דמי ביטול של חבילת נופש - רק לפי חוק הגנת הצרכן

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים קבע בשבוע שעבר כי חברות תיירות אינן יכולות לקבוע בעצמן את גובה דמי הביטול שייגבו במקרה של ביטול עסקה לרכישת חבילות נופש שנעשתה מרחוק, ללא נוכחות הצדדים, ועליהן לגבות אך ורק את דמי הביטול הקבועים בחוק הגנת הצרכן.



עו"ד יובל פלד תבע את חברת מוטורהום ישראל על כך שדרשה ממנו דמי ביטול בסך 1,900 שקל (10% משווי החבילה), לאחר שרכש ממנה באמצעות הטלפון והפקס חבילת נופש לברלין, וביטל את ההזמנה שישה ימים לאחר ההתקשרות. במקביל, תבע גם עו"ד עודד אלישר את חברת אשת טורס ארגון שירותי תיירות, על כך שדרשה ממנו דמי ביטול בשיעור 100% ממחיר העסקה - 5,300 שקל, לאחר שרכש ממנה באמצעות אתר האינטרנט של החברה חבילת נופש באנטליה וביטל את ההזמנה עשרה ימים לאחר מכן.



לטענת התובעים, שתביעותיהם אוחדו על ידי בית המשפט, העסקות להזמנת חבילת הנופש שהזמינו הן "עסקת מכר מרחוק" כהגדרתה בחוק הגנת הצרכן (התקשרות בעסקה למתן שירות או מכירת נכס, הנעשית בעקבות שיווק מרחוק, ללא נוכחות משותפת של הצדדים לעסקה), ולכן שיעור דמי הביטול שניתן לגבות בגינן היא על פי הקבוע בחוק - 5% מסכום העסקה או 100 שקל, לפי הנמוך מביניהם.



החברות טענו בתגובה כי יש להחיל את דמי הביטול שנקבעו בהסכמי ההתקשרות שעליהם חתמו התובעים. לטענתן, קביעת דמי ביטול שלא לפי הקבוע בהסכם, מסבה להן נזקים, שכן כבר שילמו לספק המקומי עבור העסקות.



השופטת תמר בר-אשר צבן קיבלה את התביעות. היא קבעה כי שתי העסקות הן בגדר "עסקת מכר מרחוק" לפי החוק, שעל פיו ניתן לבטל את העסקה בהודעה בכתב בתוך 14 יום מיום עשיית העסקה, ובלבד שהביטול נעשה לפחות יומיים לפני המועד שבו אמור השירות להינתן. בשני המקרים, קבעה השופטת, בוטלו העסקות כדין ובמועד שבו ניתן היה לבטלן בהתאם להוראות החוק. לכן, החברות לא היו רשאיות לגבות את דמי הביטול שנקבעו בהסכמי ההתקשרות, שכן לא ניתן להתנות על הוראות חוק הגנת הצרכן.



השופטת קבעה כי "יש לכאורה ממש בטענה שהחלת החוק עשויה לפגוע בענף התיירות", ואולם כיום אין מנוס מהחלת הוראות החוק. יישום הוראות החוק עשוי לדבריה להביא לכך שחברות התיירות יגלגלו את הנזקים שעשויים להיגרם להם כתוצאה מביטול העסקות מרחוק, על כלל העסקות, ופיזור זה של הנזק אמור היה להוביל לעליית מחירים, ואולם לדבריה לא נראה שענף התיירות או ענפים דומים נפגעו מהוראות אלה ולהפך, ביצוע עסקות מכר מרחוק רק נהפך לנפוץ יותר.



לשיטתה של השופטת, ההגנות על הצרכן שנקבעו בעסקת מכר מרחוק נועדו להתמודד עם תופעת המכירה של "חתול בשק", כאשר צרכן מזמין דבר אחד מבלי לראותו ובסופו של דבר מקבל דבר אחר. בניגוד לכך, בהזמנת טיסה או חבילת נופש הצרכן ממילא אינו רואה את ה"מוצר" שהזמין, וממילא אין משמעות רבה לעובדה שהתקיימה "נוכחות משותפת של הצדדים". השופטת ציינה כי ייתכן שראוי שהמחוקק ייתן דעתו לתוצאותיה של ביטול עסקה מסוג זה. "ספק בעיני אם כוונת המחוקק היתה שצרכנים יוכלו להזמין חבילות נופש ולבטלן מבלי שיישאו בתוצאות הכלכליות הנובעות מכך. התוצאה תהיה שהנזק שנגרם מאותם ביטולים יגולגל על ידי חברות התיירות בחזרה אל הצרכנים", ואם כך, לדבריה, הוחמצה מטרתו של החוק.



במקרה הנדון שתי החברות חויבו להשיב לתובעים את הסכומים ששילמו עבור חבילות הנופש בניכוי 100 שקל עבור כל אחד מהנוסעים. (ת"ק 2783/07 ,2638/07)