האיש שבא לתקוף

מאת שרה ליבוביץ-דר

ספק אם היה אי פעם משקיע זר בישראל שעורר כל כך הרבה רתיעה ואנטגוניזם כמו מארק שניידר, יו"ר ומנכ"ל יו-פי-סי, החברה ההולנדית ששותפה בחברת הטלוויזיה בכבלים תבל. לא פלא שהתפטרותו מתפקידיו ביו-פי-סי עוררה בעיקר אנחות רווחה וקריאות שמחה לאיד. שניידר התפטר אחרי הפסד ענק של 773 מיליון דולר ברבעון השני של השנה ולאחר מסע השמצות קולני נגד כל האחראים על כלכלת ישראל בכלל, וצמרת ענף התקשורת בפרט. הוא השאיר כאן הרבה אויבים, אבל גם כמה מעריצים, המכנים אותו גאון, נביא, האיש שפיתח את הטלוויזיה בכבלים בישראל. בלעדיו היתה פה שממה, הם אומרים, והתפטרותו עלולה לשנות את תבל ואת שוק הכבלים בארץ.

שניידר, בן 46, מיליארדר ג'ינג'י סוער, הוא בן למשפחה שהיתה מחלוצות הטלוויזיה בכבלים בארצות הברית: אביו ודודו מתחו רשתות כבלים למערב ארצות הברית כבר בתחילת שנות ה-50. שניידר הוא בעל ההון הזר הצבעוני והבוטה ביותר שהשקיע בישראל. כדי להגדיל את רווחיו הוא לא בחל בדבר. הוא התנגד לפתיחת השוק לתחרות, לכניסת הלוויין ולתשלום דמי זיכיון לממשלה בתמורה להארכת הזיכיון של חברות הכבלים. הוא קילל את כל מי שהפריע לו, צעק ואיים.

איש לא חמק מהתפרצויות הזעם שלו. אהוד ברק לא מקבל ייעוץ אובייקטיווי, הוא טען, לא אומרים לו שישראל מבצעת התאבדות טכנולוגית. מי זה דוד מילגרום הזה, שמכניס לי יד לכיס, אמר על הממונה על אגף התקציבים באוצר. את פגישתו עם אברהם שוחט כשהיה שר האוצר הוא תיאר כ"פגישה הגרועה ביותר עם גורם ממשלתי כלשהו". הוא שלח מכתבים זועמים לכל ראשי הממשלה ושרי התקשורת. על העיתונות הישראלית הוא התנפל בטענה שהיא אינה ממלאת את תפקידה. לדבריו, התקשורת תוקפת את חברות הכבלים בלי כל הצדקה, מה שלא הפריע לו לממן טיסה ושהייה של עיתונאים ישראלים באמסטרדם.

בראיונות נדירים - שניידר מתראיין לעתים רחוקות - הוא הסביר להם שמדינת ישראל היא רפובליקת בננות שמנסה להלאים את רכושו. הכלכלה שלכם היא הכי לא בריאה בעולם המערבי, הוא אמר, אתם יותר גרועים מערב

שניידר. סובלני לנהגי מוניות הסעודית ומאלבניה, אפילו מדינות כמצרים, טורקיה ובוצואנה משיגות אתכם. המציאות הישראלית מתחילה להזכיר לי לאחרונה את הפופוליזם הלטינו אמריקאי בשנותיו הגרועות. אתם פשוט מטורפים, הוא קבע ואיים להגיש תביעה נגד ישראל בסכום של מיליארד דולר.

אני טיפש שאני משקיע כאן, הוא אמר. אני לא יהודי ולא השקעתי בישראל ממניעים פילנתרופיים.

אני רוצה לראות רווחים. בצעד חריג שאינו מקובל בעולם העסקים הוא פנה לסנטורים, לחברי קונגרס ולשגרירות ארצות הברית בישראל, כדי שילחצו על ממשלתה.

התנהגותו, שנראתה לעתים פרועה, היתה מתוכננת, אומר עו"ד יוסי עבאדי, שהיה מנכ"ל מינהלת השידורים שהקימה הממשלה ב-97'. "הוא היה הנשק הסודי של שלוש חברות הכבלים, מתב, ערוצי זהב ותבל, במאבקן בכל מי שעלול לפגוע ברווחיות שלהן".

שניידר הרבה לבקר בישראל, תמיד בא במטוסו הפרטי, לבוש בחליפות יקרות. "הוא עשה רושם עצום", אומר עבאדי. "היתה לו הילה של משקיע זר, אבל למעשה הוא הובא לישראל על ידי חברות הכבלים כדי שינבח באנגלית על הפוליטיקאים. חברות הכבלים הפעילו לוביסטים בכנסת, הגישו עתירות לבג"ץ ובין השאר פנו גם אל מארק שניידר. הכל נראה כחלק מקאסטינג מאורגן".

לבעלי המניות הישראלים של חברות הכבלים, ארנון מוזס, אליעזר פישמן, שמואל דנקנר, יעקב נמרודי והרקאנטים, לא תמיד נעים לתקוף בחריפות את פקידי הממשלה, משום שהם עובדים איתם באופן שוטף, אומר מיכה אנגל, בעבר מבכירי דיסקונט השקעות, השותפה בתבל. "הם הביאו את שניידר כדי שיתקוף".

הילד הרע בעל הפה הגדול

שניידר תקף בלי חשבון. כל מי שספגו ממנו אש מתקשים לשכוח זאת. פגישה סוערת במיוחד היתה לו עם אברהם שוחט. "שש שנים הייתי שר אוצר", אומר שוחט. "נפגשתי עם מאות משקיעים זרים בארץ ובחוץ לארץ. לא תמיד היו הסכמות ביני כשר אוצר לבין המשקיעים הזרים. כל המשקיעים הבינו את זה, חוץ משניידר. הוא רצה לפגוש אותי כשהיה ויכוח בין האוצר לחברות הכבלים על הארכת הזיכיון. זה היה ויכוח גדול. שניידר הגיע לפגישה עם יורם טורבוביץ, שהיה מנכ"ל דיסקונט השקעות. ניסיתי להסביר לו שהעניין הועבר ליועץ המשפטי לממשלה ואנחנו ממתינים לחוות דעתו, ואז הוא התחיל לדבר בלשון חריפה וגסה.

היו לו התבטאויות קשות כלפי המדינה. הוא אמר שאנחנו מדינת עולם שלישי. הפגישה היתה קשה ולא נעימה. הייתי מאוד מופתע מהסגנון. לא מקובל שמדברים ככה בפגישות כאלה". - איך הגבת? "לא רציתי לזרוק אותו מהחדר, בכל אופן, משקיע זר, אבל לא ראיתי טעם בהמשך הפגישה. לא פוצצתי את הפגישה. פשוט סיימתי אותה".

תחושה דומה היתה ליוסי עבאדי. "הפגישות איתו התאפיינו בגסות רוח מאוד בולטת. הוא היה צורח וצועק ואומר שאנחנו שוחטים אותו. לכל מי שנכח בפגישות איתו נשאר טעם רע בפה ותחושה שנפגש עם אדם שלא יודע גבולות ומדבר בצורה בוטה, שונה מאוד מהז'רגון המקובל".

בכיר במועצה לשידורי כבלים ולוויין ישב בפגישה עם שניידר ולא האמין שזה קורה לו. "היו לנו כמה דיונים על פתיחת השוק לתחרות ובאחד השימועים הוא הופיע בכבודו ובעצמו, הציג את עמדותיו ולקראת סוף דבריו הגיע לניבולי פה כמו 'בן זונה', 'חבל על הזמן שלי, ממילא אתם תעשו מה שאתם רוצים'. זה היה מוזר. אמנם המאבק כולו היה עתיר אמוציות, אבל לא ברמה הזאת. אפילו השותפים הישראלים של תבל, כמו יורם טורבוביץ מדיסקונט השקעות, הרגישו לא בנוח עם ההופעה המוזרה שלו".

עם מיכל רפאלי, שהיתה יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולוויין, היתה לו עימות חריף. "הוא בא אלי ללשכת שרת התקשורת בתל אביב והתנפל עלי בצעקות, בטענה שאני הורסת לו את העסקים", מספרת רפאלי. "זה היה דרמטי מאוד. הוא ניסה לתת לי את התחושה שהוא בא להשקיע במדינת ישראל ומי אני שאהרוס לו את העסקים. הוא דיבר כאילו מדינת ישראל חייבת לו משהו ואם לא ניתן לו את מה שהוא רוצה, הוא יוציא את העסקים שלו מישראל. נפגשתי עם הרבה בעל