רונן וולפמן, מנכ"ל מקורות: "לא באים מחו"ל לראות את חברת החשמל והרכבת - אלא לחקות את מקורות"

שלושה תפקידים בכירים נקשרו בחודשים האחרונים בשמו של מנכ"ל חברת המים הלאומית מקורות, רונן וולפמן. תחילה היתה כוונה למנותו לתפקיד מנכ"ל קבוצת פז של צדיק בינו. לאחר מכן, הניסיונות לשכנעו להגיש מועמדות למנכ"ל חברת החשמל. ולבסוף, אזכור שמו כמועמד מוביל להחליף את הממונה על אגף התקציבים באוצר, קובי הבר.



"את צדיק ואת מודי בן ש"ך אני מכיר עוד מימי כרכז אנרגיה באגף תקציבים. יש לי הערכה רבה לשניהם", אומר וולפמן, ומעדיף שלא להתייחס לשמועות, שלפיהן לא נסתם הגולל על הצטרפותו לקבוצה. עם זאת, באשר לסקטור הציבורי דבריו ברורים יותר: "אני חושב שיש לא מעט דברים שניתן לעשות או לשפר במגזר הציבורי. אני לא פוסל חזרה לשם בעוד כמה שנים - אבל לא בעתיד הקרוב".



לא מפתיע לשמוע את שמו של וולפמן נקשר בתפקידים הנחשקים במשק. די לראות כיצד בשקט-בשקט הוליך באחרונה את החברה לשינוי מבני בהסכמת משרדי האוצר, התשתיות והעובדים. שינוי שהותיר את מקורות כמונופול החזק בישראל, תוך שהוא מקנה לה את פרויקט הקמת מתקן ההתפלה הגדול באשדוד (בהיקף של 1.5 מיליארד שקל) ומייסד חברה בת לייזום פרויקטים ("מקורות ייזום"), אשר תהנה מגיבוי מקורות ותחל בהליך הפרטה בתוך שלוש שנים.



הולכת המים לא להפרטה



"תחום ההולכה הוא מונופול טבעי ומי שמשתעשע ברעיונות על הפרטתו - לא מבין את ההיגיון המשקי", יורה וולפמן. "בעולם נהוג שחברה אחת היא המפיקה את המים ממקורותיהם - ומוליכה אותם עד לברז בבית הצרכן, בין היתר, כדי ליצור אחריות כוללת. המשק הישראלי הרבה יותר מבוזר ממשקים אחרים בעולם כבר היום - ואחר כך עוד באים אלינו בטענות שלפיהן המים שהולכנו אל הרשויות המקומיות מגיעים לבתים דרך התשתית המוניציפלית באופן לא ראוי. הרעיון לבזר את משק המים הלאומי משמעו להמציא מודל חדש, כאשר אין ויכוח באשר לאיכות המים - מקורות עושה הרבה יותר מאחרים. לזה יכול לדאוג רק גוף בעל אחריות וראייה כוללת".



ומדוע גוף מונופוליסטי שכזה זקוק לחברה יזמית שתתחרה במגזר הפרטי?



"אין הרבה תחומים שבהם יש למשק הישראלי יתרון בולט כל כך ביחס למדינות אחרות כמו בתחום המים. אם רוצים להפוך את ישראל למובילה כמו בהיי-טק, בכימיקלים או בתעשיות הביטחונית, צריך לאפשר לכל מצבור הידע והניסיון שגלום פה הזדמנות למצותו בחו"ל. מקורות תשלים יכולות של חברות אחרות בתחום תפעול תשתיות המים; תוכל לסייע לחברות תשתית, התפלה או לקבלנים הנדרשים בהקמת תשתיות מים וביוב בפרויקטים של נדל"ן, ולהיעזר ביכולותיו השיווקיות של שותף כדי למנף את הידע שצברה. אני מאוד מאמין ביכולת של ישראל למצב עצמה כתעשייה מובילה בעולם בתחום המים".



מדוע להניח בידה פרויקט התפלה לאחר שכבר חזינו ביכולות המגזר הפרטי לבצעו באופן מיטבי?



"פרויקט ההתפלה באשדוד נמצא בשלב גיבוש ההסכמים, ובתוך 45 חודשים אמור לספק מים. הוא לא יכביד על הציבור יותר מאשר ביצוע של פרויקט כזה בידי גורם פרטי. אני לא אומר שנבנה אותו באותו מחיר, אלא שאם היינו צריכים לצאת למכרזים, זה היה לוקח יותר זמן. אצלנו זה פרויקט בעדיפות ראשונה לביצוע, ובזמן שהיינו מקדישים לכתיבת מכרז ועריכתו - אנחנו כבר נסיים לתכננו. זו אחת הסיבות לכך שרשות המים הטילה זאת עלינו".



אבל זו חברה המיועדת להפרטה חלקית או מלאה. האם ניסיון העבר לא לימד אותנו על הסיכון שבאחזקה פרטית בחברה ממשלתית?



"אני מאמין שחשיפת חברות ממשלתיות לפעילות בחו"ל מהווה יתרון יותר מחיסרון. ההפרטה תאפשר הכנסת הון, שלהערכתי, מקורות ייזום תהיה זקוקה לו בעתיד לשם פיתוח הפעילות בחו"ל. במקום שהנטל ייפול על תקציב מקורות - נכניס משקיע. בעוד שבע שנים, כשהחברה כבר תהיה שווה הרבה כסף, תחליט הממשלה אם להפריט את כולה, חלקה או להותירה כפי שהיא".



עם היד על הלב, וולפמן בכיסא של הממונה על התקציבים מאשר את המהלך?



"חד-משמעית - כן. לדעתי הגישה של הגבלת החברות הממשלתיות, הכנסתן למגננה או להתכווצות היא שגויה. כשיש לך כל כך הרבה ידע ייחודי, עם ניסיון נצבר של עשרות שנים, עם מוניטין מצוין, אין סיבה למנוע פעילות בחו"ל, אלא להפך - לעודד זאת. ההודים, הסינים, האוסטרלים והספרדים לא מגיעים לישראל כדי לראות את חברת החשמל או את הרכבת, אלא ללמוד ולנסות לחקות את הניסיון שצברנו במשק המים. אין הרבה מקומות בעולם שבהם מתבצע ניהול מקורות מים משולבים. אין עוד מדינה בעולם שמשיבה מי קולחין לחקלאות בשיעור שעושה זאת ישראל".



התפקיד הכי אטרקטיווי



לקראת המכרז המחודש על תפקיד מנכ"ל מקורות ייזום. האם גם אתה חושש מן הפיחות שחל במעמד לבעלי תפקידים בחברות הממשלתיות?



"לדעתי מדובר באחד התפקידים המאתגרים והמעניינים ביותר שקיימים כיום בחברות הממשלתיות. להקים חברה מאפס, להפוך אותה לחברה עסקית שמקימה מתקן התפלה מהגדולים בעולם, להפעיל מתקני טיהור שפכים ולמנף את הידע והניסיון של מקורות לחו"ל - זה אתגר מדהים וסופר-מעניין. אם נוסיף לזה את תחום המים, אשר נמצא כיום בתנופה אדירה בישראל ובעולם, ואת העובדה שבעוד שלוש שנים מיועדת החברה להפרטה חלקית (25%-49%), הרי שהתפקיד הופך מעניין גם בפן העסקי וגם בפיננסי. קשה לי לדמיין תפקיד אטרקטיווי מזה בסקטור הציבורי. לכן אני מעריך שיהיו הרבה מועמדים טובים ומוצלחים".



בתור מי ששימש רכז תחבורה באוצר. מה דעתך על קולות המצוקה ערב המכרז לתפקיד מנכ"ל הרכבת?



"לדעתי העיסוק הפרסונלי בתאונות הרכבת הביא לשיתוקה ולהסטת המיקוד מן הפיתוח העתידי לכיבוי שריפות ומשברים. במקורות, למשל, התחלנו השנה במיסוד מערכת של ניהול סיכונים. אימצנו שיטות שקיימות במערכת הבריאות או בחיל האוויר, והקמנו יחידה שמעבירה מתודולוגיות ניהול סיכונים - תחקור תקלות, הערכת סיכונים תקופתית, זיהוי סיכונים אפשריים וטיפול מניעתי".



ואולי הסיבה היא חוסר השקט במערכת הפוליטית והמקצועית כולה. כיצד התרשמת מן האירועים סביב מעמדו של החשכ"ל, ד"ר ירון זליכה?



"קשה לנהל ארגון כשאין עבודת צוות. כשזו נעדרת, משקיעים בכיוונים לא נכונים ומפספסים את היעדים. עבודת צוות היא יסוד קריטי להצלחה של כל מערכת".



שוק טיהור השפכים בישראל לא רווחי



אחד התחומים שבהם נאלצת מקורות להתמודד בשנים האחרונות בתחרות קשה מול הגופים הפרטיים הוא תחום טיהור השפכים המוניציפאלי. הטיהור מנפק באחרונה מכרזי ענק ארוכי טווח, והאחיזה הדומיננטית (45%) של מקורות נשמרת בו רק בזכות פעילותה בשפד"ן (30%).



רק לפני כשלושה שבועות הפסידה מקורות לאלקטרה במכרז לשדרוג מט"ש (מתקן טיהור שפכים) העיר נתניה בהיקף מוערך של כ-300 מיליון שקל. "אני מקווה שהם ירוויחו. אבל אם הם מתכוונים להיענות לתנאי המכרז כפי שהם, אז יהיה קשה להרוויח במחיר שהם הציעו. שוק המט"שים הוא שוק משוגע. חלק מן החברות מפסידות פה כסף. אלה שנכנסו בתמחור אגרסיווי, שהביא אותם להפסדים ואף למצוקה תזרימית קשה".



מה לגבי החברות המובילות דוגמת ALD של אלקטרה, כחול-ירוק מקבוצת שיכון ובינוי או GES של גרנית הכרמל?



"גם הן לא מרוויחות הרבה מהפרויקטים שלהן. השוק המוניציפאלי הוא שוק של מתמודדים רבים, שמתחרים במכרזים בעיקר על המחיר, נהנים מגמול מועט, לעתים מול מוסר תשלומים בעייתי מצד כמה מן הרשויות. לכן, מדובר בשוק שהרווחים בו נמוכים או שמפסידים בו. הבעיה בשוק היא שהוא בעיקרון משוכפל, שבלוני, שאינו דורש שכלול כדי ליצור שירות טוב יותר ללקוח - לכן חסמי הכניסה נמוכים וכך גם הרווחים.



חלק מהשחקנים החדשים נוטים שלא לקחת בחשבון משתנים דוגמת מחיר אי-העמידה בתקני השירות. בסוף מגיעה אליהם תביעה או דרישה חדשה, והרווחיות הצפויה נפגעת".



אז מדוע הוא ממשיך להיות אטרקטיבי?



"לכל חברה שיקול משלה. חלק מן החברות מעוניינות רק בשלב הקבלני שבהקמה ופחות בתפעול. לא בכדי מרבית החברות האלה הן חברות בנות של חברות קבלניות. זהו פיתרון לאספקת עבודה לחברות האם. מאידך, חלק מן החברות, דוגמת GES, רואות בזה פלטפורמה לפעילות בינלאומית. להציג בישראל יכולת כדי ליצור רפרנס לקראת התמודדות בחו"ל".