בית המשפט המחוזי בחיפה קבע באחרונה כי רשות עירונית אינה יכולה לנקוט בהליכי גבייה מנהליים כברירת מחדל וכי הליכים כאלה שננקטים על ידה כדבר שבשגרה אינם בעלי תוקף.
קביעה זו, שעשויה להיות רלוונטית לכלל התושבים ביחסים שבינם לבין הרשות העירונית, נאמרה במסגרת עתירה מנהלית שהגישה רכבת ישראל נגד עיריית חדרה, בעקבות שומת ארנונה מעודכנת שהוציאה האחרונה לרכבת בסוף 2005, בסך של כ-4.5 מיליון שקל. הרכבת טענה שהחיוב שנשלח לה אינו חוקי ויש לבטלו, שכן בין הצדדים נחתם הסכם בשנת 2003, לפיו נקבע מנגנון חיוב על פיו יחויבו נכסיה מכאן ולהבא.
העירייה טענה להגנתה כי ההנחה שניתנה בעבר לעותרת (בשיעור 45%) נסמכה על סעיף 61 לחוק רשות הנמלים והרכבות, וכי במועד בו נערך ההסכם לא היתה מודעת לכך שהסעיף בוטל.
סגן הנשיא, השופט גדעון גינת, קבע בהחלטתו כי העירייה לא היתה יכולה על דעת עצמה לנהוג כאילו ההסכם לא נערך מעולם. היה עליה, לשיטת השופט, לפנות לבית המשפט ולבקש הצהרה כי ההסכם אינו תקף. משלא עשתה כן, קבע, ההסכם שריר וקיים והשומה החדשה המנוגדת לו בטלה.
בהמשך עסק השופט בשאלה האם הליכי הגבייה המנהליים שננקטו על ידי העירייה נגד הרכבת - שבשל המחלוקות לא שילמה את דמי הארנונה - הינם הליכי גבייה כדין, ועל כך השיב בשלילה.
לדברי השופט, הגם שהמחוקק הקנה לרשות מקומית אפשרות לנקוט בהליכי גבייה מינהליים לצורך גביית חוב ארנונה, הליכים אלה צריכים להיות חריגים. "גבייה מנהלית של חוב ארנונה בידי רשות מקומית עוקפת את המסננת השיפוטית...הרשות היא זו אשר מחליטה שלפלוני יש חוב כלפיה. היא מחליטה מה שיעור החוב. היא מחליטה באלו צעדים תנקוט על מנת לגבות חוב זה". לדבריו, "המצב שבו רשות מקומית הופכת להיות רשות מחוקקת, שופטת ומבצעת כאחת, הוא מצב שיש לחשוש מפניו".
במקרה שכזה, קובע השופט, אדם יכול למצוא את עצמו במצב בו רכבו נתפס על ידי גורמי עירייה מבלי שידע כלל כי הוטל עיקול על כלי הרכב, או במצב שבו הוטל עליו צו עיכוב יציאה מהארץ ללא ידיעתו. לכן, סבור השופט כי ספק אם הגבייה המינהלית היא חוקתית בעידן שלאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
לדברי השופט, ככלל, הרשות המקומית אינה רשאית לפנות להליכי גבייה מינהליים טרם שמיצתה את האפשרות לנקוט בהליכים משפטיים רגילים. עליה לפנות בתביעה כספית לבית המשפט ולאחר מכן לנקוט בהליכי גבייה דרך ההוצאה לפועל.
השופט דחה את טענת העירייה כי מדובר בהטלת נטל כבד מדי על כתפיה של הרשות המקומית, באומרו כי למעשה העירייה אומרת בכך כי ההליכים בבית המשפט ובהוצאה לפועל אינם יעילים. "הטענה לפיה מערכת בתי המשפט ולשכת ההוצאה לפועל היא מערכת שאינה יעילה, היא טענה מרחיקת לכת", והוסיף כי החשש של העירייה מפני קיומם של הליכי סרק הינו מוגזם.
לדברי השופט, המצב הנוכחי שבו הגבייה המנהלית היא ברירת המחדל, אינו תקין. "לא יתכן שהפניה בתביעה משפטית היא המוצא האחרון, ולא הראשון".
השופט מוסיף כי ההפניה של הליכי הגבייה המינהליים לחברות גבייה חיצוניות, כפי שנעשה בפועל במקרים לא מעטים, עשויה לעורר קושי, שכן חברות אלה פועלות למטרות רווח כספי וקיים חשש להפעלה לא ראויה של שיקול הדעת של אותן חברות.
לפיכך נקבע כי דרישת התשלום המעודכנת בטלה. העירייה חויבה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של הרכבת בסך 50 אלף שקל.
(עתמ 3061/06)
בית המשפט: הליכי גבייה מנהליים שנוקטת רשות עירונית כדבר שבשגרה - אינם בעלי תוקף
נורית רוט
9.10.2007 / 17:41