קצב הבנייה האיטי מקשה על בנייה של בית לפי הטרנדים האחרונים - עד שתסיימו לבנות תמצאו את עצמכם נכנסים לבית חדש שכולו טרנדים שעבר זמנם. מעטים המקרים שבהם טרנדים נהפכים לחלק מארגז הכלים האדריכלי. נישות הגבס, למשל, הפכו לכאלה. מי שירצה לחקור את המקור לשכיחות של נישות הגבס באדריכלות הישראלית יגיע לאורלי רובינזון או יותר נכון לספר העיצוב הראשון שערכה, "חדרים".
רובינזון מעידה ש"חדרים" כבר נהפך לחלק מן הפולקלור. לדבריה, אדריכלים מספרים על לקוחות שמגיעים אליהם לפגישות עבודה ומצביעים על עמוד כזה או אחר בספר. נתוני המכירות של הספר, שיצא לפני שמונה שנים ועדיין מוכר היטב, מחזקים את הטענה שלה.
רובינזון, בעלת תעודת הנדסאית אדריכלות מאוניברסיטת תל אביב, היתה במשך כמה שנים בעלת משרד שעסק בתכנון וילות ועיצוב פנים. בשמונה השנים האחרונות מפיקה רובינזון ספרי עיצוב העוסקים באדריכלות הישראלית, ומרצה בפורומים וקורסים מקצועיים.
לדבריה, קהל היעד של הספרים שלה הוא אנשים המתעניינים בתרבות ובעיצוב. "הישראלי מבין עיצוב ודורש אותו", היא אומרת. הספר האחרון מבית היוצר של רובינזון, בהוצאת כתר, הוא "20 בתים". הספר לא נועד לקהילה מקצועית, אלא לקהל הרחב. אין בו חתכים ופרטים וגם התוכניות המופיעות, אחת לכל בית, הם סכמטיות ונטולות מידות וגבהים.
אפשר בקלות לעקם את האף ולהתייחס לספריה של רובינזון ודומיהם כפורנוגרפיה של האדריכלות והעיצוב. הם מציגים כמה זוויות מחמיאות של הבית. ללא כל הקשר רחב. אפילו של רחוב או יישוב. התמונות בספרים סטריליות ולא ניכר שגרים בבתים האלה אנשים שלא לדבר על ילדים ששופכים מיץ על השטיח. אמנם רובינזון אומרת ש"בבתים האלה גרים ילדים, גם על הספות הלבנות" ויש גם ילדים בתמונות אבל הניקיון של המרחב ושל הצילום נותן תחושה של סט לסרט. הקורא נחשף ל"בית בבועה" ויכול להעתיק להנאתו או סתם לקבל גירויים.
רובינזון: "הרעיון של הספרים הוא לחשוף כמה שיותר גישות וסגנונות של עיצוב ושימוש בחומרים. ככל שצרכן העיצוב נחשף ליותר - כך הוא יודע להגדיר מה הוא רוצה ומה לא. זה כלי לפיתוח טעם. ואולם בבית פרטי זכותו של אדם לעשות כרצונו - בניגוד לאדריכלים שמתכננים מבני ציבור. נכון שלעצב מרכז כנסים שנראה כמו הבית הלבן זה בעייתי - אבל בנחלה הפרטית אפשר לעשות מה שרוצים".
העיסוק בבית הפרטי הוא עיקר מלאכת התיעוד של רובינזון. "תחום הבנייה הפרטית למגורים מאוד מעניין אותי - לגלות מה הבית משדר, האם הדיירים מרגישים בו נוח, מה האג'נדה שלהם ועד כמה היא מושפעת מהאג'נדה של האדריכל. יש בתים שכשנכנסים לתוכם מרגישים טוב ולא רוצים לצאת. היכולת להגיע לזה קשורה לכמה דברים - מרמת התכנון הכולל ועד לחפצים האישיים של המשפחה. ביקרנו באלפי בתים ואני יודעת לזהות מיד אם הבית והמשפחה הם גוף אורגני אחד", היא מסבירה.
הקהל פתוח יותר
רובינזון אמנם מדגישה את הקשר בין אופי הדיירים לעיצוב הבית, אבל גם היא מודה שהעיצוב תואם, באיזשהו אופן, את המעמד הסוציו-אקונומי של המשפחה שגרה בו. כלומר לפי ספרי העיצוב של רובינזון עיצוב לעשירים כולל הרבה לבן, בטון חשוף, קווים נקיים וחללים ריקים. ואולם לדעתה התיעוד של הבתים האלה מעיד על התבגרות של הצרכנים. לדבריה, "הקהל פתוח כיום לספר יותר אליטיסטי מבחינת הבתים, מבלי שזה ייתפס כמתנשא".
המיתוג של אדריכלות כעיצוב לעשירים, לא פוגע בה לדעתך? הרי יש באדריכלות הרבה מעבר לבית או לדירה הבודדת?
"אני לא מייצגת את הפקולטה לאדריכלות בטכניון. אותי מעניין המחקר של המשפחה והבית - נכון שיכול להתקבל רושם שהעניין בספרים הוא האדריכלות, אבל זה ממש לא נכון. לא הצגתי את עצמי כמתעדת של האדריכלות הישראלית בישראל.
"אמנם עשיתי ספר על האדריכל סעדיה מנדל, שהיה פרויקט התאבדותי מהבחינה כלכלית. אבל רציתי להביא נגיעות של אדריכלות ארצישראלית שנוגעת במקומות ותחומים רבים. למרות ההתנגדות הפוליטית שלי לדעות שלו, אני מאמינה שהוא אדריכל חשוב עם טביעות אצבעות אדריכליות בכל רחבי ישראל. על הספר של סעדיה עבדתי במשך שלוש שנים מתוך סקרנות, אבל בעיקרון בחרתי להתמקד במגורים הפרטיים ושמישהו אחר ירים את הכפפה".
יש ערך כלכלי לעיצוב ואדריכלות?
"אמנם למיקום יש משמעות במכירה, ובית בסביון יעלה יותר מבית בהרחבה במושב. אבל במקרה של שני בתים שנמצאים באותו מיקום גיאוגראפי, ושעלות הבנייה למ"ר זהה בשניהם, הבית שנבנה בהתאם לתכנון ולעיצוב הנכון יעלה פי שניים מזה שתוכנן בעיצוב ירוד. ההשקעה בעיצוב היא לא עניין של עלות - אלא בחלוקה נכונה של החללים והקפדה".
2במה הספרים שלכם שונים מאלפי ספרי עיצוב שמגיעים מחו"ל?
"הערך העיקרי שלהם הוא התיעוד של העשייה הישראלית. אדריכלות אי אפשר להציג במוזיאונים. הספרים מציגים את הסגנון הישראלי המתאים למקום או למשפחה".
מה ההבדל בין העיצוב שנעשה בחו"ל לבין מה שנעשה בישראל. בטון מוחלק הוא בטון מוחלק - ולא משנה באיזה שפה דורכים אליו.
"אמנם הסגנון הוא מודרני. אבל בית מודרני שמתוכנן בשרון ובית מודרני שמתוכנן בירושלים שונים זה מזה. בירושלים קיימת השאלה איך מתרגמים את חוקי הבנייה בעיר לסגנון של הבית. אפשר לקרוא לסגנון הזה מודרני, אבל בפרשנות מאוד ישראלית. בעיקר בטיפול בקשר למקום. חיפשנו בתים עם אלמנטים וחומרים חדשניים. הטרנד עכשיו הוא הבנייה המודרנית, והוא מתפרש מבנה ביתך במושב ועד הרצליה פיתוח וארסוף. זו המגמה המובהקת המתועדת בספר".
מה מבדיל, לדעתך, את האדריכלות ועיצוב הפנים הישראליים ממה שרואים בחו"ל?
"בבית ישראלי ממוצע יש ארבעה שולחנות אוכל. במטבח, בחדר האוכל, במרפסת והשולחן הקטן שמיועד לישיבה עם הקפה והסיגריה. שולחן האוכל הוא מקום ההתרחשות בבית - וזה קשור למנטליות שלנו. אנחנו אוהבים לארח בבית וזה משפיע על התכנון. הרצון להשאיר את הילדים בבית הוא מאוד ישראלי. התכנון יוצר בתים שיכולים להפוך ליחידות עצמאיות או להתחבר. בני ארבעים שמתכננים את בית חלומותיהם חושבים על איך לחלק את הבית ליחידות שיכולות לתפקד בנפרד, וכך למנוע מצב שבו הבית הגדול מתרוקן כשהילדים עוזבים את הבית. לחלוקה הזו יש גם פוטנציאל נדל"ני".
לדברי רובינזון, ההשפעה של הספרים אינה מסתכמת בהשראה שמעניקות התמונות. היא מספרת כי אדריכלים שבתים שתיכננו הופיעו בספר קיבלו בעקבות זאת הצעות עבודה. גם שאר העושים במלאכה לא נזנחים. בספרים של רובינזון יש אינדקס מפרסמים שמפנה לתמונות ספציפיות בספר. מעצבי הגינות, הקבלנים ואנשי האלומיניום שעבדו בבתים שצולמו ומעוניינים לשלם על השירות, מופיעים באינדקס ונהנים מהפרסום. רובינזון מצליחה להפוך את אימפריית הספרים שלה למקור הכנסה שאינו תלוי רק במכירות. לטענתה, כך היא יכולה לשמור על איכות ההפקה.
לפחות מבחינתה האישית, רובינזון ומשרד הפקת הספרים שבו היא עובדת עם לימור זומר אריק מוכיחים שיש ערך כלכלי לעיצוב. רובינזון נמצאת כרגע במגעים לתרגום הספר והפצתו בחו"ל ובמקביל היא עובדת על ספר שיעסוק במגורים במגדלי היוקרה, בדגש על הבית הפרטי ועל סגנון החיים. אולי היא תקדיש את אחד הפרקים בו להשפעה של המגדלים על העיר ולוויכוח הער שמתקיים בסוגיה.
אורלי רובינזון: כשיש שני בתים במיקום ועלות בנייה זהה - הבית שנבנה בהתאם לתכנון ולעיצוב הנכון יעלה כפול
שני שילה
12.10.2007 / 10:54