ויווה צ'ילה

במדינות רבות בצד הלטיני של יבשת אמריקה אפשר להריח אופטימיות באוויר. כל
שנה טובה מקודמתה ומעמד הביניים החדש ממשיך לגדול. עשרות מיליוני בני אדם הם
הנהנים העיקריים של היציבות והצמיחה המהירה במדינות אלו, שנודעו לשמצה בשל הפער
העמוק שבין המיעוט האליטיסטי בהן לרוב העני.



מבין אלו צ'ילה היא אחת הבולטות. צ'ילה היא כלכלה פתוחה עם חוקים בהירים
ויציבים, הנהנית משפע של משאבי טבע, כוח אדם מיומן ומערכת אדמיניסטרטיבית יעילה
ומפותחת.



אבני היסוד שלה הן פתיחות לעולם, הקצאת משאבים על בסיס יתרונות תחרותיים
וממשל הממלא את תפקידו כגוף מווסת ומפקח. על פי קרן המטבע העולמית, סייעו כל אלה
לכלכלתה לצמוח בקצב ממוצע של 5.9% ב-18 השנים האחרונות (לעומת פחות מ-4% בכלכלה
העולמית).



"צ'ילה יכולה לשמש מודל חיקוי למדינות השכנות", מרחיבה רינת אשכנזי, מנהלת מחקר
תחום תעודות סל באקסלנס. "לזכותה נזקפת שורה ארוכה של הישגים כלכליים, כמו סביבה
כלכלית ועסקית חופשית, מוסדות ציבור יעילים, איזון פיסקאלי, חוב ציבורי נמוך,
אינפלציה מתונה, חשבונות חיצוניים יציבים ורמות גבוהות של השקעה וחיסכון".



צ'ילה נהנית כמובן גם מרוח גבית חזקה, בדמות סביבה עולמית חיובית וביקוש
לסחורות, בעיקר בשווקים המתפתחים. "היצוא הפך למנוע הצמיחה העיקרי שלה בשנים
האחרונות והיא הצליחה להימנע מפגיעה מהותית של ייסוף מול הדולר", אומרת אשכנזי.
"היום קרוב ל-45% מהתמ"ג שלה מקורם בסחר חוץ".



לצ'ילה לא מזיקה כמובן העובדה שמחצית היצוא שלה מורכבת מנחושת. מחיריו של משאב
זה גבוהים, והמאזן הפיסקאלי שלה נהנה מכך. השנה צפוי העודף הפיסקאלי להגיע ל-7%
מהתמ"ג, והממשלה כבר הודיעה כי לנוכח שיפור זה היא תפנה משאבים נוספים למטרות
חברתיות כמו חינוך ובריאות - צעד שבטווח הארוך יתרום לצמיחה ולהעלאה של רמת
החיים.



יש בצ'ילה עוד כמה מרכיבים המסייעים לצמיחה. אשכנזי מזכירה בהקשר זה, בין השאר,
את פריחת האשראי והתחזקותו של שוק העבודה, המעודדים את הצריכה הפרטית ואת רווחי
החברות. המרכיב היחיד שפוגם בתמונה - וגם הוא לא מובנה בכלכלת צ'ילה עצמה - הוא
התייקרות חומרי הגלם בעולם, שיצרה לחצים אינפלציוניים (שיעור האינפלציה בצ'ילה
עלה מעט אך נותר סביב 3%).



בתגובה העלה הבנק המרכזי הצ'יליאני ביולי את שיעור הריבית ל-5.25% ולא שלל אפשרות
להעלאה נוספת. "המדיניות הפיסקאלית והמוניטרית הן תומכות צמיחה", מסכמת אשכנזי, "והן
ייצרו ב-2007 תשתית נאותה לצמיחה של 5.75%, יותר מהתחזיות".



מקסיקו: סימביוזה עם ארה"ב



גם מקסיקו היא אחת המדינות הבולטות בגוש הלטיני. ב-2004 חצה התוצר המקומי
הגולמי שלה את רף טריליון הדולר (במונחי כוח קנייה) ומיקם אותה במקום ה-14 בעולם.
ההכנסה לנפש בה היא הגבוהה ביותר באמריקה הלטינית, והממשל עמל על הגברת התחרות
בתחומים רבים במטרה לשפר את התשתיות החיוניות לביסוס הצמיחה.



ענף הייצור המרכזי שלה הוא תעשיית המכוניות, שבניגוד למדינות אחרות אינו ישות עצמאית
אלא פועל בשירותם של יצרנים זרים, בעיקר אמריקאים, בתחומי הייצור וההרכבה.



"במבט לאחור, מקסיקו רשאית לזקוף לזכותה לא מעט הישגים: יציבות כלכלית, הפחתת
האינפלציה ושיעורי הריבית, שיפור בשוק העבודה ופיתוח שווקים פיננסיים. ועם זאת,
כדי לשמור על מעמדה בעולם הגלובלי, עליה להתמודד בכמה חזיתות", אומרת אשכנזי.

החזית הראשונה היא התחרות על עלויות הייצור. באמצע שנות ה-90 הפכה מקסיקו לשותף
הסחר השני בגודלו של ארה"ב. אלא שמאז גברה מאוד התחרות על עלויות הייצור, וכיום
מתחרים היצרנים המקסיקאים ראש בראש עם סין, לעתים על אותם קווי ייצור.



"למקסיקו אמנם יש יתרון גיאוגרפי, אבל עלויות הייצור ונפחי הייצור של סין מקשים עליה לשמר
את חלקה בארה"ב ובשווקים הגלובליים. ובכלכלה שהיצוא שלה מהווה 30% מהתמ"ג, נושא
התחרותיות הופך לרגיש במיוחד".



הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון אוקטובר של מגזין TheMarker להזמנות חייגו 1-700-700-250