רק דרך הכיס ימוגרו התאונות

הרצף הטרגי של תאונות בכביש הערבה עורר מחדש את הדיון בתשתית הכבישים הלקויה בישראל ואת רמת ההשקעות בה. הניסיון להפחית את מספר תאונות הדרכים באמצעות שיפור תשתית והגברת המודעות נחל הצלחה מסוימת. מספר התאונות ב-2006 היה הנמוך ביותר זה 17 שנים.

ואולם דומה כי גם במקרה של מכת מדינה זו, כמו במקרה של זיהום סביבתי בידי מפעלים, או הגידול הדרמטי במספר רכבי השטח המזהמים - נזנח אמצעי חשוב לטיפול בבעיה.

מאגר נתוני תאונות הדרכים שבידי משטרת ישראל מגלה כי הגורם האנושי אחראי ל-95% מתאונות הדרכים, בעוד תשתית פגומה חוללה 28% מהן וכלי רכב בלתי תקינים 8% מהן (העובדה שבחלק מהתאונות יש יותר מגורם אחד מסבירה מדוע התרומה מצטברת ליותר מ-100%).

מחקר אחר של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים העלה כי ופצוע קשה בתאונת דרכים הוא 950 אלף שקל. בהתחשב במחיר הכבד שגובות התאונות, נראה שהקנסות על עבירות תנועה אינם מתקרבים לרמה שתרתיע ותשנה התנהגות.

נהג שיחרוג בעד 20 קמ"ש מהמהירות המותרת בנהיגה בעיר יכול לפטור את עצמו ממשפט תמורת 250 שקל, כלומר 3.1% מהשכר הממוצע במשק ו-0.25% ממחירה של מכונית חדשה. אם יאיץ את כלי רכבו בדרך עירונית למהירות הגבוהה ב-21-30 קמ"ש מהמותר ימנע ממנו תשלום קנס של 750 שקל פגישה עם שופט.

באחרונה החליטה ועדת הכלכלה של הכנסת להעלות מחדש את הקנס על שיחה בטלפון סלולרי ללא דיבורית מ-500 ל-1,000 שקל. ועדת הכנסת תיקנה בכך החלטה סהרורית של אותו גוף עצמו מ-2002 להפחית את הקנס מ-750 ל-500 שקלים במה שנראה כהעדפה סמויה של זכות הקניין על פני הזכות לחיים.

שיפור מצבם של כבישים מועדים לפורענות נחוץ, אך תאונות קטלניות מתרחשות גם בנתיבי איילון ובכבישים אחרים שרמתם סבירה ויותר.

השקעה בתשתית הפיסית מבלי לגרום לעברייני תנועה כרוניים לשלם קנס משמעותי דומה לפתיחה סיטונית של מחלקות לב וריאה כדי להתמודד עם נזקי העישון מבלי לנסות להקטין את ממדי התופעה, ולאלץ את המעשנים להשתתף, באמצעות מסוי הסיגריות, במימון העלות הגבוהה שבה נושא המשק כולו.