משקיעים זרים - ההון לא אוהב סיכון פוליטי

מאת יורם גביזון

משקיעים זרים פוסחים על כללי התקינות הפוליטית, ואינם בוררים במילים כדי להציג את רתיעתם מהשקעה במדינה, שהפכה שם נרדף לחוסר יציבות ביטחונית ופוליטית. 3.6 מיליארד דולר השקיעו תושבי חוץ במשק הישראלי בינואר-יולי 2001 - ירידה של 48% בהשוואה לחצי הראשון של 2000. מגמת הירידה בהשקעות של תושבי חוץ במשק הישראלי החריפה ביולי 2001, שבו נרשם שפל של 200 מיליון דולר.

למעט רכישת השליטה בחברת אינדיגו על ידי חברת HP בתחילת ספטמבר 2001, קיים קושי הולך וגובר לשכנע משקיעים זרים לשקול השקעה בישראל.

מנהלי קרנות הון סיכון שהתרגלו להציג בפני משקיעים פוטנציאליים מימושים שביצעו, ומדדי הצלחה כדוגמת שיעורי התשואה הפנימית וההחזר במזומן שקיבלו המשקיעים בקרן, גילו מאז האירועים הביטחוניים כי הפכו לשגרירים של מדינת ישראל.

חלק הולך וגדל מהפגישות מוקדש להצגת המצב הביטחוני, להזמת שמועות ולהגנה על עמדתה של ישראל. מנהל קרן הון סיכון שאינו מזדהה עם עמדתה של ממשלת ישראל ניצב בפני דילמה. גם אם הוא נוכח לדעת כי סיכויה של הקרן לגייס כספים מזערי, הוא לא היה רוצה לחבל בסיכויה של קרן הון סיכון אחרת לעשות כן, ועל כן ייטה להציג את המצב באור חיובי. מצד שני, ההשקעה בקרן היא במידה רבה הבעת אמון אישית בו כאחד במנהליה, ומשום כך הגנה על עמדה פוליטית שאינה מקובלת עליו מעמידה אותו במצב לא נוח כלפי מי שעשוי להפקיד בידיו את כספו.

משקיעים זרים מגלים חוסר אמון ביכולתה של המדינה לשרוד. הם אינם יכולים להבין כיצד מנהל פיתוח מסוגל להתרכז בעבודתו כשבמרחק של פחות מק"מ התרחש פיגוע המוני. הנימוק שמעשי טרור אינם חדשים ולא הפריעו בעבר להתפתחות התעשייה, מתקשה לשכנע אותם. הם אומרים כי כדי לעמוד על השפעת הטרור על חברות היי-טק, יש להמתין במשך שלוש שנים, ולבחון את מצבן.

משקיעים זרים שהתרשמו מהטכנולוגיה והמודל העסקי של חברה מביעים נכונות להזרים לה כספים בתנאי שתעביר את מרכז הפיתוח שלה מישראל. הם אינם מוכנים לקבל את ההסבר שגם לאנשי תוכנה יש קשרים משפחתיים שלא בקלות ניתן לנתקם. לדעתם, האנשים המוכשרים מבין העובדים יקפצו ממילא על ההזדמנות הראשונה לברוח מישראל, כשם שכל אדם רציונלי שחייו בסכנה היה עושה.

מנהלי קרנות הון סיכון נתקלים בהיבטים בעיתיים נוספים של מצבה הגיאו-פוליטי של ישראל. גיוס של אנשי ניהול שווק ופיתוח זרים ברמה גבוהה לחברות הפורטפוליו נכשל לעתים, פשוט משום שבן הזוג או בני משפחתו האחרים מטילים וטו.

מנהל קרן הון סיכון מעריך שמצבה הפוליטי הרגיש של ישראל גרם לכך שהקרן גייסה בפועל רק כמחצית מהסכומים שיכולה היתה לגייס, למרות שהרוב המכריע של חברות הפורטפוליו שלו מציגות התקדמות יפה וצריכת המזומנים נמוכה.

מנהלי קרנות הון סיכון שנחשפים להסברת עמדתה של ישראל בחו"ל, מגלים הקבלה בין מצבו של ההיי-טק למצבה של המדינה. כשם שנהוג לומר על חברות ישראליות שבמקרים רבים הטכנולוגיה שלהן מובילה אך השיווק והניהול בהן לוקה בחסר, נראה כי המדינה הקצתה זמן רב מדי לפיתוח עוצמתה הצבאית ומחשבה מועטה להסברת מדיניותה.

הרתיעה מרמת הסיכון שבהשקעה בישראל, בצרוף ירידת הערכות השווי והנסיגה הכללית בהיי-טק, היו הגורמים החשובים לנפילה בהיקף ההשקעות של קרנות הון סיכון זרות בחברות היי-טק ישראליות.

ההשקעות של קרנות הון סיכון זרות בחברות היי-טק ישראליות ללא השתתפות הקרנות הישראליות ירדו ברבעון השני של 2001 ב-%80 לעומת הרבעון הראשון של 2001, והסתכמו ב-37 מיליון דולר. המחשה אחרת למצבה של התעשייה היא כשלונה של קרן ההון סיכון קונקורד לגייס קרן ההון סיכון השלישית בהיקף של 200-150 מיליון דולר בתחילת ספטמבר 2001, למרות הצלחותיה בעבר לממש השקעות כמו אקורד, אורידיון וקומטאץ'.

אבל המספרים היבשים אינם מציגים את התמונה המלאה; השקעותיהם של תושבי חוץ התמקדו במספר מצומצם של מניות סחירות בבורסה בת"א ובהשקעות ישירות בעיקר בחברות סטארט-אפ. מאז הרבעון השלישי של 2000 מכרו משקיעים זרים מניות הנסחרות בבורסה בת"א בסכום נטו של 750 מיליון דולר.

אחת המניות החביבות על המשקיעים הזרים היתה מניית בנק לאומי. הבנק, שהרויח 1.6 מיליארד שקל ב-2000 ו-1.3 מיליארד שקל ב-99' והציג תשואה 11% על הונו העצמי, נסחר עתה במחיר שנמוך ב-10% מהונו העצמי, כך שמשקיע שמוכר את המניה במחיר זה מוותר על תשואה של 12% ש-35% ממנה חוזרים לכיסו במזומן עקב מדיניות הדיווידנד של הבנק.

המשקיעים הזרים מודעים היטב לנתונים, ולמרות זאת העדיפו חלקם להיפרד מבנק מנוהל היטב שנשלט על ידי ממשלת ישראל, למרות שההשקעה בו מעניקה החזר שוטף גבוה.

זמן רב לפני שפורסמה ההנחייה של בנק ישראל, ולפיה על הבנקים המסחריים להגדיל את ההפרשות לחובות מסופקים (הנחיה שעלולה להקטין את הדיווידנד שיחלקו הבנקים) - מכרו בנקי השקעות וגופים מוסדיים זרים את מניות בנק לאומי לאנשי עסקים ישראליים.

בנק לאומי הוא גם אחד משני הנכסים העיקריים שהמדינה מעוניינת להפריט, אך למרות מאמציה של חברת נכסים מ.י, החשב הכללי, ושר האוצר עצמו, מרכז בנק לאומי עניין מועט מצד משקיעים זרים. גם אם תופעות אלה משתלבות במגמה כללית של נסיגה משווקים מתעוררים, קשה שלא לראות את חוסר ההצלחה להפריט את הבנק כהצבעת אי אמון בכלכלה הישראלית.