ה-OECD על דלק ביולוגי: "התרופה גרועה מהמחלה"

האם השימוש בדלק ביולוגי גרוע מהשימוש בבנזין וסולר? לפי דו"ח שפירסם באחרונה ארגון המדינות המפותחות (ה-OECD) בסוגיית הביו-דלק - התשובה חיובית.



לפי הדו"ח (שזכה לכותרת "דלק ביולוגי - האם התרופה גרועה מהמחלה?"), המירוץ אחר פיתוח יבולי האנרגיה מאיים ליצור מחסור במזון ולהזיק למגוון הביולוגי - וזאת בתמורה לתועלת מועטה בלבד.



במרבית המקרים נמצא כי השימוש בדלק ביולוגי מכפיל את עלות האנרגיה לתחבורה - הן לצרכנים והן למשלמי המסים - וזאת כאשר עצם פוטנציאל השימוש בטכנולוגיות הדור הראשון (אתנול וביו-דיזל) מבלי לפגוע במחירי המזון ובסביבה הוא מוגבל ביותר.



ב-2005 הגיע הייצור הכלל עולמי של דלק ביולוגי ל-1% מכלל צריכת הדלק לתנועה בדרכים - כשההערכה היא שעד 2050 ניתן יהיה מבחינה טכנית להפיק מאתנול וביו-דיזל עד 11% מכלל הביקוש לדלק נוזלי במגזר התחבורה. ואולם, לפי הדו"ח לא ניתן להביא לגידול בקנה מידה שכזה בלי שיהיו לכך השלכות משמעותיות ואף הרסניות על הכלכלה הגלובלית ועל איכות הסביבה.



בין השאר, הכוונה היא לשימוש מוגבר בקרקעות לגידול חומרי הגלם (גם על חשבון המזון שילך ויתייקר); לבחירת השימוש בקרקע לפי התועלת הפרטית שיכולים להפיק בעליה הפרטיים; להחלפת מערכות אקולוגיה טבעיות - כגון יערות, אדמות ביצה ואדמות מרעה - בגידולים המיועדים להפקת אנרגיה (תוך הגברת פליטות הפחמן הדו-חמצני); ולפגיעה סביבתית ישירה באמצעות הגדלת חומציות הקרקע, שימוש בדשנים, אובדן המגוון הביולוגי ורעילות חומרי ההדברה החקלאיים.



הדו"ח מסכם ואומר כי מבין הטכנולוגיות הקיימות, רק הפקת אתנול מקני סוכר בברזיל, הפקת אתנול כתוצר לוואי בתהליך הפקת תאית (דלק ביולוגי מהדור השני) וייצור ביו-דיזל משומן בעלי חיים ושמן בישול משומש - יכולים להפחית באופן משמעותי את פליטת גזי החממה בהשוואה לדלק פוסילי (מאובנים).



הטכנולוגיות המקובלות האחרות לייצור דלק ביולוגי מפחיתות את פליטת גזי החממה בשיעור נמוך של 40% בלבד. למעשה, נכתב בדו"ח, ההשלכות הסביבתיות הכוללות של השימוש באתנול ובביו-דיזל עלולות בהחלט להיות גרועות מאלה של בנזין וסולר.



בחודש שעבר פורסם ב-TheMarker מחקרם של ד"ר עמית מור ושמעון סרוסי מחברת אקו-אנרג'י ועמיתם עו"ד יובל לסטר, באשר לכדאיות אימוץ הדלק הביולוגי במשק הישראלי.



המחקר בחן את השיקולים הגיאו-אסטרטגיים והסביבתיים במהלך שכזה, וניפץ כמה מן המיתוסים אודות נחיצות הביו-דלק לישראל.



בין השאר קבע המחקר כי מדובר בחשיבות אסטרטגית שולית ובפגיעה סביבתית וחברתית. המחקר קרא לקברניטי המדינה להפנות את עלות הפטור ממס שתוקצבה לסבסוד יבוא דלק ביולוגי - בסך של 500 מיליון שקל - להשקעה באפיקים חלופיים, שיאפשרו את עצמאות האנרגיה של ישראל, לצד הפחתת זיהום האוויר - באמצעות הענקת פרמיה לייצור דלק ביולוגי מהדור השני, השקעה בפיתוח פרויקטים של ייצור אנרגיה מתחדשת (משמש, רוח או אשפה), בפיתוח תשתית הגז הטבעי ומתקני קליטת הגז הטבעי הנוזלי (LNG) ובאמצעות הידוק הפיקוח על מפעלים מזהמים.



כמו כן צוין בדו"ח ה-OECD, שממצאיו תואמים לאלה שהופיעו בדו"ח הישראלי, כי לטכנולוגיות דור שני יש פוטנציאל לייצר עד 12% מכלל הביקוש לדלק בשוק התחבורה (עד 2050), תוך הימנעות ממרבית התוצאות השליליות של הפקת הדלק המקובל. עם זאת, צוין כי טכנולוגיות אלה נמצאות עדיין בשלב ההוכחה - ולכן טרם ידוע בבירור אם יוכלו להיות כדאיות בעשור הבא, או בכלל.