על גב המסאז'יסט

"כולם מדברים על המאבטחים ועובדי הניקיון כעל מגזר חלש המועסק בתנאים מחפירים. הגיע הזמן להבין שאנו, המעסים והמעסות במכוני הכושר, בספא ובמלונות, עובדים בתנאי ניצול של ממש", אומרת י' (השם המלא שמור במערכת), מעסה בספא יוקרתי ברמת גן, הצמוד למכון הכושר במקום.

עד לפני כשנתיים עבדה י' (28) בענף האוכל. לאחר שהגיעה למסקנה כי אין לה עתיד מקצועי בתחום, היא החליטה על הסבה מקצועית לשדה העיסוי. היא למדה במכללה גדולה ומוכרת תראפיית מסאז' ורפלקסולוגיה ושילמה, כנהוג בתחום, כסף רב.

שנת לימודים אלטרנטיביים עולה בממוצע כ-15 אלף שקל - יותר משנת לימודים אקדמית. אי לכך, נשאלת השאלה - תוך כמה זמן יכול המטפל להחזיר את ההשקעה? כתשובה, מספרת י' על תנאי השכר שלה: "עיסוי של 45 דקות עולה בספא 240 שקל. מתוך הסכום הזה אני מקבלת 45 שקל בלבד, מכיוון ששכרי מחושב לפי שקל לדקה.

"עבור טיפול של חצי שעה, הלקוח משלם 180 שקל, בעוד שאני מקבלת רק שישית מסכום זה - 30 שקל. לקוחות מעטים, שרוצים להוסיף פינוק על הטיפול, מבקשים עיסוי ממושך יותר, של שעה וחצי, עבורו הם ישלמו 300 שקל או יותר. על כך לא אקבל כל תוספת - בידי ייוותרו 90 שקל בלבד".

כמו בענף המזון, גם בתחום העיסויים לקוחות אמורים להעניק טיפ למטפלים השכירים, בהתאם למידת שביעות רצונם מהחוויה. ואולם, י' מספרת שרק לקוחות בודדים נוהגים לזכותה בטיפ. "לא בגלל שהם אינם מרוצים מהטיפול שהענקתי להם או בגלל קמצנות, אלא משום שהם בטוחים שאנו מקבלים מחצית מהסכום ששילמו", אומרת י'.

לדברי י', רק מטופלים בודדים, כמו אנשי עסקים זרים המזדמנים למקום, נוהגים להשאיר לה טיפ. כשהיא נשאלת על תנאים סוציאליים, היא צוחקת: "כשעבדתי במסעדה, לפחות סודר לי ביטוח מנהלים. פה אין לי שום דבר מעבר לשכר, לא פנסיה ולא קופת פיצויים. אפילו לא ימי חופשה. אם איעדר, פשוט לא אקבל שכר".

מספר המטופלים הממוצע המגיעים לי' ביום עבודה באמצע השבוע הוא שלושה-ארבעה, בעוד שבשישי ובשבת המשמרות עמוסות יותר, ומספר המטופלים הממוצע הוא לפחות שבעה. "אני מחויבת לעבוד בספא שני סופי שבוע בחודש", היא אומרת. "והעבודה בסופי שבוע ממש קשה, כי טיפול בשבעה אנשים ברצף כרוך במאמץ גופני גדול. אצבעות הידיים והכתפיים ממש גמורות. בימים עמוסים אין לי זמן - ואפילו לא כוח - לאכול ארוחת צהריים".

המספר המדויק של העוסקים בעיסויים רפואיים בישראל אינו ידוע, אך מוערך ביותר מעשרת אלפים. התחום פרוץ, ועד שיחול עליו פיקוח, כל אדם יכול להחליט שהוא מעניק עיסוי - או אף להקים מכללה שתכשיר אנשים לעיסוק.

כמו ענף עריכת הדין, גם לענף המטפלים האלטרנטיביים נכנסים מדי שנה גדודים של מעסים ומעסות - ורק מעטים יעידו שהם מסוגלים לפרנס את עצמם בכבוד מעיסוק זה. בעוד שהשומרים, עובדי הניקיון ועובדים אחרים המועסקים באמצעות חברות קבלניות לכוח אדם זכו לפחות לתשומת ליבם של ההסתדרות ושל המעסיקים הגדולים, שלקחו על עצמם לתקן את מצבם הביש, העוסקים בעיסוי נותרו ככל הנראה הקבוצה המנוצלת ביותר כיום בשוק.

לימור בנרון-לוי (29), חיפאית נשואה עם ילד, הגיעה לעיסוי לאחר שסיימה תואר ראשון בתקשורת ולימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית. "אחרי שהבנתי שמהלימודים האלה לא ייצא לי כלום, החלטתי לפנות לתחום הטיפול במגע, שתמיד היה חביב עלי".

לאחר לימודים של שנתיים וחצי במכללת רידמן, עשתה בנרון-לוי את צעדיה הראשונים בתחום, באחד מבתי המלון היוקרתיים בצפון. מתברר כי הניצול של בנרון לוי היה חמור אף מזה של י' מהספא ברמת גן. "עבור עיסוי של 45-50 דקות, הלקוח שילם 250 שקל ואילו אני קיבלתי פחות מ-30 שקל בממוצע ללקוח", היא מספרת.

"החישוב היה כזה: עבור ארבעת הלקוחות הראשונים בכל משמרת קיבלתי 25 שקל, בעוד שרק מהלקוח החמישי ואילך קיבלתי 30 שקל". בנרון-לוי החליטה לעזוב את עבודתה במלון, גם בגלל השכר הירוד וגם בגלל הקש ששבר את גב הגמל: "יום אחד נפגעתי בברך בעקבות תנועה לא נכונה שביצעתי במהלך עיסוי. הודעתי לממונה שאצטרך לצאת להפסקה קצרה, כדי לאפשר לברך להירגע מהמכה. הוא החמיץ פנים והורה לי שלא לעזוב את המשמרת ולטפל מיד בלקוח הבא, אחרת היא יראה בכך עבירת משמעת מצדי.

"בעקבות התקרית, החלטתי לעזוב. כיום אני עובדת בספא ידוע במרכז הכרמל, שם אני משתכרת שקל לכל דקת עיסוי. בשבתות משלמים לי קצת יותר: 1.30 שקלים לדקה. מזל שבעלי עובד כרואה חשבון, ובינתיים הוא המפרנס הראשי של המשפחה".

בנרון-לוי וגם י' טוענות שאינן מסוגלות להתקיים כלכלית רק מעבודתן כשכירות. לכן, במקביל לעבודתן בספא, הן מפעילות קליניקות לעיסוי רפואי בבתיהן, שם הן גובות מהלקוחות 150 שקל לטיפול של שעה. "המטרה של כל מעסה שכיר היא להתנתק ממעבידו ולהפוך לעצמאי עם חוג לקוחות קבוע", הן אומרות.

לדברי י', תהליך המעבר ממצב של שכיר למצב של עצמאי אינו פשוט. "כשעבדתי בספא, נאסר עליי במפורש להציע ללקוח שיבוא להמשך טיפול בקליניקה שלי. אסרו עליי גם לתת לו כרטיס ביקור. המעביד כנראה חושש שהלקוחות יעדיפו לבוא לקליניקה שלי במקום לקבל את הטיפול בספא".

יאיר שמר, הומאופת קלאסי המעניק עיסויים בקליניקה שלו בגבעתיים, מודה שהמעסים הם "מעין מעמד נחות, של עובדים סוג ד'". לדבריו, לא רק במכוני הספא, חדרי הכושר ובתי המלון תנאי העסקתם נחותים - אלא גם במגזר בציבורי. למשל, בעבודה בקופות החולים הם מקבלי השכר הנמוך ביותר, חשופים יותר מעובדים אחרים לפיטורים ובדרך כלל אינם זכאים להגנת ההסתדרות.

שמר, העומד בראש "הלשכה למקצועות בריאות משלימים", המאגדת עשר עמותות בתחומי הטיפול השונים, אומר שהרפואה האלטנטיווית לסוגיה, לרבות מעסים, אינה מוכרת מכיוון שהתחום אינו נחשב לאקדמי. לדבריו, הכנסת החלה בתהליך הסדרה בחוק של דיקור סיני, שהוא חלק קטן מאוד ממגוון הטיפולים, ואולם, התהליך נעצר בקריאה ראשונה - עקב מחלוקת בנוגע להכשרה הנדרשת.

"אני מניח שסיבה בלתי רשמית לעצירת החקיקה היא התנגדות מצד גילדת הרופאים, שאינה רוצה שהמטפלים יקבלו מעמד מוכר", הוא טוען. "חברי הכנסת אינם מבינים שאת העיסוק בעיסויים, ובטיפולים אלטרנטיוויים בכלל, אי אפשר להפוך למקצוע אקדמי", טוען שמר.

"אי אפשר לחייב רפלקסולוג או מטפל בעיסוי שוודי ללמוד באוניברסיטה, כי העיסוק הזה קשור למוח 'השמאלי' של האדם, הנחשב לאינטואיטיבי ולא למוח 'הימני', האנליטי", מסביר שמר. "חוץ מזה, ברגע שטיפולים אלטרנטיוויים יילמדו באוניברסיטאות, איכות השירות תרד, כי חומר הלימודים יכלול לא רק רפואה משלימה, אלא גם תחומים כמו סטטיסטיקה, כימיה וביולוגיה, שאינם ממין העניין".

שמר, שמכיר היטב את המצב בשוק, מציע לעובדים בענף להתמקד בצבירת ניסון: "בוגר מכללה לטיפולים אלטרנטיוויים, שרוצה להשתלב כמעסה בשוק, כדאי שינסה תחילה להתקבל לאחת מקופות החולים.

"נכון, שוררים שם תנאי ניצול - שכר של כ-30 שקל עבור כל מטופל - אבל זה המקום הטוב ביותר לצבור ניסיון בתחום, הודות למספר המטופלים הגבוה יחסית, שיכול להגיע אפילו לעשרה ביום. זו ממש השתלמות.

"לאחר זאת, כדאי ללכת על קליניקה עצמאית - להקים אותה תוך כדי העבודה כשכיר, ולהעביר אליה בהדרגה את עיקר העבודה".

תגובת מכון הספא שבו עבדה י': "עובדינו מועסקים בתנאים הוגנים. בחישוב של 45 שקל לטיפול, מעסה המטפל בארבעה אנשים ביום, מגיע לשכר חודשי של 4,500 שקל. יש מעסים שמצליחים בזכות אישיותם להגיע למספר גדול יותר של לקוחות, ואז שכרם גבוה יותר".

תגובת המלון שבו הועסקה לימור בנרון-לוי: "שכר המעסים אינו מהגבוהים, אך המקצוענים שביניהם או המתמידים יכולים לאחר תקופה מסוימת להפוך לעובדים מן המניין של המלון, ואז ליהנות מהתנאים הקבועים בהסכם הקיבוצי בענף האירוח".