עסקים בגוונים של אפור

הכל התחיל במערכת קולנוע ביתית משוכללת. א', מנכ"ל ובעלים של חברת היי-טק מצליחה שעמדה בפני הנפקה, סגר עוד עסקה מוצלחת והחליט לפנק את עצמו ואת משפחתו באולם הקרנות פרטי. הוא בירר מי הספק המתאים, הגיע לחנות ובתוך פחות משעה יצא משם לאחר שהשאיר צ'ק דחוי של יותר מ-100 אלף שקל.

אולי בגלל ההתלהבות, א' לא זכר לבקש חשבונית. בעל החנות, שסגר עסקה נאה כמעט בלי להתאמץ, לא התכוון לחלוק את הרווח הקל עם שלטונות המס. עוד באותו שבוע הוא העביר את הצ'ק הדחוי שהשאיר לו א' לחברה לניכיון צ'קים וקיבל תמורתו מזומן פחות 5%, שהוגדרו "דמי טיפול".

לאחר כמה ימים נמצא הצ'ק של א' בפשיטה שערכו פקחי מס ההכנסה על משרדי החברה. חקירה קצרה הובילה לספק מוצרי האלקטרוניקה וממנו לא', שהודה מיד כי הוציא את הכסף מחשבון שאליו הועברו כספים שקיבל בחו"ל, ושעליהם לא דיווח.

החוקרים בדקו ומצאו כי א' והחברה שבראשה עמד ניהלו ספרי חשבונות כפולים - אחד בעבור שלטונות המס ואחר ששיקף את המצב האמיתי. היקף העסקות שלא דווחו במשך כמה שנים נאמד במיליוני שקלים.

ספק מוצרי האלקטרוניקה התגלה גם הוא כמעלים הכנסות סדרתי, שנהג לגלגל צ'קים של לקוחות ששילמו מבלי לשאול הרבה שאלות ולא התעקשו לקבל חשבונית. חברת ניכיון הצ'קים יצאה בזול לאור שיתוף הפעולה של הבעלים והעובדה שלא פעל בניגוד לחוק - מלבד שיתוף פעולה עם מעלימי הכנסות.

"מבלי להיכנס לפרטי המקרה, זהו סיפורו של השוק האפור בישראל בתמצית", אומר רו"ח אבנר נוקראי, שפרש באחרונה מתפקיד מנהל תחום בכיר לחקירות במס ההכנסה. כיום הוא משמש יועץ לענייני מיסוי וחקירות. לדבריו, "בישראל קיים שוק משני העובד על בסיס מזומן בהיקפי ענק, שאפשר רק להעריכם במיליארדי שקלים בשנה.

"מדובר בשוק חוקי לחלוטין שיש לו נגיעה כמעט לכל הענפים במשק - מאנשים פרטיים ועד חברות ענק. כמו בכל ענף, גם כאן אפשר לנצל את החוק לרעה ולהשתמש בו כדי לעבור על חוקים אחרים, כמו חוקי המס, איסור הלבנת הון ומגוון שלם של עבירות - ממרמה ועד אלימות".

ההיסטוריה של השוק האפור בישראל ארוכה בערך כמו תולדות המדינה. כבר בשנותיו הראשונות של המשק הישראלי ועוד לפני הקמת המדינה היו מי שעסקו במימון ובאשראי חוץ בנקאי. מקור הכסף היה בעיקר סכומים גדולים שהביאו עמם אנשים שמכרו עסקים ונכסים לפני שעלו לישראל.

ההיקף לא היה גדול והתבסס בעיקר על משכון חפצים בעלי ערך וקבלת מזומן לתקופה קצובה בתמורה. אלא שהריבית הגבוהה על הכסף והדימוי השלילי של גובי החובות הרחיקו בעלי עסקים, שהעדיפו לקבל הלוואות מהבנקים.

במיתון הגדול של שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 נקלעו עסקים רבים לקשיים ושבו לחפש מקורות מימון אלטרנטיוויים. התגברות הפעילות בתחום הביאה לכמה מקרים שבהם הריבית הגבוהה מוטטה עסקים. בעקבות לחץ ציבורי נחקק ב-1993 חוק "הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות", שהפך את העיסוק בהלוואות בשוק האפור ללגיטימי.

מדברי ההסבר לחוק עולה כי כבר אז ידעו במשרד המשפטים עד כמה המצב חמור, אבל נמנעו מהתערבות בשם חופש העיסוק. מטרת החוק הוגדרה כמניעת "ריבית הנשך הנגבית בהלוואות שאינן בנקאיות והניתנות בשוק האפור".

נציגי משרדי האוצר והמשפטים, שהציגו את הצעת החוק בפני חברי הכנסת, תיארו אז את המצב: "במשך השנים התפתח השוק הזה לכלל תופעה או לממדים מפלצתיים במעט, כאשר בחלק מן החברות (...) היתה נהוגה ריבית, ובעיקר ריבית פיגורים, בשיעורים כאלה שהמלה עושק גם היא היתה ממעיטה לגביה".

במלים פשוטות קבע החוק כי מותר לגבות ריבית עד פי 2.25 משיעור הריבית הרשמית שקובע בנק ישראל. כלומר, אם הריבית היא 3% אפשר לגבות ריבית של 6.75% בחודש. ואולם החוק לא קבע מנגנוני פיקוח ראויים. בנק ישראל אחראי על קביעת הריבית המותרת, אך על הפיקוח לא אחראי שום גוף רשמי באופן ישיר.

פעילות רשויות המס בתחום זה מבוצעת בעיקר כדי לגלות עבירות מס, ומטרת פעילות המשטרה היא בעיקר מלחמה בהלבנת הון ועבירות מרמה ואלימות. בשורה התחתונה - הסיכוי שמישהו ייתפס ויוגש נגדו כתב אישום על גביית ריבית מרקיעת שחקים הוא אפסי.

אם הלווה מתעקש לפעול באופן מסודר ולחתום על חוזה שיפרט את תנאי הסדר האשראי מצורף לחוזה הסטנדרטי נספח המאפשר הוספת הוצאות גבייה וטיפול - שלעתים מהוות את עיקר החוב המצטבר. במקרים אחרים הלווים הלחוצים כלל אינם טורחים לבדוק מה בדיוק שיעור הריבית השנתית המוצע להם ומגלים, בדרך כלל מאוחר מדי, שנגבים מהם שיעורי ריבית מטורפים של מאות אחוזים בשנה.

השוק האפור בישראל הוא אולי הענף שבו היחס בין ההכנסות לבין ההוצאות על שיווק ופרסום הוא הנמוך ביותר. מלבד מודעות קטנות בעיתונים - בעיקר בערבית וברוסית - ודואר זבל באינטרנט, אין כמעט ערוצי שיווק גלויים לענף המגלגל מיליארדים.

"המידע עובר מפה לאוזן על בסיס המלצות", אומר נוקראי. "במקרים מסוימים, כשעסק נקלע לקשיים, מתחילות שמועות ואל הבעלים מגיע נציג חברת מימון שמציע לו הלוואה. כדי למנוע את חשיפת הקשיים בפני הבנק או נושים פוטנציאליים מסכים בעל העסק לקבל מימון בריבית גבוהה מזו של הבנק. במקרים רבים הכל נעשה על בסיס אישי מבלי ליידע בעלי תפקידים בעסק וללא תיעוד מתאים בספרי החברה".

למרות מאמצי הבנקים לפשט את תהליכי קבלת ההלוואות משיג השוק האפור יתרון גדול בפרוצדורה הפשוטה הנדרשת לצורך קבלת הלוואה. במקרה של עסק קטן יידרש הלווה להציג תדפיסי חשבון בנק כדי לקבל הלוואה של כמה עשרות אלפי שקלים, שכנגדה ייתן סדרה של צ'קים בסכום כולל גבוה יותר, המכיל גם את הריבית ודמי הטיפול.

כך, למשל, על הלוואה של 50 אלף שקל יידרש הלווה לתת 12 צ'קים של 5,000 שקל. "נדיר שהתשלומים נפרשים על פני יותר משנה", מספר בעל עסק בתחום המימון. "אם בעל עסק לא יכול להתחייב שיוכל להחזיר את הכסף תוך שנה, אנחנו פשוט לא עובדים אתו. רוב הלווים גם אינם רוצים להסתבך עם הלוואה מהסוג הזה לתקופה ארוכה יותר".

לווים פרטיים נדרשים להציג תלושי שכר של החודשים האחרונים או לספק מספר כרטיס אשראי, שבאמצעותו מבוצעת עסקה בתשלומים המדווחת כרכישת מוצר. הלווה מקבל את הכסף במזומן והמלווה מקבל את הכסף מחברת האשראי מבלי שסיפק בפועל כל שירות או מוצר. חברות האשראי הן היחידות שמנסות להילחם בתופעת עסקות המימון הפיקטיוויות.

התקנות שהוציא בנק ישראל בשנה שעברה סגרו אמנם את השתוללות האשראי בבנקים, אך בעקיפין סייעו לשוק האפור ויצרו בעבורו מאגר לקוחות חדש. התקנות מחייבות את הבנק לקבוע מסגרת אשראי ממנה נאסר על הלקוח לחרוג. ואולם כשלקוח פרטי שצריך לערוך חתונה משפחתית או לממן הוצאות רפואיות בלתי צפויות נדרש להשיג מימון מהיר, לא נותר לו אלא לפנות למלווים בשוק האפור.

כשמדובר בהלוואות לעסקים מהסוג שניתן, לפי החשד, לבעל השליטה בחברת חפציבה בועז יונה, שנמלט מישראל ועצור כיום באיטליה, ניתנים ביטחונות כמו נכסים השייכים לחברה או לבעלים. המדובר בדרך כלל בנדל"ן או בכלי רכב שעליהם נרשמים שעבודים או הערות אזהרה.

תחום נוסף בענף הוא ניכיון צ'קים - הפתח העיקרי להעלמות מס. בעל עסק הנקלע לקשיים מקבל תשלום דחוי לזמן רב, אך הוא נזקק למזומנים לכיסוי פעילותו השוטפת. חברת ניכיון הצ'קים מקבלת את הצ'קים הדחויים ונותנת ללווה את הסכום במזומן בניכוי אחוזי הריבית ודמי הטיפול.

לדברי נוקראי, חלק ניכר מעסקות אלה אינן מדווחות מצד הלווה. "אם מדובר בעסק בקשיים, הימנעות מתשלום מס עוזרת להגדיל את התמורה על כל עסקה", הוא אומר. "אם מדובר באדם שהתכוון מלכתחילה להעלים מס על הכנסות שהיו לו, יש כאן מבחינתו פתרון נוח לקבלת הכסף בלי סיבוכים מיותרים ובלי להשאיר עקבות בחשבון הבנק, שעליהן יידרש לשלם מס".

כמו בכל ענף, גם בשוק האפור קיימת היררכיה עסקית: החל ממלווים קטנים, שחלקם כלל לא רשומים כבעלי חברות מימון ועובדים על בסיס מזומן, וכלה בלווייתנים שכל אחד מהם מספק אשראי בהיקף של מאות מיליוני שקלים בשנה. "שרשרת המזון", מכנה זאת נוקראי.

לדבריו, "ככל שהמלווה הוא ברמה נמוכה יותר הוא גובה ריבית גבוהה יותר. כדי לקבל מימון להלוואות שהוא נותן פונה המלווה הקטן למלווים גדולים יותר, שגובים ממנו ריבית נמוכה יותר - וכך הלאה עד לכמה טייקונים, היושבים בקצה הפירמידה. טייקונים אלה גובים ריבית שאינה גבוהה בהרבה מהריבית הבנקאית, אבל גבוהה מספיק כדי לאפשר להם לחיות יפה מהרווחים".

בדיקה שנערכה השבוע בקרב כמה מהמלווים העלתה כי מדובר בריבית חודשית של כ-5% בסכומים הנמוכים מ-25 אלף שקל, היורדת עד ל-3% ככל שהסכום גבוה יותר.

קריסת הבנק למסחר עקב פעילותה של הפקידה החרוצה אתי אלון, שגנבה מהבנק סכום דמיוני של יותר מרבע מיליארד שקל, חשפה טפח גדול מדפוסי הפעילות של השוק האפור. אלון, כך לפי קו ההגנה שהציגה במשפטה, גנבה כדי להחזיר את ההלוואות שקיבל אחיה עופר מקסימוב ממלווים בשוק האפור, שמימנו את התמכרותו להימורים.

הלוואות למהמרים נחשבות לתחום פורח בשוק האפור, אבל במרבית המקרים לא מדובר במיליונים, כפי שהיה במקרה של מקסימוב, אלא בסכומים נמוכים יותר. כשמדובר בהימורים בלתי חוקיים בישראל או בהימורים חוקיים בחו"ל המלווים קשורים בדרך כלל לארגוני פשיעה. ארגונים אלה מפעילים את ההימורים או מארגנים נסיעות מהמרים - וגם מספקים את האשראי. במקרים אלה השמים הם הגבול בשיעורי הריבית - וכך גם כל הקשור בתנאי ההחזר.

פרשת מקסימוב-אלון חשפה גם את המנגנון המסועף של השוק האפור בישראל, שבראשו עמד עד אז בני רביזדה. במשרדיו, שנוהלו בקומה שמעל תחנת הדלק בפינת הרחובות הרצל וסלמה בתל אביב, ישב רביזדה עם מספר מצומצם של עובדים וניהל עסק שבתקופות השיא שלו יכול היה להתחרות בבנקים הגדולים בהיקף האשראי שנתן לעסקים במשק הישראלי. חוקרי המשטרה שפשטו על המשרדים מצאו במקום מאות צ'קים שהגיעו מעשרות מלווים בריבית ברחבי גוש דן.

לצד הצ'קים מצאו החוקרים גם עשרות חותמות מהסוג שבו משתמשים ילדים. "בגבייה יש כללים ברורים של חלוקת אחריות", מסביר נוקראי. "המלווה הזוטר חייב לעמוד בתנאים לא פחות מהלווה. כדי לנהל מעקב אחרי מסלול הצ'קים מקבל כל מלווה קטן סימן זיהוי, כמו חותמת דיו שבה מוחתם הצ'ק. אם צ'ק חזר יודע המלווה הגדול יותר למי לפנות כדי לגבות את הכסף".

באמצעות החותמות שאותרו אצל רביזדה הגיעו החוקרים לעשרות מלווים זוטרים יותר ברחבי המדינה, שבמשרדיהם הם מצאו צ'קים שהוחתמו בדיוק באותן חותמות. בכתב האישום שהוגש נגד רביזדה בפרשת הבנק למסחר נטען כי הוא קיבל מכספי הגניבה מהבנק לפחות 144 מיליון שקל, שאותם הלווה במסגרת פעילותו. בכתב אישום אחר שהוגש נגדו הוא הורשע בהעלמת הכנסות בהיקף של כ-10 מיליון שקל. מקור ההכנסות היה עסקי ההלוואות שניהל במטבע ישראלי ובמטבע זר.

תיק דגל נוסף שבו מתגאים במס הכנסה הוא כתב האישום נגד שלי (שלום) נרקיס (נרגיסיאן), שנחשב גם הוא לאחד הפעילים המרכזיים בשוק האפור. לפי החשד, נרקיס נהג להלוות בשוק האפור בהיקף של מאות מיליוני שקלים, והפעיל רשת של גובים שהשתמשו בסחיטה ואיומים.

לפי החשד, נרקיס השתלט באופן שיטתי על עסקים שונים שבעליהם היו חייבים לו כספים. כמו כן, הוא נהג להפקיד כספים שקיבל במזומן בידי אנשי קש. עיון ברשימת עדי התביעה מטעם המדינה מגלה כי בין הלווים היו בכיר בחברת דלק גדולה, מקורביו של מו"ל של עיתון יומי ועוד כמה אנשי עסקים ידועים.

אולי כדי למנוע מהעדים את המבוכה שבחשיפת נסיבות ההלוואות סגר נרקיס את העניין בעסקת טיעון, שבה נשלח למאסר של 33 חודשים ושילם קנס בסך 27 מיליון שקל. אחד הפרטים הפיקנטיים בכתב האישום הוא תשובתו של נרקיס לחוקרים, שמצאו בביתו בכפר שמריהו מזומנים ותכשיטים בשווי 20 מיליון שקל. נרקיס טען להגנתו כי מדובר בירושה שקיבל מקרוב משפחה. החוקרים לא ידעו אם לצחוק או לבכות.

"התיקים של רביזדה ונרקיס קיבלו הרבה פרסום עקב היקף הסכומים והאגדות שנקשרו בשמם של הנאשמים, אבל צריך לזכור שלצדם פועלים עוד מלווים רבים בהיקף שקשה להעריך", אומר נוקראי. "עם זאת, אפשר לומר שמדובר במחזורים של מאות מיליוני שקלים ואף יותר ממיליארד שקל".