מכה לבנקים ולענף תעודות הסל: רשות ניירות ערך תחריף הפיקוח על סטרקצ'רים ותעודות סל

אחת התוצאות של רפורמת בכר והתחרות בשוק ההון בשנים האחרונות היתה אינפלציה במספר המכשירים הפיננסיים המוצעים בשוק. תעודות סל, פיקדונות מובנים וסלי אג"ח נמכרים לציבור במיליארדי שקלים בידי הבנקים ובתי ההשקעות הפרטיים ללא מתווכים.



הבעיה היא שחלק מהמוצרים האלו, כמו פיקדונות מובנים מסובכים ותעודות סל מורכבות, קשים להבנה למשקיע הפרטי הפשוט שרוכש אותם. מול המורכבות הזו מצויה העובדה שאותם מוצרים קלים מאוד לשיווק לצרכן הפשוט.



על רקע הגאות הזו מינה יו"ר רשות ניירות ערך, משה טרי, צוות שנדרש לבחון את האופן שבו מוצעים המוצרים הפיננסיים לציבור. אתמול הגיש הצוות את טויטת ההמלצות.



הצוות ממליץ כי לנוכח היקף המוצרים הפיננסיים המורכבים שהופצו בשנים האחרונות לציבור, יש להבחין בין מוצרים פיננסיים מורכבים לבין מוצרים פיננסיים פשוטים. עו"ד יורם נוה, המשנה למנהל מחלקת תאגידים ברשות ני"ע שעמד בראש הצוות, מסביר שהבחנה כזו תאפשר לציבור לזהות בקלות באיזה סוג של מכשיר פינססי מדובר - פשוט או מורכב.



דרך "מסננת מקצועית"



ביחס למוצרים פיננסיים מורכבים מציע הצוות כי הציבור יוכל לרכוש אותם רק לאחר שקיבל ייעוץ מוסמך. "חובת הייעוץ תתרום לחיזוק אמון הציבור בשוק ההון ובמוצרים הנסחרים בו. מצב זה יפחית את מספר המשקיעים שקיבלו בעבר החלטת השקעה שלא על בסיס הבנה מלאה של המכשיר שרכשו. מכירה של מכשיר פיננסי תבוצע כך שהמשקיע יעבור דרך "מסננת מקצועית" שתבחן את התאמת המוצר לאותו משקיע ותייעץ לו בהתאם", כך נכתב בדו"ח.



"המכשירים הפיננסיים החדשים מגבירים את הסחירות, הנזילות והתחרותיות בשוק ההון, ואף הפחיתו את העמלות שהציבור נדרש לשלם ברכישת מוצרים פיננסיים. עם זאת, תופעה זו הציבה בפני הרשות את הצורך לוודא כי עניינו של הציבור המשקיעים בשוק ההון לא ייפגע", אומר נוה.



עם המוצרים המורכבים ניתן למנות תעודות סל מורכבות (ממונפות, מתחלפות ומעורבות), תעודות בחסר, נגזרות אשראי, מוצרים מובנים וניירות ערך, שאופן



התמחור שלהם מחייב מיומנות פיננסית מיוחדת שאינה מצויה בידי הציבור. בנוסף, ייכללו במסגרת זו חברות השקעה אחרות נעדרות אסטרטגיית השקעה ברורה. מוצרים שאינם מורכבים יכללו מניות והמירים, אג"ח סטרייט ותעודות סל רגילות.



הצוות סבור כי הבחנה של המוצרים הפיננסיים אינה מוגבלת רק למוצרים מורכבים. לטענתם, יש לבחון מצבים נוספים של יצירת קטגוריות שונות ומיתוגם באופן שונה וברור. ההבחנה תקל על הציבור בבואו להחליט היכן להשקיע. כך, למשל, ניתן ליצור אבחנה בין מוצרים פיננסיים המבטיחים את קרן ההשקעה לבין כאלה שבהם תנאי המכשיר כוללים אפשרות אובדן הקרן בשל חשיפות שוק.



הצוות ממליץ גם להסדיר את ההבחנה הרגולטורית בין גופים המייצרים מכשירי השקעה, כך שההבחנה הזו תיקבע לפי אופי פעילותם, ולא לפי צורת התאגדות הפורמלית שלהם.



לדוגמה, נוה מסביר שכיום חברות תעודות סל שמציעות תעודות התחייבות שונות לציבור הן חברות פרטיות הפטורות ממרבית הוראות הממשל התאגידיות הקבועות בחוק החברות. לעומת זאת, קרנות הנאמנות חייבות בחוק הקרנות, המחייב אותן לקיים שורה של הוראות הנוגעות לאופן התנהלותן, בין השאר כינון ועדת השקעות והוראות הקובעות באילו ניירות ערך מותר להן להשקיע.



על פי נוה, מה שחשוב הוא אופי הפעילות בתאגיד - אם הוא יהיה מסוג השקעה בניירות ערך והצעת מכשירים פיננסיים לציבור יחול עליו חוק השקעות משותפות, שהוא הרחבה של חוק הקרנות.



בצד הרחבת תכולת החוק הצוות מציע גם לפטור שורה של גופים מתחולת החוק, בשל העובדה כי הם מפוקחים בידי גורמים רגולטריים אחרים, למשל בנקים המפוקחים בידי המפקח על הבנקים.