במכללה הפרטית "המרכז הבינתחומי" בהרצליה ייפתח בעוד כשנה "המרכז לתקשורת מודעת על שם שרי אריסון". המרכז יפעל במשכן המפואר של בית הספר לתקשורת במכללה, שנחנך אשתקד בזכות תרומה של איל הון אחר - סמי עופר. בבית הספר הוקם גם "מרכז בזק בינלאומי לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט", שהכסף להקמתו בא מתקציב השיווק של חברת התקשורת.
נוכחות אנשי עסקים במכללה בולטת, מפני שמדובר במוסד שכל תקציבו בא ממקורות פרטיים ומשכר לימוד, ללא השתתפות הממשלה. אבל גם באוניברסיטאות ובמכללות הציבוריות גדלה בשנים האחרונות מעורבות עולם העסקים. כניסת המגזר הפרטי לאקדמיה בולטת במספר גדל של אנשי עסקים החברים בגופים המנהלים את המוסדות האקדמיים ומפקחים עליהם; במרכזי מחקר המוקמים באמצעות השקעות של בעלי הון וחברות מסחריות; ואף בהשפעה על תוכניות לימוד ועל סוג המחקרים.
במוסדות האקדמיים מדגישים שהקשרים עם אנשי העסקים מסייעים לפיתוח קשרים ומחקרים, תוך שמירה על העצמאות האקדמית של המוסד. אבל מנגד, כמה מומחים ואקדמאים טוענים, שהמגמה החדשה תפגע באיכות המחקר באקדמיה הישראלית ובעצמאות המוסדות.
דיקאן בית הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי, הד"ר נעם למלשטריך-לטר, אומר כי אריסון נענתה לפנייתו ולא העמידה שום תנאי לפני שתרמה 1.5 מיליון דולר להקמת המרכז על שמה. לדבריו, המרכז עדיין נמצא בשלבי תכנון, אבל כמה חוקרי תקשורת ממוסדות אקדמיים אחרים אמרו שהמושג "תקשורת מודעת" אינו מוכר להם מהספרות המקצועית.
מ"בזק בינלאומי" נמסר, שהחברה תרמה למכללה מפני ש"התחבר לנו מאוד להיות מזוהים כמובילים של מחקרים בתכנים שנחקרים במרכז". מנהל ויוזם המרכז שתרמה החברה, הד"ר יאיר עמיחי-המבורגר, אומר שהיא אינה מתערבת במחקר ובפעילות המרכז. לדבריו, "מצד אחד יש ביקורת על חברות ההייטק והטכנולוגיה שלא עושות מספיק עבור שיפור החברה ומצד שני, כשהם תומכים בארגונים זה נראה חשוד. זה לא הוגן".
גם תרומה הניתנת מאנשי עסקים ללא תנאי לכאורה, עשויה להיות בעייתית, אומר הפרופ' גבי וימן מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה. לדבריו, "במתכונת הזאת יכולים להיות דברים חיוביים, אבל היו גם מקרים קשים של הטיית מחקרים. מעורבות עולם העסקים עשויה להביא ללחץ לא לגיטימי על האוניברסיטאות".
"למשפחת עופר ול'חברה לישראל' יש חשבונות ארוכים עם התקשורת ולא אחת הם סבלו מתחקירים שפגעו בהם", ציין וימן, "כשמשפחת עופר מקימה בית ספר לתקשורת שמעסיק עיתונאים רבים - כלומר המקור למשכורתם הוא גוף עסקי - זה ניגוד עניינים מסוכן. בנוסף, אריסון רותמת את התרומה שלה לשירות האג'נדה שלה".
במרכז הבינתחומי אומרים, שהתרומות ניתנו ללא תנאי וכי נשמרת עצמאות מחקרית מלאה. לדברי למלשטריך-לטר, "משכורות כל המלמדים בבית ספר לתקשורת ממומנות משכר הלימוד של התלמידים. לאחר מתן התרומה, אין לתורמים שום קשר עם התכנים ועם המרצים בבית ספר לתקשורת".
דרישות חדשות
לפי סמי עופר, התופעה אינה חדשה. "מאז ומעולם, מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל ובחו"ל נעזרה בתרומות ובלעדיהן היא היתה ענייה בקידום ההשכלה הגבוהה", נמסר ממשרד יחסי הציבור שלו.
לעומתו, בכירים באוניברסיטאות אומרים שבשנים האחרונות, פרופיל התורמים השתנה ושנוצרים קשרים מסוג חדש - בין תרומה להשקעה עסקית. בכיר בהנהלת אחת האוניברסיטאות, שביקש ששמו לא יפורסם, אמר שכיום "יש חברות שדורשות זכות וטו על תוכניות העבודה של מרכזי מחקר, או חברות טכנולוגיה שמתנות את תרומתן בגודל ההשקעה של האוניברסיטה בתחום, גם בלי קשר למרכז שתרמו לו". יש גם יותר תורמים פרטיים שרוצים לראות פירות כספיים מתרומתם.
במסגרת המגמה הזאת, החברות רוצות להיות מעורבות יותר ומציבות דרישות חדשות למה שנעשה בכספיהן. כך לדוגמה, חברת "אינטל" דרשה וקיבלה נציג מטעמה בהנהלת מרכז שתרמה לפקולטה להנדסה של אוניברסיטת תל אביב. באותה אוניברסיטה, חברת "כלל ביוטכנולוגיה" קיבלה "זכות ראשונים" לגישה לתוצאות מחקר, לאחר שתרמה כשני מיליון דולר למרכז לננוטכנולוגיה.
הציונות נעלמה
בכירים באוניברסיטאות אומרים שבעבר, "התורמים הקלאסיים" היו יהודים מבוגרים ועשירים מצפון-אמריקה, שקיבלו בתמורה לנדיבותם כבוד ולוח שנשא את שמם. לפי אחד מנשיאי האוניברסיטאות, "הדור הזה, שתרם מתוך ציונות ושלבניית האקדמיה בישראל היתה משמעות אישית עבורו, הולך לעולמו. מהדור הבא, של היורשים, קשה יותר לגייס תרומות, והם גם דורשים להיות מעורבים יותר במה שנעשה עם כספם". כך, כיום מתנוססים על הלוחות במכונים ובבניינים החדשים יותר ויותר שמות של יזמי הייטק ואנשי עסקים.
סגנית נשיא אוניברסיטת תל אביב למחקר ופיתוח, הפרופ' חגית מסר-ירון, אומרת שהיא מברכת על מעורבות המגזר העסקי במחקר האקדמי, אך מתריעה שיש "לבנות מנגנונים מתאימים למעורבות הזאת, כי אלה הקיימים נבנו לתרומות מסוג אחר, פילנתרופיות". לדבריה, "פעם תורם היה אומר 'קחו מיליון דולר והקימו מכון מחקר על שמי'. כיום, אנשי עסקים או חברות אומרים 'קחו סכום שנתי של עשרות אלפי דולר ותקימו מכון על שמנו. הם שמים פחות כסף ודורשים דרישות ספציפיות יותר".
לדברי הפרופ' אילן גור-זאב מאוניברסיטת חיפה, שכתב בעבר נגד התהליך של "תיעוש האוניברסיטאות", מדובר בתהליך שבו המוסדות האקדמיים מאבדים את האוטונומיה שלהם וגדלה תלותם בבעלי הון, כאשר במקביל קטנה מעורבות הממשלה בתקציביהם.
"קשרים אדירים"
מעורבות המגזר הפרטי ניכרת גם בגידול בשיעור אנשי עסקים בוועדים המנהלים ובחברי הנאמנים של מכללות ואוניברסיטאות - שני הגופים המנהלים, מפקחים ומתווים את מדיניות המוסדות האקדמיים.
כך לדוגמה, בראש חבר הנאמנים של מכללת רופין שבשרון עומד מנכ"ל קבוצת האחים עופר, אודי אנג'ל וכמחצית מחבריו באים מעולם העסקים והתעשייה. גם במכללת אפקה להנדסה שבתל-אביב, כמחצית מחברי הוועד המנהל הם אנשי עסקים ותעשייה.
נשיא מכללת אפקה, הפרופ' מוטי סוקולוב, אומר שאנשי העסקים משפיעים באופן ישיר על ניהול המכללה. "התוצאה ניכרת ביעילות, במשמעת תקציבית ובפיקוח. המכללה לא סובלת מגירעונות", אמר. נשיאת מכללת רופין, הפרופ' שוש ארד, ציינה שאנשי העסקים "יוצרים קשרים אדירים" ואף מסייעים לבוגרים להשתלב בשוק העבודה. אנג'ל וחבר אחר בחבר הנאמנים של רופין, מנכ"ל "סלקום" עמוס שפירא, החבר גם באגודת הידידים של אוניברסיטת תל אביב, אמרו שמעורבותם באקדמיה היא חלק מתרומתם לחברה. לדברי שפירא, "כאנשי עסקים, אנחנו יכולים להגיד איזה סוג בוגרים צריך ואיך להתאים את הידע המקצועי ואת המיומנות שהם רוכשים כדי שיתמודדו עם שוק תחרותי. אנחנו לא עוברים על כל שיעור ולא קובעים איזה קורסים ילמדו, אלא מספקים משוב".
האם מעורבות המגזר העסקי פוגעת בעצמאות האקדמיה?
תמרה טראובמן
14.10.2007 / 7:34