עורך דין או שופט? על מגבלות הכוח של חוות דעת משפטית

מאת דוד תדמור ושי בקל



האם ובאילו נסיבות יכול עורך דין להקנות ללקוחותיו חסינות מפני אישומים פליליים באמצעות מתן חוות דעת משפטית, לפיה פעולה שבה הם מבקשים לנקוט חוקית? לשאלה יסודית זו נדרש בית המשפט העליון, ובפסק דין תקדימי שפירסם אתמול צימצם באופן משמעותי קביעות קודמות שהעניקו כוח משמעותי לעורכי דין במתן חסינות מפני אחריות פלילית ללקוחותיהם.



ומעשה שהיה כך היה: באמצע שנות ה-90 ביקשו מפעלי הבשר של תנובה ושל חברת מאיר עזרא לשתף פעולה ביבוא ושיווק בשר בקר קפוא. במסגרת המיזם סיכמו ביניהן החברות על מכסות שיווק הבשר של כל אחת מהן, וכן על המחיר שייגבה בעבור הבשר.



את ההסכם בין החברות ערכו עורכי דין, ואלה סברו כי ההסכם אינו מעלה קושי בראי דיני ההגבלים העסקיים. לימים, כאשר הועמדו החברות ומנהליהן לדין בגין התקשרות בהסכמי קרטל, הם טענו בבית המשפט כי שיתוף הפעולה ביניהם נעשה בהסתמך על הייעוץ המשפטי שניתן להם.



בית המשפט המחוזי קבע כי ההסתמכות על הייעוץ המשפטי נעשתה בתום לב וזיכה את הנאשמים. חשוב להדגיש כי בית המשפט זיכה את הנאשמים, אף שקבע כי הייעוץ היה שגוי וכי שיתוף הפעולה גיבש הסדר כובל מובהק, פסול מעיקרו.



פסק דינו של בית המשפט המחוזי הרחיב מאוד את הפתח הצר שיצר בית המשפט העליון בפרשת פרומדיקו. באותו עניין זוכה מנכ"ל טבע לשעבר, אלי הורביץ, מאישומים לפיהם פעל בכוונה לחמוק מתשלום מס. בית המשפט קבע אז כי לא ניתן לראות באדם המסתמך בתום לב על ייעוץ משפטי לפיו אין לו חבות מס, כמי שמתכוון לחמוק מתשלום מס. הקביעה בעניין פרומדיקו ניתנה בהקשר מאוד ספציפי - עבירת כוונה מיוחדת הדורשת להוכיח כי הנאשם התכוון לעבור על החוק.



בהתאם לכך, להלכה זו נודעה חשיבות מועטה יחסית, שכן מעטות העבירות הכלכליות שבהן נדרשת התביעה להוכיח כי הנאשם התכוון לעבור על החוק. לעומת זאת, לפסק דינו של בית המשפט המחוזי נודעו השלכות רחבות היקף. זאת מאחר שחלק ניכר מהפעילות העסקית בישראל נעשה תחת ייעוץ משפטי צמוד, והנחת העבודה היתה שחוות דעת משפטית עשויה במקרים רבים להקנות בפועל חסינות מן הדין הפלילי.



בפסק הדין שנתן אתמול העליון, הוא הכיר באופן עקרוני בכוחה של חוות דעת משפטית להקים הגנה מאחריות פלילית, למי שהסתמך עליה בתום לב. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי צריכים להתקיים מספר תנאים מצטברים בכדי שחוות הדעת תקים הגנה בפלילים: תנאי יסודי הוא שההסתמכות על חוות הדעת נעשתה בתום לב; עורך הדין צריך להיות מומחה בתחום שבו ניתנה חוות הדעת; בדרך כלל חוות הדעת צריכה להינתן בכתב.



בנוסף, בית המשפט קובע כי ככלל, משקלה של חוות דעת מטעם הרשות המוסמכת המופקדת על אכיפת החוק גדול יותר ממשקל חוות דעת משפטית הניתנת מטעם עורך דינו של הלקוח. לפיכך, נדרש שהפנייה לחוות דעת פרטית תיעשה רק אם אין מענה לשאלה בפסקי דין שנתנו בתי המשפט או בהחלטות של הרשות הרלוונטית.



בית המשפט מציין גם כי רשימת תנאים זו אינה מבטאת בהכרח את כל התנאים הנדרשים לשם הקמת ההגנה, וכי העניין ייקבע בכל מקרה לגופו. בעניינן של תנובה ומאיר עזרא, בית המשפט קובע כי מבחנים אלה לא קוימו: חוות הדעת ניתנה בעל פה, כלאחר יד, והנאשמים טמנו ראשם בחול ונמנעו מבירור עמדתה של רשות ההגבלים העסקיים.



פסק דינו של בית המשפט העליון מגביל את יכולת ההסתמכות על חוות דעת משפטית. מעתה לא די עוד בכך שעל חוות דעת חתום עורך דין ונדרשת פנייה למומחה; לא די עוד בסתם הבעת דעה של עורך דין, ואפילו מומחה, ונדרשת חוות דעת כתובה ומנומקת.



בה בעת, פסק הדין מעורר מספר רב של שאלות וקשיים מעשיים. כך למשל, לא ברור כיצד יקבעו בתי המשפט אם יש לעורך הדין שנתן את חוות הדעת מומחיות מספקת בתחום בו ניתנה חוות הדעת.



בעיה אחרת נוגעת לתנאי המחייב לפנות לחוות דעת פרטית רק אם אין יכולת לקבל חוות דעת מן הרשות המוסמכת. תנאי זה עלול להעתיר מבול של פניות לרשויות החוק, ובירורן של אלה עשוי לצרוך משאבים רבים ועלול לעורר קשיים לא מבוטלים.



יותר מכל מחייב פסק הדין שידוד מערכות בכל הקשור לנהגים המקובלים כיום בעולם העסקים בבנוגע להצטיידות בחוות דעת משפטית. חברות ומנהלים נדרשים מעתה להקפדה יתרה בכל הקשור בבחירת זהות הגורם המייעץ וטיב חוות הדעת הניתנת על ידו.