפורמה במערכת החינוך היא ארוכת טווח וקשה לחזות את תוצאותיה. המורים יקבלו תוספות שכר משמעותיות בתמורה לתוספת שעות הוראה והנהגת מקדמי יעילות, כמו שעון נוכחות. תוספות השכר ימומנו באמצעות התייעלות: עובדים בלתי יעילים יפרשו בתהליך לא כפוי.

צירוף אירועים נדיר עמד לצדו של כהן בדרך להסכם: משק במצב משופר המאפשר להגדיל השקעות בחינוך, פרסומים המצביעים על הידרדרות מערכת החינוך יחסית למדינות המפותחות, והנהגה חלשה במיוחד המתקשה לעמוד במאבקים ציבוריים והשבתות. אולמרט שוכנע לחתום על ההסכם שהבטיח לו ספטמבר שקט ראשון בקדנציה.

ואולם לא צריך לזלזל גם באסטרטגיית השכנוע המקורית של כהן: "זו היתה טעות לומר למורים, כפי שניסו בעבר, 'תעשו א' ב' ג' ובתמורה נתגמל אתכם'. שינינו את הטרמינולוגיה. אמרנו שרמת השכר של המורים אינה ראויה והיא צריכה להשתנות. אי אפשר לצפות שמורה שמקבל 2,800 שקל בחודש ותוספות להשלמת הכנסה ימשיך לעבוד במקצוע. הבטחנו לשנות את השכר, אבל בתמורה ביקשנו שגם המורים יתנו משהו. נכון שזה בסופו של דבר אותה נוסחה אבל הטרמינולוגיה שונה".

הגזר שנתן כהן למורים היה תוספת של 30%, שתביא אותם לשכר התחלתי של כ-5,300 שקל בחודש, והכרה כמקצוע מועדף המזכה צעירים שפונים אליו בהטבות מס.

החלק המסובך בתוכנית הוא קיצוצי כוח אדם. "אני לא אוהב את המושג 'לפטר' ואני לא מהמנהלים שחושבים שלפטר אנשים זה המדד להצלחה שלהם", אומר כהן. עכשיו, כשהוא יושב במשרד האוצר, הוא יכול להרשות לעצמו יריקה קטנה לבאר של משרד התיירות, שבו כיהן בתפקיד המנכ"ל עד לפני כשנה.

"במשרד התיירות קיצצנו בעשרות עובדים", הוא מספר. "הטובים עזבו וכשהייתי צריך נייר עמדה בעניין קיבלתי מסמך שלא עודכן כבר 20 שנה. במשרד האוצר מייצרים לי בתוך יום נייר ברמה שאינה נופלת מרמת המסמכים של חברות ייעוץ בינלאומיות. משרדי הממשלה האחרים נחלשו מאוד".

כהן מאמין שאפשר להשיג את הצמצום הנדרש במספר המורים באמצעות האצלת סמכויות פיטורים למנהלי בתי הספר. המנגנון שנקבע בהסכמים עם המורים מניח שאם הדבר יהיה תלוי במנהלים, אלפי מורים בלתי מתאימים ייפלטו ממערכת החינוך והיא תתייעל ללא צורך בהחלטות מרכזיות על פיטורים המוניים. "בית הספר יהפוך ליחידה כלכלית אוטונומית ולמנהל יהיו סמכויות שלא היו לו בעבר לקביעת הרכב סגל המורים", מסביר כהן.

כהן מעריך כי התוכנית השאפתנית תעלה 6 מיליארד שקל, אך יודע כי היא עדיין רחוקה משלמות. המורים בתיכונים הם אולי צד פחות חזק במשוואה, אבל קשה לדבר על רפורמה אמיתית במערכת בלעדיהם.

"מזכיר ארגון המורים, רן ארז, נכנס ללופ שקשה לי לראות איך הוא יוצא ממנו", מעריך כהן. "הוא רוצה לחרב את הרפורמה, להוביל לשביתות ולהוריד את הממשלה על הברכיים. אבל אני לא רואה סרט כזה. בשלב כלשהו המורים בתיכונים יתעוררו ויראו שהיסודיים מקבלים תוספות ולהם לא יוצא כלום".

כהן רואה בהסכם פריצת דרך וקביעת דפוסים חדשים בסולם השכר הממשלתי. "אני רוצה שהממשלה תקבע סדר עדיפויות לשיפור השכר במגזרים הציבוריים, ובכל פעם, לפי סדר קבוע מראש, יטופל מגזר אחר. זה ינתק את מעגל הצמדות השכר בין המגזרים השונים, ואנשים בכל מגזר יידעו מתי יטפלו בהם".

את תפקיד הממונה על השכר כהן ממלא כמובן מתוך אידיאולוגיה, לא כמקפצה לג'וב מכניס וסקסי יותר במגזר העסקי. "יש לי ראייה אחרת לגבי המגזר הציבורי", הוא אומר. "נשמת אפה של הדמוקרטיה היא המעורבות של האזרח בניהול המדינה. מדובר לא רק בהשתתפות בבחירות, אלא במעורבות בחיי היום-יום של המדינה, בהתנדבות או באופן אחר. חשוב מאוד שלאזרחים יהיה חלק בעשייה הפוליטית".

כהן הוא בהחלט אזרח מעורב. בשנות ה-90 הוא היה חבר בתא הסטודנטים של הליכוד באוניברסיטת בר אילן ואף חלק דירה עם גלעד ארדן, כיום ח"כ בולט בליכוד. הוא עדיין מחזיק בכרטיס חבר במפלגה.

"העדתי בוועדה שבחנה את המינויים הפוליטיים בעקבות פרשת צחי הנגבי ואמרתי להם בצורה הברורה ביותר שתפקיד המדינה הוא לדאוג שאת התפקידים ימלאו האנשים הטובים ביותר שיכולים להיות, בממשלה ובשלטון המקומי", הוא אומר.

כהן יודע היטב שקודמיו בתפקיד, כמו יוסי קוצ'יק ויעקב דנון, מינפו היטב את הידע והקשרים שצברו במגזר הציבורי. "אין לי כוונה להיות סמנכ"ל למשאבי אנוש בחברה גדולה או יועץ ליחסי עבודה", הוא אומר ומגביה את הקנה. "כיום אני בדרייב לכיוון של ניהול ושיווק, עם ידע ביחסי עבודה ומשאבי אנוש".

היה לך גיבוי ואמון מצד שר האוצר הקודם. בשביל השר הנוכחי, רוני בר-און, אתה בחזקת ירושה. זה לא מפריע במילוי המשימה?

"בר-און ביקש ממני להישאר בתפקיד וזה מוכיח שזה תפקיד נטול אינטרסים פוליטיים. זה תפקיד מקצועי פר-אקסלנס והפוליטיקה כאן היא מיותרת. במילוי התפקיד הזה אין שום שיקולים פוליטיים".

כמעט מיד עם כניסתו של בר-און לתפקיד זיכה אותו כהן בהישג פוליטי שנראה מבוים. יו"ר ההסתדרות עופר עיני איים להשבית את המשק בתביעה לתוספת שכר של 10% במגזר הציבורי. האוצר הציג את עמדתו הרגילה: לא מגיעה לעובדים כל תוספת. כל המעורבים במו"מ ידעו לדקלם את הסכם הפשרה המתבקש: תוספת של 5%.

נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, הנחשב למקורב לעיני, הכריז שידוע לו שזו הפשרה המוסכמת. הוא הציע את עזרתו וקרא לאוצר להיפגש עם נציגי ההסתדרות למו"מ לילי בלי להמיט על הציבור ועל המשק את נזקי השביתה.

ואולם כהן ואנשיו סירבו להכריז על כך רשמית. הם אילצו את ההסתדרות להשבית את המשק חלקית, גרמו למהומה עצומה בנתב"ג בעיצומה של עונת הטיולים לחו"ל, ולמחרת נפגשו עיני ובר-און וחתמו על ההסכם הידוע מראש.

עיני קיבל את התוספת שממילא התכוון לקבל והאוצר השיג פרישה של התוספת על פני שנתיים. שר האוצר הטרי זכה במחמאות על "מניעת השביתה במשק", בעוד אנשי משרדו ספגו ביקורת נוקבת על משחקי הכוח המיותרים. כהן חושב שהכל היה שווה: "השגנו הישגים - הפחתת השכר לעובדים שנקבעה בתוכנית לעידוד הצמיחה ב-2005 לא הוחזרה, וקיבלנו התחייבות לשקט תעשייתי עד 2009. היתה שביתה לייט שהסתיימה תוך 24 שעות. בכל מה שקשור לשביתות ועיצומים לא הגענו עדיין לבגרות".

הקשר המתהדק והולך בין התעשיינים להסתדרות, שגילו שיש להם בעצם יריב משותף ושמו הממשלה, לא מוצא חן בעיני כהן. בכירים באוצר טוענים שהקשר הזה מתחזק בגלל חולשתו הגוברת של השלטון המרכזי, אך כהן מסרב להתייחס לכך. לדבריו, "במשוואה שכוללת את בעלי ההון, העובדים והמדינה השאלה היא מי משלם את החשבון. אם ההסתדרות מוכנה ללכת לקראת נשיא התאחדות התעשיינים כדי לפתור את הבעיות שלו, אני לא מוכן לשלם את החשבון. ברוש הציע את עצמו כמגשר, אבל בסופו של דבר האינטרסים שלו ברורים. כשברוש אמר שיש הסכמה הדברים לא היו כל כך ברורים, וההתערבות שלו היתה מבחינתי חבלה במו"מ ולא עזרה".

כהן יכול אולי להתנער מהפוליטיקה והקשרים המפלגתיים, שלא הזיקו לו בדרכו לצמרת, אבל לא להוציא את עצמו ממשחק הכוח וכיפופי הידיים של צמרת השירות הציבורי. את הלקח הגדול והכואב ביותר עד כה לימד אותו לא אחר מנגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. יש הטועים בפישר, בעל הטון הרך והנימוסים המושלמים, וסבורים כי מדובר באדם שמשחקי הכוח הישראליים זרים לו. ואולם הנגיד הוכיח שמדובר בטעות שיש לשלם עליה מחיר.

במשך שנים היה הבנק המרכזי ממלכה נפרדת, שניהלה את ענייניה הרחק מעין הביקורת הציבורית ומפיקוח הממונה על השכר במשק. באוצר רטנו, אך ידעו שמדובר בדב שמוטב לא לעורר ולתהות על קנקנו. תחת כסות של "שמירה על עצמאות בנק ישראל" משכו עובדים בדרגות בינוניות משכורות מנופחות מעבר לכל נורמה מקובלת בקרב עובדי ציבור. בדיקות שנעשו על ידי מבקר המדינה העלו חשדות לדיווחים כוזבים שחיפו על מעשי שחיתות.

עם כניסתו לתפקיד סימן לעצמו כהן כמטרה ראשונה את הטיפול בשערוריית השכר בבנק ישראל. הוא לא הסתפק בקביעת נורמות שכר מתוקנות בבנק, אלא גם דרש שהעובדים יחזירו את התוספות הבלתי חוקיות שניתנו להם בעבר. מדובר במאות מיליוני שקלים.

פישר הבין שמדובר במלחמה ושיחרר איום התפטרות כמעט בלתי מוסווה. הקרב לא היה שווה כוחות. מול יוקרתו העצומה של הנגיד עמד כהן בידיים ריקות. באין שר אוצר אמור היה רק ראש הממשלה אולמרט, המוכה ממלחמת לבנון השנייה ומסובך עד צוואר בחקירות, להעניק לו את הגיבוי הנדרש. כהן נאלץ להתקפל ללא תנאי.

"אם הייתי יכול לוותר על המלחמה בבנק ישראל הייתי מוותר עליה מראש", הוא אומר כעת. "אבל כשזה הונח לי על השולחן לפני שנה וחודשיים הבנתי שיש שם מטען נפץ אטומי, שכשמטפלים בו יש סבירות גבוהה שהוא יתפוצץ. וזה מה שקרה, אבל אני החלטתי שאם יש מטען כזה אני מטפל בו".

יריביו של כהן רואים בפרשת בנק ישראל אירוע מבחן, שבו הפגין חוסר מיומנות בטיפול במאבקים רגישים ושילם את מחיר הפרופיל הגבוה שלו בתקשורת.

כהן מנסה להמעיט בערך הכישלון ולהסביר מדוע הקרב השתלם מבחינתו: "זו לא היתה מלחמה שלי נגד הנגיד, והתוצאה היתה ידועה מראש. הממונה על השכר פועל בשני כובעים - הסדרת הסכמי העבודה והפיקוח על השכר. אני לא יכול לפקח ולמתוח ביקורת על הסכמי שכר במגזרים חלשים של עובדים כמו בלנית במקווה, אם אני לא נוהג במידה שווה בבנק ישראל. אני לא מוכן לקבל החלטה שמשמעותה עצימת עין. ראש הממשלה קיבל את ההחלטה וזו סמכותו המלאה".

בחברת החשמל, עוד ארגון עובדים חזק שממנו דרש כהן להחזיר תוספות בלתי חוקיות, הוא מקווה לנחול הצלחה רבה יותר. "כמה עשרות בכירים כבר החזירו את הכסף, כ-5,000 שקל, והיתר יחזירו בעתיד", הוא אומר. "מדובר בעשרות מיליוני שקלים. הצגתי לשר את העניין והוא אמור לקבל החלטה בימים הקרובים".

כלי הנשק הנוצץ ביותר של הממונה במלחמתו בחריגות השכר הוא דו"ח השכר השנתי, המתפרסם מזה חמש שנים ומעורר תשומת לב רבה בתקשורת. ארגוני העובדים לא אוהבים את הדו"ח ואומרים שהפרסום הרעשני משרת בעיקר את יצר הפרסום של הממונה, והתקשורת נתפסת לחריגות מנקרות עין אך שוליות.

המבקרים אומרים כי הדו"ח אינו משפיע על מערכת השכר, ומביאים כראייה לכך את העובדה שמדי שנה מתגלות עוד ועוד חריגות מטבלת השכר המאושרת. כהן אינו מעלה על דעתו להפסיק לפרסם את דו"ח השכר. לטענתו זהו כלי עבודה אפקטיבי ומרתיע: "כשאני מקבל אותו ליד אני לומד הרבה, על מגזרים שמרוויחים יותר ועל מגזרים שדרושה בהם העלאת שכר. רק מאכיפת השכר במערכת השלטון המקומי החזרנו לקופת הציבור כ-10 מיליארד שקל".

אחת הבעיות שבהן נתקלים הממונים על האכיפה היא קוצר היד בטיפול בכל החריגות המתגלות. הם מתקשים גם בביצוע מעקב שוטף, האמור למנוע חריגות חדשות והישנותן של חריגות ישנות.

כהן מבטיח לטפל בבעיה באמצעות תרופה מוכרת - הפרטה: "נרחיב את האכיפה באמצעות משרדי ראיית חשבון חיצוניים שיקיימו בקרה על המערכת. נפעיל חוקרים עם סמכויות חקירה ויכולת העמדה לדין של מנהלים בבית הדין של נציבות שירות המדינה".

מנכ"ל רשות החברות לשעבר, איל גבאי, הציע להעלות את שכר המנהלים בחברות הממשלתיות כדי להתמודד עם התחרות במגזר העסקי, אך בינתיים הכניס כהן את התוכנית למקרר. "ראשית אנחנו צריכים לטפל בבעיית שכר הבכירים", הוא אומר. "יש מקרים רבים שבהם סמנכ"לים מרוויחים יותר ממנכ"לים בגלל שיטת התוספות, הוותק והשעות הנוספות.

"אני מתכוון להציג לשר תוכנית לשכר מקסימום במשק הציבורי ואז אפשר יהיה לדבר על סולם שכר חדש ותיקוני שכר לבכירים. השירות הציבורי אינו צריך להשוות את השכר עם המגזר הפרטי. הוא מציע ערכים אחרים, ששווים לא פחות מתוספות שכר, כמו קביעות ויציבות. אישית אני חושב שאני מרוויח משכורת טובה מאוד ואין שום צורך לשלם לי יותר מזה".

בקיץ 2006 טייל אלי כהן ברחובות פריז כשלפתע צלצל הטלפון הסלולרי שלו. הדובר הזדהה כאיש משרד מבקר המדינה וביקש להיפגש עמו לצורך חקירה שעורך המבקר בעניין כלשהו. האיש סירב לומר לכהן במה מדובר, למעט פרט קטן אך מבשר רעות: "המשטרה לא מעורבת בעניין בשלב זה".

שלושה שבועות לאחר מכן הגיעו למשרדו של כהן, שהיה מנכ"ל משרד התיירות באותה עת, ארבעה חוקרים מטעם המבקר. הם הציגו בפניו תלונה שלפיה העביר לחשב הכללי באוצר ירון זליכה מסר מאיים מטעמו של עמרי שרון, בנו של ראש הממשלה אריאל שרון.

משגרי המסר דרשו שזליכה יחדל מהתנגדותו להארכת הזיכיון של בנק אוצר השלטון המקומי וידחה את דרישתו לקיים מכרז על השליטה בבנק. לפי התלונה הזהיר כהן, ששימש באותה עת יועצו של בנימין נתניהו, שאם זליכה לא יפעל כפי שמבקשים ממנו "ילכו עמרי ואביו ראש הממשלה על ראשו".

זליכה נחשב עד אותה עת לידידו של כהן, וכהן אף טען באוזני מקורביו שהוא זה ששכנע את נתניהו, בעת שהיה שר האוצר, למנות את זליכה לתפקיד החשב הכללי. כהן הכחיש את החשדות שיוחסו לו. ממצאי המבקר הועברו ליועץ המשפטי לממשלה, שהחליט על סגירת התיק. מאז האירוע ניתק הקשר האישי בין זליכה לכהן, וכהן הודיע שלעולם לא יסכים להיפגש עם זליכה ללא נוכחות עורכי דין.

"אלי כהן הוא אדם עם פתיל קצר מאוד. אני מסמפט אותו, אך מה לעשות - קשה לנהל עמו משא ומתן, מכיוון שהוא חסר סבלנות" - כך אומר רן ארז, יו"ר ארגון המורים העל יסודיים, על הממונה על השכר באוצר, אלי כהן. הארגון שארז עומד בראשו מאיים לפתוח בשביתה בימים הקרובים על רקע המבוי הסתום במשא ומתן בינו לבין נציגי האוצר בראשות כהן.

"לאיש אין זמן להשתכנע, לכן המגעים עמו קצרים מאוד - לא יותר מ-20 דקות למפגש", מוסיף ארז. "מצד אחד יש בזה יתרון, כי בדרך זו ניתן לברר חיש מהר מהי דעתו בעניין מסוים. מצד שני, בפרק זמן כה קצר לא ניתן להסביר לאיש דבר, שלא לדבר על ניסיון לשכנעו".

לדברי ארז, "בניגוד לקודמו בתפקיד, יובל רכלבסקי, לכהן אין סבלנות לעכל דברים. לעתים אפילו נראה כי הוא אינו מקשיב לדברי הסובבים אותו. עושה רושם שיש לו רצון להגיע להסכם שכר עם המורים העל-יסודיים, אך לפחות כלפי חוץ זה לא נראה כך. ואולי העניין בכלל לא תלוי בו, אלא בשר האוצר או בראש הממשלה".

גם לבכיר בבנק ישראל, שצבר "שעות כהן" ארוכות במו"מ על הסכם שכר חדש בבנק, יש דעה מוצקה על הממונה על השכר. לדבריו, "כהן הוא איש מאוד ייצרי. לעתים הוא מאבד שליטה עצמית בזמן המשא ומתן. הבכיר נזכר בישיבה שנערכה לפני שבעה חודשים, שבה השתתפו כהן, סגנו אהרון עוזיאלי, מנכ"ל בנק ישראל, יעקב דנון, מנכ"ל האוצר, ירום אריאב, וראש המועצה הכלכלית במשרד ראש הממשלה, פרופ' מנואל טרכטנברג.

"כהן גילה נוקשות ודומה היה שהדיון מידרדר למשבר", נזכר הבכיר. "סגנו עוזיאלי העלה הצעת פשרה, ואז כהן התפרץ כלפיו במלים בוטות ומיד אחר כך עזב את הבניין. נשארנו המומים. חיכינו שעה תמימה, אך האיש נעלם. ואז, כשכבר אספנו את הניירות והתפזרנו, קיבלנו ממנו טלפון האומר שהוא נרגע ועומד לשוב לשולחן המו"מ. אלא שאנו כבר עזבנו ולא הסכמנו לחזור.

"מי שמכיר את כהן לא יופתע מהסיפור, מכיוון שהאיש קצר רוח, אינו מגלה גמישות, וחסר יצירתיות הנחוצה בניהול משא ומתן. הוא גורם נזק בל ישוער לבנק ישראל בכך שהוא מונע את החתימה על כל סעיפי הסכם העבודה החדש. בלי ההסכם לא ניתן לבצע את הארגון מחדש הנחוץ למוסד. האיש פשוט אינו מתאים לתפקיד".

בכיר בהסתדרות מעיד על כהן: "יש לי הערכה אליו כאדם. הוא יכול להיות כוס הקפה שלי, של כל אחד. הבעיה היא שהוא מונה לתפקיד הממונה על השכר בלי ניסיון. כהן לא השכיל להתמקצע. הוא מעדיף את הדרך הקלה של אמירת 'לא' למי שיושב מולו במו"מ. גם קודמו רכלבסקי נהג לאמר 'לא', אך עם זאת תמיד ניסה למצוא דרכים יצירתיות כדי להתגבר על המחלוקות.

"במו"מ על הסכמי השכר במגזר הציבורי כהן התעקש על אפס תוספת לעובדים, ואז שר האוצר, רוני בר-און, התערב וההסתדרות השיגה תוספת של 5%. הייתי אומר שחוסר הגמישות ואגו מפותח פוגעים בכהן. אבל מה? הוא צעיר ואני נותן לו צ'אנס כדי שישתבח".

גיל: 37

מצב משפחתי: רווק

מגורים: תל אביב

תפקידים קודמים: מנכ"ל משרד התיירות, יועץ בכיר לבנימין נתניהו בעת שכיהן כשר האוצר וראש הממשלה, דובר התאחדות הקבלנים

עוד משהו: היה חבר בתא הסטודנטים של הליכוד באוניברסיטת בר אילן ואף חלק דירה עם גלעד ארדן