"ברור לחלוטין שאין כל מקום לפטור מקור לפרסום לשון הרע מאחריות, רק בשל כך שהוא דאג להיוותר 'בצל'" - כך פסק בשבוע שעבר שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, עמירם בנימיני, במסגרת פסיקה בה חייב את בנק דיסקונט ואת עיתון "גלובס" בגין פרסום לשון הרע אודות עובד בכיר בבנק לשעבר, ששון מרון. המשמעות היא שמסירת מידע ש"לא לציטוט", אינה פוטרת את ה"מקור" מאחריות לפרסום.
כמו כן, נדחתה טענת "גלובס", לפיה הפרסום הפוגע נעשה תוך הסתמכות על מקור מוסמך ביותר בבנק (אריה מינטקביץ', יו"ר דירקטוריון הבנק - אב"י), וכי העיתון היה רשאי להסתמך על מקור כה בכיר. "לא ברור על איזה סעיף בחוק איסור לשון הרע מסתמכת טענת הגנה זו", תהה השופט.
בנימיני פסק למרון פיצוי בסך 350 אלף שקל בגין הפרסום הפוגע, ולפי דרישתו, חייב בו את הבנק בלבד ולא את העיתון. מרון טען, כי אם יתברר שהבנק אחראי להעברת האמירה הפוגעת לעיתון, הרי שהוא תובע את הפיצוי מהבנק בלבד. מאחר שהוכח כי הבנק הוא שהעביר את האינפורמציה לעיתון, השופט קיבל את הדרישה וחייב רק את הבנק.
רו"ח מרון עבד בדיסקונט במשך כ-30 שנה, בין השאר כמבקר פנים ראשי, כסגן מנכ"ל, כחבר הנהלה, כממונה על משאבי אנוש ועוד. בשנת 99' פורסם דו"ח ביקורת סודי בבנק, שעסק באופן קליטת עובדים.
הדו"ח הצביע על אי סדרים בעבודת מרון, כולל סטייה מהנחיות ומנוהלים. בעקבות הדו"ח, סברה ההנהלה כי יש לסיים את העסקתו של מרון, ובין הצדדים הוסכם על פרישה.
עוד בטרם סיים עבודתו, פורסמה בגלובס כתבה לפיה "מרון פוטר בימים אלה, על רקע דו"ח ביקורת חריף, שבו הואשם באי סדרים כספיים". מרון דרש לפרסם תיקון לידיעה, שכן לטענתו לא פוטר ודו"ח הביקורת לא ייחס לו "אי סדרים כספיים".
העיתון, בעצה אחת עם הבנק, החליט להימנע מפרסום התיקון. מרון תבע מהעיתון ומהבנק כ-2.3 מיליון שקל בגין פרסום לשון הרע.
בנימיני דחה את טענות התובע לפיהן לא פוטר מהבנק, וקבע כי מרון נאלץ להפסיק את עבודתו על רקע ממצאי דו"ח הביקורת, ולא היה מדובר בפרישה בהסכמה. לפיכך, הפרסום בעניין היה אמת, ולעיתון עומדת הגנה.
מנגד, נפסק כי לא נכון היה לייחס לתובע "אי סדרים כספיים". העיתון טען כי הדו"ח הצביע על סטייה מנוהלים, שיש לה משמעות כספית. השופט דחה פרשנות זו, וקבע כי המונח "אי סדרים כספיים" נתפס בעיני הקורא הסביר כמעשים מעין פליליים, שאין להם זכר בדו"ח.
עיקר המחלוקת התגלעה בין העיתון לבין הבנק, כאשר כל אחד מטיל על משנהו את האחריות לטביעת המונח "אי סדרים כספיים". מדובר היה בהכרעה בין שתי גרסאות - של דוברת הבנק מצד אחד ושל כתבת העיתון מהצד השני, שכן האינפורמציה נמסרה לכתבת מהדוברת.
השופט בנימיני העדיף את גרסת העיתון, "המבוססת על עדותה המהימנה של הכתבת ג'ודי מלץ... לו סברה הנהלת הבנק, או דוברת הבנק, כי הפרסום נשוא התביעה חרג ממה שנאמר בשיחה עם דוברת הבנק, או כי מדובר בפרסום שאיננו אמת - לא היתה הנהלת הבנק מתייצבת ללא סייג מאחורי הפרסום, כאשר התובע העלה טענות נגד נכונותו".
בית המשפט דחה את טענות התובע לגבי הנזק שנגרם לו, וקבע את נזקו על דרך האומדנה על סך 250 אלף שקל, ובנוסף נפסק פיצוי סטטוטורי בסך 100 אלף שקל. לאור דרישת התובע, סכום הפיצוי כולו נפסק לחובת הבנק ולא לחובת העיתון.
לבסוף, נפסק כי על הבנק והעיתון יחדיו לשלם לתובע 15 אלף שקל הוצאות משפט ו-60 אלף שקל שכר טרחת עורך דין.
מבנק דיסקונט נמסר בתגובה, "אנחנו לומדים את פסק הדין, ועדיין לא התקבלה החלטה כיצד לנהוג לגביו".
ל-TheMarker נודע כי בבנק שוקלים לערער על הפסיקה. לדעת מקורבים לבנק, בית המשפט טעה בכך שביסס את פסיקתו על גרסה מול גרסה בין העיתון לבנק, בעוד שמדובר לדעתם בשאלה ערכית - האם המונח "אי סדרים כספיים" מתייחס רק למקרים של מעילה כספית, או שניתן ליחסו גם למקרה של חריגה מנוהלים שיש לה משמעות כספית, כפי שסברו הן הבנק והן העיתון.
(א 2667/00)
פסיקה בבית המשפט המחוזי: מקור שמסר מידע לעיתונאי שלא לציטוט אינו פטור מאחריות; בבנק שוקלים לערער
ארנון בן-יאיר
14.10.2007 / 18:15