אל תארוז לי, בבקשה

כבר בגן לימדו אותנו לא להסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו. למדנו, אבל לא באמת הפנמנו. בחיים האמיתיים הקנקן, או האריזה, מושלים בנו ביד רמה. בביקור בסופר, למשל: אריזה צבעונית עם תמונה מפתה של דגני בוקר בחלב ודבש? אנחנו מתפתים, והופ - היא בעגלה. משחת שיניים ארוזה בקופסה מרעננת עם פס מבהיק ומנצנץ? העמסנו. אריזה צחורה של אבקת כביסה? קנינו. העובדה שכל האריזות המפתות, הנוצצות והיפות מושלכות אחר כך אל הפח לא משנה לנו בכלל.

ועל זה בדיוק בונים היצרנים, שמשקיעים באריזותיהם לא פחות משהם משקיעים במוצר הארוז בהן, ולפעמים אף יותר. המשמעות הסביבתית של כל זה ברורה - ככל שאנחנו צורכים יותר אריזות, כך אנחנו מייצרים יותר זבל שגורם לזיהום. אם לדייק ממש - כל אחד מאתנו מייצר בממוצע 1.6 קילוגרם אשפה ביום.

מספיק להתבונן על יום עבודה ממוצע במשרד כדי להבין שלא מדובר בנתון מופרך. אנחנו שותים בערך חמש כוסות מים - כוסות פלסטיק חד-פעמיות שנזרקות מיד לפח. נניח שאנו שותים גם שתי כוסות קפה, שעשויות מנייר ונזרקות גם הן לפח. אנחנו מזמינים אוכל בטייק-אוויי, שמגיע בתוך אריזת אלומיניום, עם תוספות שארוזות בקופסאות פלסטיק, סכו"ם פלסטיק העטוף בשקית פלסטיק ובקבוק שתייה. כל זה מושלך בתום הארוחה היישר לפח. וזה עוד מבלי להתייחס לאשפה שאנחנו מייצרים סתם כך, בשעות הפנאי.

תפקידן של האריזות בכל הסיפור המלוכלך הזה לא מבוטל: סקר הפסולת האחרון של המשרד להגנת הסביבה העלה כי האריזות של המוצרים שאנחנו צורכים הן כ-30% מכלל הפסולת שלנו. חברות רבות בעולם כבר הבינו שמדובר בנזק סביבתי עצום והן עסוקות בניסיונות לצמצם את השימוש באריזות. באירופה יש אפילו חוק מיחזור שנוגע במחזור אריזות ובאחריות היצרנים לאריזות שהם מייצרים (ראו מסגרת).

ובישראל? כאן מתנהגים כאילו כל המרבה לארוז הרי זה משובח. אבל גם בלי חוקים שיסדירו את העניין אפשר לחולל שינוי, מלמטה כמובן. לא מעט בתי עסק בישראל החלו לעודד שימוש מושכל ומוגבל באריזות, בין היתר בעקבות בקשות שהגיעו מהלקוחות עצמם. הם מעניקים הנחות, הטבות וזיכויים למי שיוותר על האריזה.

לפעמים גם בתי עסק בעלי מודעות סביבתית מתקשים לוותר על אריזות הפלסטיק המזהמות והמזיקות. בחנות הטבע חכמת האדמה בתל אביב מוכרים תערובות רבות במשקל בתוך קופסאות פלסטיק קטנות. רוברט גרוס, שהחנות שייכת לו ולאשתו עדן, מאוד לא מרוצה מכך שאין אפשרות למחזר את הפלסטיק, ולכן מעודד לקוחות לעשות שימוש חוזר בקופסאות - מי שמגיע עם מכלים מקנייה קודמת מקבל 5% הנחה על הקנייה.

ברשת מוצרי האיפור מאק מכריזים שאכפת להם מאיכות הסביבה ולשם כך הם מפעילים את תוכנית Back To M.A.C. לפי התוכנית, כאשר מחזירים שש אריזות ריקות של מוצרי M.A.C מפלסטיק או זכוכית מקבלים במתנה ליפסטיק לבחירה. את האריזות שהחזירו הלקוחות מאק ממחזרת. גם בגלידריית אייסברג בתל אביב מציעים למי שקונה גלידה במשקל לחזור בקנייה הבאה עם מכל הקלקר ולקבל הנחה של ארבעה שקלים על הקנייה.

בחנות הטבע TEVA-B בתל אביב מצאו דרך מוצלחת למדי לגרום ללקוחות להשתמש בשקית קניות רב פעמית: הם עיצבו שקית ניילון מאסיבית וחזקה שניתנת ללקוחות בחינם. כאשר לקוח חוזר עם השקית לקניות הוא מקבל זיכוי של חמישה שקלים.

דורון אלדר, מבעלי החנות, מספר כי בהתחלה הם היו ספקנים, מכיוון שסוגית המיחזור אינה מדורגת במקום גבוה בסדר העדיפיות הלאומי, אבל הם הופתעו לטובה. "יש לנו לקוחות שממש חוזרים עם זה ומממשים את זה - וגם מיישמים את זה במקומות אחרים. אנחנו רואים בזה אקט חינוכי הבנו שרק בהסברה אפשר להגיע לתוצאות".

גם ברשת חנויות הטבע אורגניק מרקט מוכרים שקית מבד יוטה שאמורה להחליף את השימוש בשקיות פלסטיק רגילות. כל מי שמגיע עם השקית לקניות נוספות מקבל שקל החזר על הקנייה. ברשת חנויות הטבע ניצת הדובדבן לא נותנים שקית קניות רב פעמית, אבל מצאו שיטה דומה: הנחה של 1% על הקנייה ללקוח שלא לוקח שקיות פלסטיק אלא מגיע עם שקיות מהבית.

האריזה לא רק מזהמת, היא גם מייקרת את המוצר שאנחנו רוכשים. יצרן שמוותר עליה בעצם יכול להעניק הנחה גדולה ללקוח. בשוק שמן הזית כבר הבינו את זה. סגל אורגניקס מייצרים שמן זית אורגני. הם אמנם מוכרים שמן בבקבוקים, כמו כל שאר היצרנים, אבל במקביל הם הציבו בכמה מקומות מכלים גדולים עם שמן הזית ומאפשרים לצרכנים להגיע עם בקבוקים ולמלא בהם שמן במחיר מוזל.

אחד המקומות האלה הוא סניף ניצת הדובדבן ברעננה. מחיר לליטר במילוי חוזר הוא 53 שקל - נמוך בערך ב-15% מהמחיר הרגיל. ארבל שירן, מנהל רשת ניצת הדובדבן, מספר שכרגע זה מאוד לא כלכלי, אבל נובע מתפישה אקולוגית: "מיכל של עשרה ליטר שמן זית באמצע החנות דורש תחזוקה, תופס הרבה מקום וגם מייצר לכלוך - מכיוון שחלק מהשמן נשפך במהלך המילוי. אבל אם לצרכנים תהיה נכונות לזה אז אולי זה ייהפך לכלכלי גם מבחינתנו".

גם שמן זית יגור שמיוצר קיבוץ יגור נמכר בחנויות רבות בבקבוקים, אך בשלוש נקודות מכירה אפשר גם למלא מחדש את הבקבוקים. ההנחה שמלווה את המילוי העצמי משמעותית: 36 שקל לליטר במקום 50 שקל. את המילוי של הבקבוקים ניתן לבצע בחנות שבקיבוץ יגור - שמנא וסלתא - בחנות שבמשתלת עלי כותרת בראשון לציון ובעדן מרקט בפולג.

אותו הדבר אפשר לעשות כיום גם עם יין. בעלי יקב תשבי, בדומה למסורת אירופית ארוכה של מכירת יינות ביקבים לפי ליטרים, מאפשרים ללקוחות למלא יין בבקבוקים. לשם כך תוכנן ונבנה ביקב מכל יין מנירוסטה שפועל כמו מכל בירה השומר על טריות היין.

העיקרון פשוט: כל אחד יכול להגיע עם בקבוקים ולמלא אותם ביין אדום יבש מסוג קברנה פטיט סירה. התשלום הוא לפי ליטר (19 שקל לליטר, לעומת 30 שקל לבקבוק יין שנמכר בחנויות בנפח של 70 מיליליטר). תחנות מילוי קיימות בכל רחבי המדינה - בהן במרכז המבקרים ביקב בבנימינה, בקיבוץ מזרע, בחנות רייזמן עולם היין בנתניה, במקום בלב ברעננה, בחינאווי ביפו וברמת גן ובקרל ברג ברחובות. בנוסף, ביקב תשבי מוכרים גם שמן זית מתוצרתם מתוך מכל.

המילוי החוזר הוא לא נחלתו הבלעדית של שוק המזון: חברת אקוגרין משווקת את מוצרי הניקוי של אקובר. מדובר במוצרי ניקוי ידידותיים לסביבה, בהם סבון לכלים, נוזל ניקוי לרצפה ואבקה ומרכך כביסה. את המוצרים ניתן למצוא ברוב חנויות הטבע וגם במרכולים - למשל בסניפי מגה. עם זאת, החברה מאפשרת גם להגיע עם המכלים הריקים של מוצרי הניקוי ולמלא אותם מחדש בהנחה לעומת קניית בקבוק חדש.

החיסכון הוא של כשקל עד שני שקלים לליטר. בין החנויות המאפשרות מילוי חוזר של חומרי הניקוי ניתן למצוא את חנות נרולי ברחוב שבזי 23 בתל אביב, את הגינה האורגנית בבית יצחק, את המרכולית של הרדוף ואת קסם הטבע בכרמיאל. את הרשימה המלאה ניתן למצוא באתר החברה www.ecogreen.co.il.

גם ברשת אופטיקנה מאפשרים ללקוחות לבצע מילוי חוזר של מיכלי החומרים לניקוי עדשות: התרסיסים נמכרים בבקבוקים ב-25-35 שקל, אבל לאחר הרכישה אופטיקנה מאפשרת לחזור עם המכל ולמלא אותו מחדש בחומר הניקוי - ללא כל תשלום.

בישראל נמכרים מדי שנה המוני מחסניות טונרים וראשי דיו, שמורכבים, לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה מפלסטיק, קרטון, קלקר, אלומיניום שמצופה בחומרים רעילים כמו סיליניום ואבקה המכיל פחמן, שרפים וברזל. תהליך המיחזור כולל תיקון וניקוי המחסניות ומילוין באבקה חדשה. המוצרים הממוחזרים איכותיים ועומדים בתקנים.

יש כמה חברות העוסקות באיסוף ומיחזור מחסניות ממשרדים, מבתי ספר ומגופים שונים. החברות מעניקות הטבות שונות ללקוחות בתמורה לטונרים המשומשים. מומלץ לבדוק בחנויות המוכרות ציוד למדפסות אם ניתן להחזיר מחסניות טונר משומשות תמורת החזר כספי או הנחה ברכישת מוצרים.

באופיס דיפו מוכרים ראשי דיו ממוחזרים למדפסות ב-60-130 שקל, לעומת ראש דיו מקורי שעולה 100-170 שקל בהתאם לסוג המדפסת. כשמחזירים ראש דיו משומש, מקבלים זיכוי של 10-15 שקל על טונר.

באפיק פתרונות הדפסה ניתן להחזיר ראשי דיו ריקים ולקבל זיכוי לקנייה הבאה. הזיכוי הוא בהיקף של של עד 10% ממחיר ראש הדיו. ברשת D.M.O ממחזרים מחסניות דיו, ממלאים אותן - בחלק מהמקרים בכמות כפולה של דיו לעומת המוצר המקורי - ומוכרים אותן בסניפי הרשת במחיר של 50% מהמחיר המקורי בנוסף לכמות הכפולה. את המחסניות המשומשות ניתן להחזיר, ותמורתן מקבלים זיכוי של 15 שקל בקנייה של מחסנית דיו ממוחזרת מלאה.

הידעתם? (1)

בישראל נמכרות כוסות קפה חד פעמיות המתכלות בתוך 90 יום לעומת כוס חד פעמית רגילה שתהליך התכלותה יכול להימשך גם 1,000 שנה - אך מחירן הוא פי שלושה

הידעתם? (2)

מתוך כלל האריזות, הסוג היחיד שקיים עבורו חוק בישראל הוא בקבוקי פלסטיק וזכוכית הקטנים מ-1.5 ליטר, בעוד באירופה יש חקיקה מקיפה הנוגעת לאריזות

בעוד שבישראל מי שמגוייס לטובת העניין הם בעיקר בתי עסק קטנים שהוקמו על בסיס חזון אקולוגי-סביבתי, בעולם אפשר לראות חברות ענק מהשורה הראשונה שעסוקות בצמצום האריזות שלהן מטעמים של איכות הסביבה. כך למשל, ענקית הקמעונות וולמארט דורשת מ-66 אלף (!) הספקיות שלה לצמצם את השימוש באריזות והיא מעניקה להן נקודות ומתגמלת אותן בהתאם לעמידתן בדרישותיה.

למשחת השיניים Crest פותחה שפופרת שנמכרת ללא קופסה, קוקה קולה מתכננת לקצץ בכ-7% את כמות הפלסטיק שבבקבוקי המים שלה בחמש השנים הקרובות באמצעות שינוי צורת הבקבוק והפקק, אסתי לאודר פיתחה שפופרות ופקקים שעשויים מ-80% אלומיניום ממוחזר ונסטלה ווטרס, שמחזיקה במותגים רבים בשוק המים המינרליים בארה"ב, טוענת שחסכה 9 מיליון טונות נייר בחמש השנים האחרונות על ידי שימוש בתוויות קטנות יותר על גבי הבקבוקים.

בארה"ב נפתחה באחרונה במלחמה נגד בקבוקי המים המינרליים וכוסות הקפה החד פעמיות. בניו יורק, שיקאגו וסן פרנסיסקו מעודדים את הציבור לשתות מים מהברז ולהשתמש בבקבוקי פלסטיק רב פעמיים; בתי קפה ומסעדות רבים מסרבים להגיש ללקוחותיהם בקבוקי שתייה ומתהדרים במי ברז מסוננים; סטארבקס, רשת הקפה האמריקאית שפתחה גם סניפים בישראל, אך סגרה אותם מחוסר הצלחה, מציעה ללקוחותיה להגיע לסניפי הרשת עם כוס תרמית משלהם, ולקבל הנחה של עשרה סנט על הקפה. לפי הרשת, ב-2003 לקוחות השתמשו בכוסות שהביאו מהבית יותר מ-13.5 מיליון פעמים, וכך חסכו 266 טונות של נייר.

בנוסף, בסטארבקס מסבירים כי תערובת הקפה המשומשת תופסת את הנפח הגדול ביותר בהרכב האשפה של הרשת, ולכן היא מציעה את התערובת ללקוחות ולפארקים לשימוש כדשן עשיר בחנקן.

באירופה הלכו צעד אחד קדימה וחוקקו לפני עשור חוק שמעביר את כל האחריות ליצרנים וליבואנים - ומחייב אותם לאסוף ולמחזר אריזות בשיעורים הקבועים בחוק ובנוסף לצמצם את משקל האריזה, את נפחה ואת כמות החומרים המסוכנים שבה. חשיבות החוק היא רבה, אומר גלעד אוסטרובסקי מהמחלקה המדעית של אגודת אדם טבע ודין, בעיקר לאור סקר הפסולת האחרון של המשרד להגנת הסביבה שהעלה כי כ-30% מהפסולת שלנו היא אריזות.

ובישראל? מתוך כלל האריזות, הסוג היחיד שקיים עבורו חוק הוא בקבוקי פלסטיק וזכוכית קטנים מ-1.5 ליטר (חוק הפיקדון). החוק עומד כעת בפני הרחבה שאחריה יכלול גם את בקבוקי ה-1.5 ליטר, שכיום נאספים באופן וולונטרי על ידי צרכנים במכלי איסוף בערים. אגב, מחומר הגלם הממוחזר יוצרים אריזות למזון (סלסלות לפירות וירקות), סיבים (למעילי פליז, חומרי מילוי ושטיחים) ומוצרים נוספים.

בעלי עסקים שמנסים להילחם לבדם במפלצת האריזות מגלים שמדובר בסיפור לא פשוט. בהיעדר חקיקה מתאימה ועם מודעות צרכנית נמוכה ניצבים בפני היוזמות האלה לא מעט מכשולים.

"כמו רבים אחרים גם אנחנו חוטאים בשימוש בפלסטיק, ומבחינה שיווקית זה פרקטי", אומר רוברט גרוס, הבעלים של החנות למוצרים אורגניים חכמת האדמה. "החיסרון הוא שאין אף חברה בישראל שמעוניינת למחזר את הפלסטיק מכיוון שהמיחזור אינו רווחי. אני יודע לפחות על עוד שתיים-שלוש חברות שמעוניינות במיחזור, אבל אין איפה לבצע את זה". עד שהחוק יתגייס לטובת העניין יש לגרוס רעיונות אחרים: "הייתי מעוניין ליצור התאגדות של כמה ספקים וחנויות כדי שהמיחזור ייהפך לכלכלי", הוא אומר.

טל בודנשטיין, הבעלים של מסעדת LovEat בתל אביב, סקפטי: "התאגדות של כמה חברות קטנות לא תשנה את המצב. מדובר בתהליכים מאוד איטיים. אבל אם חברות גדולות כמו אסם או עלית יחליטו להשקיע בכיוון - תהיה לזה כבר השפעה גדולה יותר".

בודנשטיין מספר גם כי כשפתח את המסעדה, לפני כשמונה שנים, ניסה לעשות שימוש בכוס קפה רב פעמית שתעודד לקוחות להימנע משימוש בכוסות חד פעמיות מזהמות: "האנשים לא היו בשלים לזה. הם לא הבינו במה מדובר. אורגני אז היה מקושר לזבל, לא לאוכל". מצד שני, אפשר להתעודד בכך שמשהו בכל זאת השתנה: בבית הקפה החדש שהוא עומד לפתוח, ברחוב נחלת בנימין בתל אביב, תהיה אפשרות לקנות קפה בכוס תרמית.

מנכ"ל פורטל הקפה קופישופ אונליין, יואב סגל, מספר על כוסות קפה חד פעמיות מתכלות שהם מוכרים באתר. מחירן של הכוסות הוא פי שלושה מכוסות נייר רגילות, אך הן בריאות יותר מכיוון שהן מצופות בתירס ולא בנפט. אחד היזמים הראשונים שהחלו לייבא לישראל כלים וכוסות חד פעמיים מתכלים הוא יוסי סיאני מאקוסי. סיאני מספר כי החברה עדיין לא הצליחה למכור את הכוסות המתכלות לאף חברה באופן קבוע, אבל הם ממשיכים לנסות: "הרבה חברות מביעות התלהבות, ומציינות שהדאגה לסביבה היא חלק מהאג'נדה שלהן, אבל כשהם צריכים להעביר את התקציב ולשנות את הכוסות הקיימות זה לא מגיע לאישור סופי".

ככל הנראה, השינוי המשמעותי אכן יגיע כשחברות גדולות יירתמו לעניין: אחת הדוגמאות הבודדות לשימוש באריזות מתכלות בישראל הוא היוזמה של רשת שופרסל, המשתמשת במגשיות של חברת אקוג'ו שעשויות מקנה סוכר, כאריזות לירקות האורגניים שנמכרים ברשת. "זה יקר יותר, אבל זו בחירה של לקוחות שבוחרים שלא לחכות לרגולטור", אומר סיאני.