"הירשזון סידר לעצמו 'החזר הוצאות' שמן"

על פי טיוטת כתב האישום נגד שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, במהלך 1998 קשרו הירשזון, איש אמונו עובדיה כהן ומנהל הכספים בהסתדרות העובדים הלאומית גדעון בן-צור קשר לגנוב ולהוציא במרמה כספים מהע"ל ומעמותת ניל"י עבור הירשזון. במהלך שנת 2000 שותף מנכ"ל הע"ל יצחק רוסו, אז עדיין איש אמונו של הירשזון ומאוחר יותר המתלונן נגדו במשטרה, בסוד העניינים. הירשזון, בן-צור, רוסו ואשתו זהבה רוסו שהועסקה באותה תקופה בעמותת ניל"י שבשליטת הע"ל מואשמים שהוציאו במרמה "מיליוני שקלים" במהלך התקופה.

בטיוטת כתב האישום מתוארת השיטה: המחאות במיליוני שקלים נרשמו על ידי עובדיה כהן שדאג לפדות את תמורתן במזומן באמצעות שליח שהועסק בהע"ל לצורך זה שלמה ארואס. במהלך השנים 2000-2003 פרט ארואס המחאות בדרך זו בסך כולל של כ-5.1 מיליון שקל והעביר את הכספים לכהן ולבן-צור. אחיו של כהן שהועסק כאיש תחזוקה בעמותת ניל"י משך אף הוא המחאות באותה תקופה בסכום כולל של 860 אלף שקל.

במהלך שנת 2000 פנה הירשזון לעובדיה כהן וסיכם עמו על העברה חודשית קבועה של 25 אלף שקל במזומן, כמעין תשלום הוצאות עבור הירשזון. בשלוש השנים שלאחר מכן הועברו בדרך זו להירשזון כ-1.2 מיליון שקל. העברת הכספים בוצעה על פי החשד באמצעות מעטפות אליהן הוכנס הכסף המזומן שנמסרו על ידי שליח לעובדת הפיליפינית שהועסקה באותה תקופה בבית משפחת הירשזון, ולעתים במסירה אישית להירשזון עצמו. רוסו, כהן ובן-צור עצמם נהנו גם כן מהכספים ולקחו לעצמם כספים כמתנות לחג בידיעתו של הירשזון. חלק מהסכומים הועברו במזומן ואחרים הופקדו ישירות לחשבונם האישי של השניים. הירשזון נהנה גם הוא ממענקי חג פעמיים בשנה, בסכומים של 30-10 אלף שקל במזומן, וקיבל בדרך זו סכום כולל של כ-160 אלף שקל.

בן-צור מואשם גם בזיוף חשבוניות שניתנו כנגד הסכומים שנמשכו באמצעות משרד הנהלת החשבונות בנ-גד שהיה בבעלותו.

שיטה נוספת באמצעותה נהנה הירשזון מכספי הע"ל וניל"י היתה כספים במטבע זר שהועברו לו לקראת נסיעות לחו"ל. בכל פעם שנסע הצטייד בכ-3,000 דולר במזומן שהועברו לו מתוך כספי פריטת ההמחאות. את הכספים פדה השליח ארואס בדוכני המרת כספים. בסך הכל מדובר על כ-50 נסיעות לחו"ל ומשיכת מטבע זר בהיקף של כ-750 אלף שקל, שניתנו להירשזון. גם כאן נהנו רוסו, בן-צור וכהן מהכספים וקיבלו לפני כל יציאה לחו"ל של מי מהם סכומים דומים. במקרים מסוימים קיבלה גם זהבה רוסו, אשתו של מנכ"ל הע"ל, חלק מהכספים עבור בעלה.

בנובמבר 2003, סמוך לסיום עבודתו של כהן בהע"ל ועל אף ההרעה במצבן הכספי של ההסתדרות ועמותת ניל"י, סיכמו הירשזון ובן-צור להמשיך בשיטת התשלומים החודשיים להירשזון בשיטות שתוארו כאן. הפעם היה המקור הכספי סכומים שהתקבלו במזומן אצל בן-צור בתמורה לחוגים ופעילויות תרבות שונות שערכה הע"ל. הכספים לא נרשמו במלואם והסכומים המשיכו לזרום במזומן לידיהם של כל המעורבים. בשלהי 2004, לאור הרעה במצבו הבריאותי של בן-צור, הוא הוחלף בתפקיד על ידי רונית גרטי הנאמשת אף היא בפרשה. גרטי הוכנסה בסוד העניינים והמשיכה להעביר מעטפות מזומנים באמצעות המנכ"ל רוסו, כדי שזה ידאג להעברתן להירשזון. בין היתר מציינת טיוטת כתב האישום כי הועברו להירשזון בדרך זו ארבעה תשלומים בסך כולל של 85 אלף שקל, לאחר שמונה לתפקיד שר התיירות ולאחר שהתפטר באופן רשמי מתפקידו כיו"ר הע"ל.

המנכ"ל רוסו, שהיה מודע כנראה להיקף ההון שדלף מהע"ל ופגע במצבה הכספי, ביקש במהלך התקופה מהירשזון להסכים לקבל סכום של 5,000 שקל לחודש במקום הסכום הקבוע של 25 אלף שקל. הירשזון סירב, וטען כי כך סוכם במסגרת הסדרי הפרישה שלו. לטענת טיוטת כתב האישום, הירשזון שיקר. כך או כך, באפריל 2005 הופסקה העברת הכספים להירשזון.

הירשזון הוציא כספים בדרך יצירתית נוספת - מרשמים לתרופות להן נזקק מומנו על ידי ההסתדרות באמצעות רישומם על שם השליח ארואס שרכש אותן מכספים שקיבל לצורך זה מההסתדרות. ארואס נשלח על ידי כהן ובן-צור לרופאיו של הירשזון שהסכימו לרשום את המרשמים על שמו כך שיוכל לרכוש את התרופות בבתי מרקחת בפתח תקווה ובבאר שבע אליהם נסע במיוחד לצורך זה. שווי התרופות שקיבל הירשזון על חשבון הע"ל בדרך זו מוערך ב-72 אלף שקל.

במהלך 1998 ושוב ב-2002, בהן התמודד הירשזון בבחירות הפנימיות בליכוד, פנה הירשזון לכהן וסיכם איתו על שיטה לקבלת סכומים נוספים לצורך מימון הקמפיין שערך. כהן לקח לצורך זה שתי הלוואות מאבי עמר, תושב צרפת, בסכום כולל של כ-800 אלף שקל. תמורת ההלוואות קיבל עמר המחאות של הע"ל בחתימתו של כהן. כדי לכסות על העברת הכספים לעמר פעלו המנכ"ל רוסו, בן-צור וכהן ליצור מצג שווא באמצעות חוזה העסקה פיקטיווי בין עמר לבין הע"ל. בסך הכל הועברו מתוך הסכום כ-600 אלף שקל למימון הבחירות של הירשזון.

בסוף שנת 2000 ערך הירשזון קבלת פנים לחברי מרכז הליכוד בגני התערוכה בתל אביב. העלות, בסך למעלה מ-30 אלף שקל, מומנה מכספים של הע"ל שנמשכו במזומן על ידי השליח ארואס והופקדו ישירות בחשבונו של הירשזון בבנק דיסקונט. באותה תקופה פנו מנהלי סניף הבנק להירשזון וביקשו ממנו לכסות את חריגות היתר בחשבון. ארואס שוב נשלח על ידי בן-צור וכהן לפדות המחאות של הע"ל בסך 32 אלף שקל וסגר את החריגה בחשבון בהפקדה אחת.

הירשזון, בן-צור, רוסו ואיש הכספים אמציה בונר מואשמים ביחד עם כהן ואחיו דוד בהלבנת הון, החזקת רכוש אסור ופעולות שונות שנקטו כדי להסוות את מקורו של הרכוש האסור שמקורו בגניבת הכספים מהע"ל ומניל"י. הירשזון על-פי טיוטת כתב האישום ידע שהכספים נגנבו והוצאו במירמה וקיבל בדרך זו כ-2.5 מיליון שקל באופן אישי במזומן ובהפקדות לחשבון הבנק שלו.

הירשזון מואשם גם בכך שלמרות האיסור לקבל שכר או תמורה מלבד שכרם בכנסת, קיבל מהע"ל רכב יוקרתי בעלות שנעה בין 7000 ל-12 אלף שקל במהלך התקופה וכן נהג צמוד.