לא עוצרים באדום

בשנת 1998, כשנתן פלדמן הגיע בראשונה לווייטנאם, המכונית היחידה שנסעה על
הכביש הראשי בין שדה התעופה להו צ'י מין הבירה היתה זו שלו. לידו הוא ראה
טוסטוסים אחדים ובשולי הכביש המוני רוכבי אופניים.



לפני שנה, כשהגיע לביקור, כבר לא היה פלדמן יחיד על הכביש. הפעם הוא ראה סביבו
מכוניות, הרבה טוסטוסים ופחות אופניים. ומבחינתו, התמונה הזאת של יחסי כוחות משתנים
היא סמל לשינוי בווייטנאם. "כן", אומר סמנכ"ל השיווק והמכירות של יצרנית חומרי ההדברה
חיפה כימיקלים, "המדינה התפתחה בעשור האחרון".



פלדמן הוא כנראה אדם של אנדרסטייטמנט. וייטנאם לא סתם התפתחה. היא עוברת שינויים
מהותיים ומושכת תשומת לב בינלאומית אדירה. נייקי גייסה בווייטנאם חצי מיליון
עובדים, אינטל השקיעה שם יותר ממיליארד דולר, והרשימה מתארכת והולכת.



ב-2006 הסתכמו ההשקעות הזרות הישירות בה בכ-10.2 מיליארד דולר, ומספר הפרויקטים התקרב
ל-7,000. חלק מהפרויקטים האלו, בעיקר של קבוצות ענק, הועברו אליה מסין.



המהפכה הכלכלית בווייטנאם לא פסחה על שוק ההון. ממשלתה הקומוניסטית של וייטנאם,
המבקשת למשוך השקעות גם דרך שער זה, מפריטה חברות שבבעלותה ומעודדת אותן להירשם
למסחר על ידי מתן הקלות במיסוי.



לא כבר היא פירסמה תכנית הפרטה עד לשנת 2010, שכלולות בה עשרות חברות העתידות להירשם
למסחר ולגייס הון מציבור המשקיעים. אבל כבר עכשיו הבורסה לא מה שהיתה. אם ב-2006 נסחרו
בבורסה הראשית בווייטנאם, זו שבהו צ'י מין (בורסה נוספת פועלת בהאנוי), פחות מ-50 חברות, כיום נסחרות בה 160 בשווי שוק מצרפי של כ-10 מיליארד דולר. ב-2006 היא רשמה תשואה של כ-145%
ומתחילת השנה התשואה בה היא כ-56%.



לא מפתיע אם כך שפלדמן מדבר על יחס שונה בין מספר המכוניות למספר הטוסטוסים
והאופניים. ובעצם, לא מפתיע גם שלפלדמן יש פרספקטיבה של עשר שנים במדינה הזאת
שנחשבת לדבר הבא - אחרי סין והודו.



השם וייטנאם אמנם נשמע עתה בחוגי העסקים בישראל בתדירות גבוהה במיוחד, הטייקונים - בעיקר
אנשי הנדל"ן - כבר על הקו לאיתור השקעות, ואנחנו שומעים על היזם יגאל אהובי שערך שם
באחרונה ביקור מהיר ועל נוחי דנקנר שנפגש שם לפני כשלושה חודשים עם גורמים ממשלתיים.
אבל כמו תמיד, קדמה לבאז הסתננות שקטה וארוכה.

כמו בכל מדינה בעולם השלישי, ה"מסתננות" שפתחו את החדירה המאסיבית לשוק היו
חברות מתחום האגרוכימיה והאגרוטכנולוגיה. אלה טוו ביסודיות קשרים ומאז הן מייצאות
לווייטנאם את מוצריהן.



חיפה כימיקלים עצמה הגיעה לפני יותר מעשר שנים, אך הגל הראשון מנה רבות אחרות - מנען
דן, פלסטרו גבת ונטפים, המוכרות מערכות השקיה, ועד פלדות המייצרת ציוד להפקת חלב
ואפיקים הפועלת בתחום ניהול המחלבות.



וייטנאם, שכ-70% מתושביה עוסקים בחקלאות, היתה ועודנה מכרה זהב לכל אלה.
והיו גם סוליסטים. איש העסקים רמי אונגר בנה שם אניות ועכשיו הוא מתעניין
בנדל"ן. גם סמי ועידן עופר הוזכרו בהקשר של עסקי אניות בווייטנאם.



רפי קוט, רופא ישראלי, הקים שבע קליניקות במדינה זו ומעסיק בהן גם רופאים ישראלים.
יזמים ישראלים זריזים נוספים הקימו מפעלים לנעליים ובדים ומשווקים משם את המוצרים
למדינות המזרח.



ולא רק להן. שוק התקשורת הווייטנאמי צומח בקצב מהיר, ושוק הסלולר הווייטנאמי
בפרט הוא אחד השווקים מהירי הצמיחה בעולם. זו הסיבה שגם רשימת חברות התקשורת
הישראליות שגילו את וייטנאם - מי קודם (קומברס) ומי אחר כך - הולכת ומתארכת.



ואם כיום חברות הכימיקלים תופסות את המקום הראשון בהיקף הסחר עם וייטנאם (ראו מסגרת),
במקום השני אכן נמצאות חברות התקשורת ובראשן קומברס (קרוב ל-8 מיליון דולר מתחילת
2007). אחריהן נעמדות בתור ארוך כל השאר - החברות הביטחוניות, וחברות התשתיות,
וחברות המזון, וחברות הפלסטיק והאריזה ועוד.

ושלא תהיה טעות, וייטנאם היא לא מקום לענקים בלבד. יש מקום גם לקטנים מהם,
במגוון תחומים. ממשלת וייטנאם, שלמרות ההפרטה נשארה בעלת הבית בחברות הממשלתיות
לשעבר, מעוניינת לפתח אינספור תחומים - ממיכון חקלאי מתקדם, טיפול במים וטיפול
בפסולת ועד שיתוף פעולה בביוטכנולוגיה ומחקר.



מצד שני, זה לא פשוט כלל, ולא רק משום שהיום התחרות גבוהה בהרבה. התרבות העסקית
בווייטנאם שונה לגמרי, והממשל בה הוא בכל זאת קומוניסטי, קרי ביורוקרטי להחריד.
רבים חווים התקדמות אטית, הדרגתית, פרוצדורות מתישות.



וישנה גם בעיית הזיופים, שחברות ישראליות כבר נתקלו בה. חברה ישראלית מהמגזר
הקיבוצי, הפועלת בתחום הפלסטיק, החלה לעבוד בווייטנאם ומכרה במיליוני דולרים. עד
שיום אחד גילתה כי המכירות צללו, איבדו אפסים לרוב והתייצבו על אלפי דולרים.
בירור מהיר העלה שיזמים מקומיים הקימו מפעל מתחרה, החלו לייצר את מוצרי החברה
והשתלטו על השוק. עכשיו שוקלת החברה את המשך צעדיה בווייטנאם.



"בווייטנאם יש בעיה קשה של שמירת זכויות יוצרים", אומר ישראלי המכיר מקרוב את
המקרה. "קשה מאוד לאכוף את השמירה על זכויות יוצרים. גם הענישה אינה מרתיעה.
הפיצוי המרבי לחברה שנפגעה הוא 30 אלף דולר. לחברה שנגרם לה נזק במיליונים זה לא
משהו. עניין הזיופים מחייב ערנות כשפועלים בווייטנאם. צריך להיות עם האצבע על
הדופק".



הבשורה הטובה היא שבנובמבר 2006 הצטרפה וייטנאם לארגון הסחר העולמי, ומעתה היא
אמורה לפעול על פי כללי הסחר הנהוגים בו. האמריקאים לוחצים על הממשלה להקפיד יותר
בתחום, וניכרת התחלה של רפורמה. ועם זאת, גם כאן הכל מתנהל באטיות.

אז האם אטיות היא חלק מובנה מהסיפור הווייטנאמי? אתי לוי, הנספחת הכלכלית
בתאילנד האחראית גם לווייטנאם, קמבודיה ומינמאר (בורמה), טוענת שלא. "נלוויתי
לשלוש משלחות ישראליות שביקרו בווייטנאם. היו שם חברות שסגרו עסקות כבר במהלך
הביקור.



המנכ"ל של החברה המקומית אמר שהוא רוצה חתימה עד סוף היום, והעסקות
נחתמו. אחת מאלה היתה בתחום התקשורת, השנייה בתחום החקלאות - זרמת פרים
להרבעה".



הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון אוקטובר של מגזין TheMarker להזמנות חייגו 1-700-700-250