פרופ' פאוש ריגש את ארה"ב "בהרצאתו האחרונה"

רנדי פאוש, פרופסור למדעי המחשב מאוניברסיטת קרנגי-מלון בארה"ב, שהרצה ב-18 בספטמבר את "הרצאתו האחרונה" לסטודנטים, בשל מחלת סרטן שלקה בה, ריגש ועורר תגובות רבות בקרב חוגים בארה"ב, לאחר שהרצאתו שודרה באינטרנט, באתר יו טיוב לשיתוף קובצי וידיאו.



400 סטודנטים ומרצים עמדו על רגליהם ומחאו לפאוש כפיים, עוד לפני שפתח את פיו לשאת את ההרצאה. הוא הורה להם לשבת. "אפשרו לי להיות ראוי לזה", אמר. פאוש, אקדמאי בן 46 ואב לשלושה ילדים, סובל מסרטן בלבלב, ותוחלת החיים שלו היא חודשים בלבד.



ההרצאה שלו, שלוותה בתמונות שהוצגו על מסך ענק, היתה מסע משעשע ומרתק דרך הלקחים שלמד בחייו. פאוש נחשב אחד המרצים הטובים ביותר למשחקי וידיאו ולמציאות מדומה, וסייע לפתח את "אליס", תוכנה שמסייעת לאנשים ליצור בקלות הנפשה תלת-ממדית. "כמו משה, אני רואה את הארץ המובטחת אבל אני לא נכנס אליה. זה בסדר, אני אמשיך לחיות ב'אליס'", אמר לנוכחים.



מה שכונה היום בארה"ב "הרצאתו האחרונה" הוא שם שכיח למדי בקמפוסים. אוניברסיטאות כמו סטנפורד ואלבמה מקיימות "סדרת הרצאות אחרונות", שבהן מתבקשים פרופסורים מהדרג הראשון לחשוב עמוקות על דברים שחשובים להם, ולהרצות הרצאות אחרונות לכאורה.



הקהל צריך לחשוב על הנושא הבא: איזו חוכמה היינו משאירים לעולם אילו ידענו שזאת ההזדמנות האחרונה שלנו? זו שעה שבה מתבוננים בפרופסורים בריאים, החושבים על מותם "הקרב והולך" ומעלים הרהורים בנושאים היקרים להם.



באוניברסיטת צפון איווה, המרצה פני או'קונור נתנה להרצאתה את השם "תתגברו על עצמכם". באוניברסיטת קורנל דיבר אליס הנסן, שמלמד קורס בשם "תשוקה", על מין וטכנולוגיה.



הרצאתו של ד"ר פאוש הנוטה למות היתה יותר מתרגיל. הוא החל בהצגת הסריקות הממוחשבות, שבהן התגלו עשרה גידולים בכבד שלו. אחר כך החל לדבר על החיים. כל מי שציפה שיהיה עגמומי וכועס, התבדה. "אני מצטער לאכזב אתכם", אמר פאוש, ירד לרצפה ועשה מאה שכיבות סמיכה.







הוא הציג תמונות מילדותו וסיפר על החלומות שהיו לו אז: לזכות בצעצועי חיות בירידים, להתהלך בכוח המשיכה אפס, לעצב פארק שעשועים של דיסני, לכתוב פרק ב"ספר העולם". כשהתבגר, הצליח להגשים את כל השאיפות האלה.



הוא הראה לקהל את מכתבי הדחייה שקיבל בחייו, ואמר: "קירות נועדו להוכיח עד כמה אנחנו רוצים דברים מסוימים". הוא עודד את הסטודנטים להיות סובלניים לאחרים, ואחרי שהציג תמונות של חדר השינה שלו בילדותו, שקירותיו היו מקושטים בנוסחאות מתמטיות, אמר: "אם הילדים שלכם רוצים לקשקש על קירות החדר שלהם, עשו לי טובה והניחו להם לעשות את זה".



הוא בירך את הוריו, שהניחו לו לעשות בחדרו כרצונו, ואמר שהוא יודע שאמו התגאתה כשקיבל את הדוקטורט שלו, אף שאמרה: "זהו בני. הוא דוקטור, אבל לא מהסוג שעוזר לאנשים".