מאת אסף ברגרפרוינד
הרי ספיר משפטם של איש העסקים שלמה אייזנברג, מנהל התיקים הרי ספיר ואיש העסקים בנימין יסלזון היה אמור להסתיים ביום שישי שעבר, עם מתן עדותו של יסלזון בבית המשפט המחוזי בתל אביב. ואולם, בעקבות מתקפת הטרור בארה"ב וסגירת המרחב האווירי של ארה"ב לטיסות, לא יכול היה יסלזון להגיע מניו יורק למשפטו, ועל כן נדחה סיומו של המשפט לנובמבר.
עדותו של יסלזון היתה אמורה לסיים את ההליך המשפטי, לאחר שהתביעה הציגה את כל עדויותיה ולאחר שאייזנברג וספיר סיימו להעיד. הנאשמים בתיק העידו לאחר שהשופטת, רנה משל שהם, דחתה את בקשתם לזכותם מהאישומים כבר אחרי סיום הבאת ראיות התביעה. השופטת דחתה את טענת הנאשמים, שלפיה התביעה לא הציגה ראיות לכאורה לביסוס אשמתם, ועל כן עליהם להיות מזוכים מבלי שיצטרכו להציג את גרסתם לאישומים.
לאור העובדה שהשופטת חייבה את הנאשמים להשיב להאשמות המפורטות בכתב שלמה אייזנברג האישום שהוגש נגדם, עלו אייזנברג וספיר לדוכן העדים בבית המשפט המחוזי והכחישו את האישומים שבהם הואשמו. ואולם, מהפרוטוקולים של עדויות הנאשמים בתיק עולה כי לא קיימת ביניהם חזית אחידה בנוגע לפרטי כתב האישום שהוגש נגדם. הגרסאות השונות נוגעות לדברים שנאמרו בפגישה שנערכה בין שלושת הנאשמים, שבה לובנו פרטי העסקה אשר בה אמור היה יסלזון לרכוש מאייזנברג את חברת אשרת, שהחזיקה ב-7.5% ממניות חברת ערד הנסחרת בבורסה בתל אביב. אחת הנקודות במחלוקת היא האם הובטח ליסלזון על ידי ספיר או על ידי אייזנברג מנגנון של פיצוי במקרה שערך המניות של ערד, אשר רכש יסלזון באמצעות אשרת, יירד מתחת למחיר הקנייה, והאם הסכימו הצדדים על דרך הצבעתו בעסקות שאייזנברג אמור היה להביא בפני האסיפה הכללית של ערד.
עמדת התביעה בעניין זה מפורטת בכתב האישום שהוגש נגד השלושה על ידי עו"ד יעל אלמוג מפרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה). לטענתה, אייזנברג, שהוא אחד מבעלי השליטה בערד, תיכנן עסקה שבה ימכרו בעלי השליטה בערד את אחזקותיהם הישירות בחברת ישרס , הנסחרת בבורסה בתל אביב, ובתמורה יקבלו מידי ערד זכויות לרכישת מניות בחברה. בעלי השליטה בערד החזיקו באותה עת ישירות ב-30.3% ממניות ישרס, וערד עצמה החזיקה ב-20% ממניות ישרס.
בכתב האישום נטען כי לצורך קבלת התמורה אמורה היתה ערד לפרסם תשקיף שבו תציע לבעלי המניות שלה זכויות לרכישת מניותיה, בהתאם לשיעור אחזקתם בחברה. נקבע כי שוויין של הזכויות שבעלי השליטה בערד יקבלו בחברה ייגזר מן המחיר שבו יימכרו מניות ישרס לערד, כדי שבעלי השליטה בערד יוכלו לממש את זכויותיהם מבלי להעביר תמורתן תשלום במזומן לערד. זאת, בניגוד ליתר בעלי המניות בערד שיחליטו לנצל את זכויותיהם ויידרשו לשלם תמורת הזכויות במזומן, תשלום שייקבע על פי מחיר המכירה של מניות ישרס לערד.
על פי כתב האישום, הציג אייזנברג חוות דעת להערכת שוויה הכלכלי של ישרס, שקבעה כי שוויה של מניית ישרס הוא 39.4 דולר, לעומת המחיר בבורסה שהיה באותה עת 20 דולר. אף שדירקטוריון ערד אישר את העסקה, היה צורך לקבל את אישור האסיפה הכללית של ערד, שהיתה יכולה לאשר את העסקה רק אם שליש מקולות בעלי המניות הנוכחים בהצבעה, שאינם בעלי עניין אישי בעסקה, יצביעו בעדה. זאת, מאחר שמדובר בעסקה חריגה בין החברה לנושאי משרה בה.
בכתב האישום מצוין כי לקראת כינוס האסיפה נפגש אייזנברג עם משקיעים מוסדיים בערד, שהבהירו לו כי הם מתכוונים להצביע נגד העסקה, שכן לדעתם תמחור העסקה מנופח. לכן, על פי כתב האישום, החליטו אייזנברג וספיר להשיג את אישור האסיפה במרמה, כך שאייזנברג יעביר לפני ההצבעה את אחזקותיה של חברה נוספת שבבעלותו בערד לאדם אשר יוצג למראית עין כמי שאין לו עניין אישי בעסקה ואשר יובטח מראש כי יצביע בעד העסקה. כך, ארבעה ימים לפני האסיפה, נפגשו ספיר ואייזנברג עם יסלזון, ואייזנברג הציע לו לרכוש ממנו לאלתר את חברת אשרת המחזיקה ב-7.5% ממניות ערד, תמורת 1.5 מיליון דולר. על פי כתב האישום, הבהיר אייזנברג כי קבלת הצעתו כרוכה בהצבעה בעד אישור העסקה, וכמו כן נתנו ספיר ואייזנברג ליסלזון התחייבות כי הוא יוכל להחזיר להם את המניות לאחר שיחזיק בהן תקופה מינימלית של 3 חודשים, בתוספת פיצוי על כל ההפסדים שעלולים להיגרם לו.
בעדותו בפני בית המשפט הכחיש אייזנברג את טענות הפרקליטות. בתשובה לשאלת עורך דינו, דוד ליבאי, האם בפגישה נאמר משהו בעניין הפיצוי, השיב אייזנברג כי "אני לא ביקשתי התחייבות איך להצביע באסיפה הכללית". כשביקש ליבאי את התייחסותו של אייזנברג לטענה בכתב האישום, שלפיה הוא התחייב בפני יסלזון כי הוא יוכל להחזיר את המניות לאחר 3 חודשים, הכחיש אייזנברג את הדברים והוסיף: "בוודאי שלא ראיתי מקום לעסוק בשאלת פיצוי.
לא ראיתי מקום, לא עשיתי ולא התחייבתי לשום דבר שמתקרב אפילו לדבר הזה. כאשר נשאלה השאלה על ידי באני (יסלזון) או הועלה הנושא על ידי הרי (ספיר) מה יקרה בכל זאת, נאמר בפגישה על ידי הרי - אנחנו נטפל בעניין הזה על ידי מכירת המניות בבורסה". משנשאל אייזנברג על ידי ליבאי, "מי זה אנחנו", השיב: "לי היה ברור באותו מעמד, שהרי הוא שטיפל בתיקים שבאני היה מיופה כוח בהם ... והיתה לו היכולת הטכנית גם לבצע את המכירות. מטבע הדברים הוא היה לכאורה, אם הדבר הזה היה מגיע לכך, צריך לבצע את זה מול השוק".
אייזנברג העיד על עצמו בעדות כי "מימי לא ביצעתי עסקה כלשהי שהיה כרוך בה Put או Back Buy או איזשהו מצב שהשאיר אותי קשור בטבורי לעסקה שאותה השלמתי". ליבאי אף ביקש במהלך עדותו לקבל את תגובתו לדבריו של הרי ספיר בחקירתו ברשות ניירות ערך, שבה העיד ספיר כי "אייזנברג אמר ליסלזון - תשאל את הרי מה אפשר לעשות. אני אמרתי שאנחנו נצטרך למכור את המניות בבוא העת בבורסה, ואמרתי ליסלזון שבמידת הצורך אנו נדאג להיפטר מהמניות". אייזנברג בתשובתו העיד כי "אני לא זוכר דבר כזה שנאמר".
לאחר מסירת עדותו הראשית נחקר אייזנברג בחקירה נגדית על ידי עו"ד אלמוג מהפרקליטות וכן נחקר על י
מה אמרו אייזנברג וספיר ליסלזון?
הארץ
20.9.2001 / 8:51