אוכלים אותה בהיי-טק

מה תרצו לצהריים? אם אתם עובדי אמדוקס ישראל תוכלו לבחור בין האופציות הבאות: סטייק חזה עוף צרוב בגריל בתיבול טריאקי, שום, למון גראס ושאטה גרוס; עוף מוקפץ בסגנון ברזילאי בליווי חלב קוקוס, ג'ינג'ר, אננס ואגוזי קליפוניה קלויים; נתח כתף עגל אפוי בגריל מסתובב, מתובל בענפי רוזמרין, גרגירי חרדל ושבבי ירקות מיובשים; חזה בקר כבוש משובץ בחרדל ברביקיו מעושן, בפריסה פרונטלית; סטייק סלמון אפוי בתיבול עשבים טריים, שמן זית, שום ופלפל שחור גרוס.

וזה לא הכל: יש גם מאכלים ממטבחה של סבתא - כמו עוף טבית בסגנון עיראקי ממולא באורז עם בהרט; קובה מטוגנת מוגשת בליווי טחינה צבעונית; עוף מוקפץ בלווי פירות יבשים, שבבי שקדים, דבש תמרים ויין אדום בסגנון מרוקאי, עוף בסגנון תאילנדי בנודלס מתובל, שניצל וינאי ומרק גולש.

ואלה רק חלקים מהתפריט השבועי שמוגש לעובדי אמדוקס בחדר האוכל שלהם רעננה באמצעות חברת הקייטרינג שולץ. בפינת השף יש מדי יום אטרקציה אחרת - כמו פינה תאילנדית ויש ימים אתניים - יום איטלקי, יום סיני ויום מרוקאי. בימי רביעי מתקיים יום בריאות, שבו מוגשים קינואה, כוסמת וקוסקוס מלא ולצד כל המנות מופיע פירוט קלורי ותזונתי.

בנוסף מוגשים דרך קבע מגוון סוגי לחם, מחמצים המוכנים במקום, קינוחים בעבודת יד וגם חטיפי בריאות על בסיס גרנולה ועוגת שוקולד חמה. בעמדות השתייה יש מבחר משקאות מוגזים וגם מים. ארוחות בוקר וערב אוכלים באמדוקס בקומות העבודה, שם נותנים פירות, ולכן אין פירות בחדר האוכל. יש גם ארוחות לילה משעה תשע בערב. לו היתה בריכה, זה היה ממש קלאב "הכל כלול", כמו בטורקיה - למעט העובדה שכאן צריך לשוב לעבודה בתום הארוחה.

מנהל הלוגיסטיקה באמדוקס ישראל, רונן דורף, אומר שהחברה מסבסדת את הארוחות לעובדים ואילו הם משלמים את שווי המס על ההטבה. חדר האוכל הוקם לפני תשע שנים ובמרוצת הזמן נוספו בו עמדות אנטיפסטי, דלי-בר עם כריכים שאפשר לקחת וסלטים בהרכבה אישית, מסעדת גריל וחידושים נוספים. מצלמה המכוונת לכניסה של חדר האוכל מאפשרת לעובד לראות מן המחשב בחדרו את מצב העומס בחדר האוכל, וכך נחסכת עמידה מיותרת בתור.

החברות שלהן חדרי אוכל גדולים - או קטנים ואיכותיים - הן כמובן אלה שנמצאות בצמרת עולם ההיי-טק הישראלי. חברת ההסעדה שולץ שולטת כיום בחלק הארי של חדרי האוכל בענף ולדברי אורן שולץ, מנכ"ל משותף בחברה, עם אמדוקס הם עובדים כבר 15 שנה, וגם בשנים הקשות, של המשבר בענף ההיי-טק, החברה לא ויתרה על שירותיהם.

שולץ מאכילה, בין השאר, את קומברס, HP רעננה, רד בינת, מרקורי, אורקל וסאפ, אך גולת הכותרת היא ללא ספק אמדוקס ישראל - עם 4,500 העובדים שלה בשני חדרי אוכל ברעננה. בשולץ, החברה המשפחתית שייסד האב יחיאל לפני יותר מ-20 שנה, מסעידים כ-45 אלף איש ביום במספר שונה של סועדים בחדרי האוכל.

בענף ההסעדה המוסדי פועלות חברות נוספות כמו נורקייט, המסעידה את אינטל, וזכתה בימים אלה במכרז להפעלת שרותי ההסעדה בסלקום. אחד החידושים במכרז הזה הוא הפעלת אספרסו בר המותאם ללקוחות עסקיים, שיוגשו בו משקאות קפה ייחודיים מתוצרת Segafredo, כריכים, פסטות ומאפים הנאפים במקום.

שולץ גובה מהחברות 20-23 שקל לארוחה בתוספת מע"מ. המעסיק מממן, בדרך כלל, שני שלישים ממחיר מהארוחה והעובד את השליש הנותר. שולץ גם מספקת את השירותים לאירועי החברות ולהרמות כוסית ומחזור המכירות השנתי שלה הוא כ-200 מיליון שקל.

אורן שולץ אומר שלא פשוט להשביע את רצונו של ענף ההיי-טק: "אלה חבר'ה שמסתובבים ואוכלים בכל העולם ורגילים לרמה גבוהה של ארוחות. באזור של 'קומברס' ברמת החייל יש 32 מסעדות ולמרות זאת 75% מהעובדים אוכלים בבניין", הוא מוסיף בגאווה.

ענף ההסעדה להיי-טק משתדל שלא לפגר אחרי האופנות האחרונות גם בעיצוב ובאווירה ומצטייד בגימיקים כמו סושי-מן שעובר בין חדרי האוכל. בימים אלה עידן הרולים (הראפ) נמצא בעיצומו, ושולץ מבטיח שהחידוש הבא יהיה הכנת טורטיות לעיני הסועדים. "גם הקינוחים השתדרגו לרמה הנהוגה בענף המלונאות", הוא מצהיר.

באחרונה פתחה החברה את עידן החלביות - שנקראות שולצי - בתי קפה בתוך חדרי האוכל עם כריכי בריאות, בנסיון להתמודד עם הצלחת ארקפה וארומה. בשולצי יש אספרסו, סנדוויצ'ים, טוסטים, עוגיות מאפינס וכל הדרוש להפסקה זריזה.

עובדי שולץ נשלחים לתערוכות מזון בעולם, צוותים מתכנסים אחת לשבועיים, מעלים רעיונות ולומדים על הנעשה בענף בישראל ובחו"ל. בחברות עצמן יש שפים כמו ירון מנשה, השף של אמדוקס, ואריאל נוסבוים, השף של פרטנר-אורנג', שהגיעו מענף האירועים. "להכין ארוחה ל-3,000-5,000 איש זו עבודה שמצריכה מחשבה וידע", מסביר שולץ.

ומה אומרים מי שאוכלים בחדרי האוכל האלה? ר' הוא שותף בחברה המספקת שירותי יעוץ לחברות היי-טק. בתור שכזה הוא מתארח בחדרי אוכל רבים ואומר שיחסית לחדר אוכל אפשר לצאת מרוצה, אבל מעולם עוד לא יצא מארוחה כזו ואמר לעצמו "היה מדהים". "הסושי לא באמת טוב. זה יותר בשביל הקטע. בדרך כלל לא תאכל בחדר האוכל סטייק טוב", הוא אומר.

ב-BMC, חברת תוכנה לניהול מרכזי מחשבים שיושבת ברמת החייל ומעסיקה כ-400 עובדים, חדר אוכל מרווח וההסעדה היא גם כן של שולץ. לדברי אחד העובדים, יש מגוון די גדול של מנות בשריות, סלטים מוכנים וסלטים להרכבה עצמית, אך על אף שרוב חבריו לעבודה מרוצים, הוא סבור שהמנות סובלות משומניות-יתר. "מדי שנתיים מנערים את העסק ומחליפים את הקייטרינג. שולץ הוא חדש יחסית בחברה. תמיד בהתחלה הקייטרינג משתדל יותר. אחר כך זה דועך - ואז מחליפים אותו".

ואולם בענף ההיי-טק, ארוחת הצהריים היא חלק מתנאי העבודה. את הארוחה אפשר לקבל בשתי דרכים - בחדר האוכל של החברה או באמצעות תלושים שניתנים לעובדים כדי שיוכלו לאכול במסעדות בסביבה. בחלק מהחברות אפשר לבחור בין החלופות.

בריכוזי חברות ההיי-טק בהרצליה, בפולג וברמת החייל צמחו מרכזים עם מגוון מסעדות שמתמלאות בשעות הצהריים בעובדים הנפלטים ממקומות העבודה. לרוב מקבלים העובדים את הכרטיס של חברת 10-ביס, שאתו הם יכולים לאכול ארוחה מסובסדת בכ-27-30 שקל, כשארוחה ממוצעת במסעדות כמו ג'ירף או זוזוברה עולה 40 שקל ומנה של שווארמה ושתייה עולה כ-32 שקל. עם זאת, עובדים רבים מעדיפים לרדת לרחוב, לקנות סנדוויץ' ולחזור לעבודה.

עובד בהיי-טק מסביר שלאופציית חדר האוכל יש יתרון בכך שהיא חוסכת את זמן האכילה במסעדה. היתרון בתלושים הוא שאפשר ללכת כל יום למסעדה אחרת, גם אם הגיוון בעצם לא רב. הבחירה בסופו של דבר תלויה בשאלה איפה השירות הוא המהיר ביותר, מאחר שארוחה במסעדה אורכת בדרך כלל שעה ויותר. לדבריו, "הכי טוב גם וגם - אפשרות לבחור בין ארוחה בחדר האוכל או במסעדה בחוץ".

האם העובדה שעובד יכול לאכול בכל יום במסעדה מוציאה לו את הכיף מהבילוי במסעדות בערב? בענף מסבירים שלא. "אין דמיון בין ארוחת צהריים בהפסקה מהעבודה לארוחה של 200 שקל במסעדה. הארוחה מתמצה בדרך כלל בשווארמה או מקסימום בקוסקוס", אומרים עובדי היי-טק.

ואולם ענף ההיי-טק אינו מורכב כידוע רק מחברות גדולות. רועי שויער למשל, עובד בחברת סטארט אפ בשם signifikent שבה 15 עובדים. החברה ממוקמת בקיבוץ גבעת השלושה, המרוחק יחסית מהמרכזים של הענף. החברה מאפשרת לעובדים להזמין ארוחות מהתפנוקיה דרך אתר אינטרנט מתוך מבחר מסוים של מסעדות כמו פיצה דומינו, המסעדה ההודית אינדירה, בר סלטים, דלי יחיעם, מסעדת שמש ומסעדה אסייתית.

העובדים בוחרים יום מראש את המנה וזו מגיעה למחרת ארוזה למשרד. לדבריו, יש גיוון מסוים באוכל, אבל הרמה לא גבוהה במיוחד. לחברה יש הסכם תשלום שנקבע עם העובד ברמה של 20 שקל לארוחה שבו הוא מחוייב במשכורת.

ליעד אגמון הוא מנכ"ל Semingo, חברה המפתחת מנוע חיפוש מבוסס רשתות חברתיות באינטרנט שהוקמה לפני ארבעה חודשים. משרדי החברה ממוקמים בהרצליה פיתוח, והחברה מסבסדת את הארוחות במסעדות האזור. עם זאת, המטבח במטה החברה תמיד מלא באוכל.

בסמינגו עובדים כ-15 איש ומנהלת המשרד דואגת שיהיה לחבר'ה במטבח מספיק אוכל: מבחר של דגני בוקר, לחמניות טריות בבוקר (במקפיא יש לחם פרוס ופיתות), מילקי ומעדני בריאות על בסיס פירות, גרנולה, משקאות בריאות על בסיס יוגורט, גבינות, חזה הודו פרוס לסנדוויצ'ים, שימורי טונה ומבחר נקניקים, חמוצים, ממרחים, חטיפים, פירות וירקות. בשעות הערב המאוחרות מזמינים טייק אווי.

אגמון: "על אף שהמטבח לא גדול, יש כסאות ושולחן בר. כשאתה מרוכז שעות ארוכות לבד מול המחשב ואתה צריך הפוגה - אתה הולך למטבח. זה חלק מתנאי השירות שנותנים לך להרגיש כיף במקום שאתה עובד. הבעיה היא שהמצרכים מתחסלים כהרף עין", אומר אגמון, "לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו מגדלים חבורת נערים בגיל ההתבגרות".

אגמון סבור שהנורמות של האכלת העובדים מבוססות על העובדה שבדך כלל מדובר בצעירים בני 22-35, רובם רווקים או נשואים טריים. "האנשים עם הטאלנט הזה הם בדרך כלל מעופפים בכל מה שקשור בדברים ארציים ועובדים במשך שעות ארוכות", הוא מסביר.

עונת החגים הביאה בכנפיה ביקור מולדת של קרוב משפחה שעובד במטה מיקרוסופט ברדמונד, סיאטל. הזדמנות פז להתעדכן בנעשה בקפטריה של החברה שבה עובדים כ-35 אלף איש בסיאטל ועוד כמספר הזה ברחבי העולם. לדבריו, ההבדל העיקרי הוא שבארה"ב, בניגוד לישראל, נהוג לאכול את הארוחה העיקרית (דינר) בשעות אחר הצהריים המאוחרות, ובצהריים אוכלים רובם ארוחה קלה, כך שרוב העובדים בעלי המשפחות מסבים כבר בשש או שש וחצי בערב לארוחה בביתם, ואילו בני ה-22-23 נשארים לעבוד עד שעות מאוחרות יותר.

העובדים אוכלים בצהריים בקפטריה ארוחה קלה שאינה ממומנת על ידי מיקרוסופט, אבל היא זולה במונחים מקומיים - 3.5-6 דולרים לארוחה. יש בקפטריה מבחר סלטים וסנדוויצ'ים עם בשרים וגבינות לפי בחירה, פיצות, פינת גריל שבה אפשר להזמין "על האש" עוף ובשרים אחרים, צ'יפס וירקות. ויש את פינת הספציאליטה - מסעדות מקומיות שמתארחות מדי פעם בקפטריה. למשל, מסעדת פסטה נחשבת שמציעה תמורת 5.5 דולרים מנה שמחירה במסעדה כפול.

יש גם פינות אוכל ביתי ואוכל אתני, מרוקאי למשל. אפשר גם להזמין אוכל מהקפטריה למשרד. מקור לקנאה בחברות האחרות הוא המקרר גדוש פחיות המשקה, 20-30 סוגים של פחיות ללא תשלום. ומה קורה בקרנות הון סיכון? אדי שלו מג'ניסיס פרטנרס מוריד ציפיות: לדבריו, הקרנות הן חברות קטנות, 10 עובדים לכל היותר, ויש בהן מטבחון או פינת קפה. מי שרוצה לאכול בחוץ - משלם מכיסו.