המחוזי: ויתור על דיור חלופי צריך להיות מפורש בהסכמי ההלוואה של הבנקים

על בנקים לציין במפורש במסמכי הלוואה ומשכנתא, את ויתור החייבים על הזכות לדיור חלופי - אחרת הוויתור יהיה חסר תוקף. כך נקבע בשבוע שעבר בבית המשפט המחוזי בתל אביב.



החייבת, מריה דוידאשוילי, תבעה את בנק למשכנתאות לאחר שזה פתח נגדה בהליך הוצאה לפועל למימוש דירת המגורים שלה שבנתניה וקיבל צו לפינוי הדירה נגדה. בגין משכון הדירה קיבלה החייבת מהבנק הלוואה בגובה 650 אלף שקל, אך בשלב מסוים היא הפסיקה לשלם את ההחזרים השוטפים של ההלוואה.



במסגרת בקשה לעיכוב הליכים, טענה התובעת כי יש לבטל את הסכמי ההלוואה, שכן לא הבינה על מה חתמה. ראש ההוצאה לפועל קבע כי על טענות אלה להתברר בבית המשפט.



בכתב התביעה טענה החייבת, באמצעות עורכי הדין משה זינגל ואילן דפדי, כי הסכם ההלוואה והסכם המשכנתא עליהם חתמה בטלים מחמת הטעיה, שכן פקידי הבנק לא הסבירו לה את מהותם של המסמכים עליהם חתמה.



לחלופין, טענה החייבת כי לא ויתרה על ההגנות הנתונות לה מכוח חוק הגנת הדייר וחוק ההוצאה לפועל. עוד טענה החייבת כי פקידי הבנק לא הסבירו לה את משמעותו של הוויתור, ולכן היא זכאית לכל הפחות לדיור חלופי.



השופטת שרה גדות דחתה את טענתה הראשונה של החייבת וקבעה כי היא הבינה היטב את מהותם ומשמעותם של מסמכי ההלוואה עליהם חתמה, והיתה מודעת לכך ששיעבדה את הדירה כנגד הלוואה. לכן, קבעה שההסכמים אינם בטלים.



באשר לטענתה החלופית לפיה לא ויתרה על זכותה לדיור חלופי, קבעה השופטת כי מניתוח הסכם ההלוואה עולה כי החייבת התחייבה והסכימה באופן מפורש לפנות את דירתה.



עם זאת, קבעה, ההסכם אינו מפרט ויתור שלה על דיור חלופי. לדבריה, "ויתור על הזכות לדיור חלוף צריך להיות מפורש, וראוי הן במסמכים במסגרת הבנקאית הרגילה ולא רק במסגרת החוץ בנקאית", כפי שטען הבנק.



"חובת הגילוי הנאות חלה גם על הבנקים ולא רק על מסגרות חוץ בנקאיות. מאחר שמדובר בוויתור על דיור חלופי, על המערכת הבנקאית לציין ויתור זה בצורה ברורה יותר", ציינה השופטת.



לפיכך, קבעה השופטת כי הסעיף בהסכם ההלוואה המתייחס לוויתור על זכות לדיור חלופי מבוטל, וחייבה את הבנק, שיוצג על ידי עו"ד יוסי דרור, לשלם לחייבת הוצאות משפט וכן שכר טרחת עורך דין בסך 20 אלף שקל. (א 1450/01)