תקופת החסד של בר-און הסתיימה

בימים אלה, כשהוא מציין 100 יום בלשכת שר האוצר, קיבל רוני בר-און העלאה בדרגה: שרת החוץ של ארה"ב, קונדוליזה רייס, ביקשה להיפגש אתו כדי לדון בעניינים מדיניים וכלכליים. האמריקאים זיהו בו איש חזק וחבר קרוב של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שכדאי להם לטפח עמו את היחסים.

את תפקיד שר האוצר קיבל בר-און בזכות הנאמנות לראש הממשלה, אך גם עקב משקלו האישי ומעמדו במפלגת קדימה. ואולם לא תמיד הוא היה בן ברית של אולמרט. לאורך שנים הוא היה דווקא יריבו הגדול בסניף הליכוד בירושלים.

בר-און לא חלם לעזוב את כור מחצבתו וללכת להרפתקה מחוץ לליכוד, אך כאשר קדימה הוקמה הוא עשה את המעבר עם כל הלב. עם ירידת שרון מהבמה הבינו אולמרט ובר-און שכדאי להם לשתף פעולה, ובר-און נהפך בהדרגה לאיש הפוליטי הכי קרוב לראש הממשלה. הוא תמך והגן על אולמרט בכל פרשה, וכשפורסם החלק הראשון של דו"ח וינוגרד הוא נשכב על הגדר בשבילו והדף התקפות נגד הבוס.

לשונו של בר-און חדה ובוטה, וחבריו השרים חוששים ממנה. זה כוח. יש לו גם עוצמה אישית ופוליטית, החשובה לשר אוצר שצריך להשיג רוב בממשלה ובכנסת. הוא לוחמני ואגרסיווי, לפעמים פוגע באנשים ולפעמים עצבני. ואולם מאז שמונה לשר האוצר הוא סיגל לעצמו תדמית רכה יותר ובוטה פחות. הדבר בא לביטוי גם בראיון זה, שבו הוא נמנע מהתקפות חזיתיות.

בכירי האוצר מרגישים אתו טוב. הוא יודע לקבל החלטות, לחתוך מהר. הוא נותן גיבוי לאנשי אגף התקציבים. הם יודעים שהוא לא יפתיע אותם: קובעים אתו קווים אדומים, ואין הפתעות. הם קובעים ביחד כמה יתפשרו עם כל שר - וזהו זה. הוא לא נותן לשרים יותר ברגע האחרון, כמו שנהג לעשות אולמרט.

החשש הגדול היה שבר-און ייהפך ל"יס מן" של אולמרט, משת"פ של ראש הממשלה. אך זה לא קרה. הנפגע העיקרי מהמינוי של בר-און הוא מנכ"ל משרד ראש הממשלה, רענן דינור, שתוקף כרטיס האשראי שלו פג ברגע שבר-און נכנס לתפקיד.

בר-און לא היסס להתעמת עם אולמרט בנוגע לתקציב, והצליח לשמור על המסגרת: גידול של 1.7% במקום של 2.5% שרצו אולמרט ודינור. ואולם בעניין תקציב הביטחון הוא נכשל. הוא לא עמד בלחץ, ואיפשר לצבא לקבל יותר ממה שהיה נחוץ.

עם כניסתו לתפקיד אמר בר-און לבכירי האוצר שהוא אינו מומחה למדיניות פיסקלית ומוניטרית, ולכן יקשיב להם ולנגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. ואמנם הוא מקבל את העמדות המקצועיות שלהם. מבחינתו מדובר בתקופת למידה.

ראש הממשלה נמצא עכשיו תחת ארבע חקירות לא פשוטות. איך אפשר לנהל מדינה כשרובך ככולך שקוע במאמץ הישרדות?

"אני לא רואה שום בעיית תפקוד אצל ראש הממשלה. אני רואה אותו כמה פעמים ביום, והוא ממוקד ומפוקס. אני מקווה שהדברים האלה, שטורדים את זמנו ומנוחתו, יסתיימו במהרה ולא תיפול שערה משערות ראשו".

אבל אני יודע שיש אווירת נכאים בלשכתו ושמודאגים שם מרוחב היריעה של החקירה. הוא ישרוד עד סוף הקדנציה?

"בלי להתחשב בעניין האישי שיש לי בנושא, אני מקווה מאוד שכן".

אולמרט תמיד היה מקורב לאנשי עסקים ואילי הון. אולי עדיף לא להתחבר אתם כך, כי אז לא מסתבכים?

"אתה מציע בעצם לשבט מישהו שאין לו שום הוויה - לא ישראלית, לא כלכלית, לא חברתית ולא עסקית, או להביא מישהו מאחורי הצאן שמעולם לא ראה עסק ולא מאזן ומעולם לא דיבר עם בנקאי. תבחר מה טוב יותר".

אמרת שהיום, יום שישי, החשב הכללי ירון זליכה כבר לא יהיה במשרד האוצר - והוא נמצא ועוד איך. איפה טעית?

"עמדתי בעניין ידועה וכוונותיי ידועות. ואולם יש צו של מבקר המדינה - ואני אכבד אותו ואפעל כפי שיורו לי המבקר והיועץ המשפטי לממשלה".

אבל אמרת פעם, בדיונים פנימיים, שתעמוד בפתח החדר ב-19 בחודש ולא תיתן לזליכה להיכנס.

"לא היה ולא נברא".

אתה חושב שלינדנשטראוס צדק כאשר נתן לזליכה ההגנה?

"מדובר בצו של מבקר המדינה ואני איני חוקר במופלא ממני. אני מכבר את הצו".

לפני שהתמנית לתפקיד, הסכמת עם אולמרט שתסלק את זליכה?

"ראש הממשלה מעולם לא דיבר אתי מלה וחצי מלה בעניינו של החשב הכללי".

אבל כלה יודעת מדוע היא נכנסת לחופתה.

"מעולם לא הייתי כלה, ולחופתי נכנסתי לפני הרבה זמן, לפני 34 שנה".

ראשי האגפים לא מקיימים שום מגע עם זליכה, ועבודת המשרד נפגעת. האם אתה תקיים אתו ישיבות עבודה?

"לא אדון בעניין החשב הכללי בתקשורת. הנושא נמצא בבדיקת מבקר המדינה".

אני שואל את זה מדאגה לכלכלת המדינה, כי שר האוצר צריך לדעת מה קורה במשרד החשב הכללי.

"אני ער לדאגה שלך, היא אינה בלתי מבוססת, ומחזירה אותך לתשובתי הקודמת".

זליכה טוען כי בתקופה שבה כיהנת כשר הפנים ורם בלינקוב היה מנכ"ל המשרד העברתם לרשויות המקומיות תקציבים לפי קרבה פוליטית.

"אין לדברים שחר. הם נבדקו על ידי היועץ המשפטי לממשלה ונקבעו כחסרי שחר. היועץ דחה את טענותיו. הדבר שאני הכי גאה בו לגבי תקופתי במשרד הפנים, הוא שהיה חיץ נחרץ בין הדרג הפוליטי למקצועי. זו היתה דרכי ודרכו של בלינקוב. שמרנו על זה מכל משמר, גם כדי שנוכל להתמודד בעתיד עם סוג כזה של טענות".

האם אנחנו כבר אחרי משבר הסאב פריים?

"אני לא יכול להגיד את זה במדויק, אך הבידול של המשק הישראלי הוכיח את עצמו. אני מקווה שמדינת ישראל ושוק ההון הישראלי כבר מעבר לעניין הזה. מדיניות המשכנתאות אצלנו שונה לחלוטין מזו שבארה"ב. החשיפה שלנו היא אחרת וטוב שכך. אני שמח שהמשבר לא התגלגל אלינו".

מחיר הנפט מגיע כבר ל-87 דולר. אתה חושש מההשפעות האינפלציוניות של התייקרות כזו?

"אנחנו רואים, שומעים ובודקים את זה. גם מחירי החיטה עלו. אבל המדד שפורסם השבוע ירד ב-0.5%. אנחנו מושפעים גם משער הדולר. אני מקווה שלא נחרוג מיעד האינפלציה. אין למשל עלייה בשכר, שזה דבר מאוד חשוב בנושא האינפלציה. חלק מזה מיוחס להסכם השכר שהגענו אליו עם ההסתדרות הכללית".

עם מי אתה מתייעץ? הרי אתה חדש בתחום המקרו-כלכלה.

"אני מתייעץ עם הנגיד על בסיס קבוע. זה המקום גם להחמיא לו על כך שזכה למקום הבכיר בין הנגידים. זה חשוב וזה מוסיף ליוקרה של המשק הישראלי. אני מקיים במשרד 'פורום מקרו' שמשתתפים בו גם גורמים חיצוניים, כמו מנהלת מחלקת המחקר בבנק ישראל קרנית פלוג וראש המועצה הכלכלית במשרד ראש הממלה מנואל טרכטנברג. נפגשתי עם ראשי המשק, עם ראשי התעשיינים, ראשי הבנקים, וראשי חברות הביטוח. לכל האנשים האלה יש אחיזה חשובה במשק הישראלי, וצריך לטפח את השיח והשיג אתם".

יש לך מטרה מסוימת בביקורך בוואשינגטון?

"אנחנו מתכוונים להאיץ את תהליך הכניסה שלנו ל-OECD - מועדון המדינות המפותחות בעולם. אנחנו רוצים לקצר את לוחות הזמנים להצטרפות. ניפגש עם כמה שרי אוצר ממדינות שונות ועם ראשי חברות דירוג האשראי. נעשה הכל כדי שדירוג האשראי של ישראל יעלה, ולכן נדגיש בפגישה אתם את נושא השמירה הקפדנית על המשמעת הפיסקלית".

מדוע רייס רצתה להיפגש אתך? הרי אתה לא עוסק בענייני חוץ ומדינאות.

"אני יכול לתת לך את מספר הטלפון שלה, ותשאל אותה".

האם זו בעצם "עליית כיתה" שלך, לאחר שהאמריקאים זיהו אדם עם כוח והשפעה שנמצא ליד אוזנו של ראש הממשלה?

"זו ספקולציה שאני לא רוצה להתייחס אליה. מה שאני כן יכול לספר הוא שבשיחה היה חלק מדיני, אבל היה גם חלק כלכלי רציני. חלק בלתי נפרד מהפתרון לסכסוך עם הפלשתינאים מונח בשדה הכלכלי. ביכולתנו לעזור לפלשתינאים לבנות לעצמם מערכת שמשפרת את איכות החיים שלהם. כך אנשים יבינו שכדאי להם לזנוח את דרך הטרור והמלחמה. כמובן שיש להתחשב גם בשיקולי ביטחון, כי אומרים לנו לפנות מחסומים ולתת חופש תנועה. תמיד נדרוש מהם בטוחות למצב הביטחוני של ישראל. אין סרט אחר".

בפגישה עם רייס אמרת שאם המשא ומתן יתקדם יש סכנה שהממשלה תתפרק.

"לא נכון. אמרתי שעוד מוקדם לדון בנושאי הליבה במפגש באנאפוליס. אם הם יעלו את נושא הגבולות ואנחנו את נושא הפליטים - זה מתכון בדוק לכישלון המפגש".

אבל הם כן מצפים להצהרות מחייבות בנושאי הליבה.

"אני לא מתכוון להתדיין דרך העיתון בפגישה באנאפוליס. אנחנו לא צריכים להעלות את רף הציפיות. מעלים ציפיות ולא עומדים בהן, ואז חוזרים שנות דור אחורה. יש מערכת יחסים מיוחדת מאוד בין ראש הממשלה לאבו מאזן. זו לא מערכת יחסים של פטרונאז', אלא כזו שנותנת סיכוי לאבו מאזן להתחזק ולספק את הסחורה. והרי יש שם הנהגה מתונה לכאורה שמצהירה על כוונותיה לחיות לצדנו בשלום".

אמרת שתקציב 2008 הוא תקציב של בשורה ולא של גזירה. מצד שני אתה מתרעם על החקיקה הפרטית הפרועה. זה סותר, כי אם שר האוצר אומר שיש בשורה, הח"כים מבינים שיש כסף בקופה.

"אתה לוקח את זה לכיוון של שחור ולבן, אך יש הרבה צבעי ביניים. גזירה יכולה להיות כלום, ובשורה יכולה להיות הכל. אבל בין גזירה לבשורה יש מידתיות. אני אומר לך שאנחנו בתחום הבשורה, אך זה לא אומר שכל דיכפין ייטה ויצרך, שכל אחד יבוא וייקח. אין לתת לכל אחד.

"קח למשל את העובדה הבאה: כספי תקציב הביטחון, בלי הסיוע האמריקאי, הם 36 מיליארד שקל; ההוצאה לחינוך, כולל ברשויות מקומיות ובכל משרדי הממשלה, מגיעה ל-54 מיליארד שקל. כלומר, מדינת ישראל נותנת לחינוך 50% יותר ממה שהיא נותנת לביטחון. אז זה לא בשורה?

"מה זה חינוך? זה הרי השקעה בהון אנושי, בסגירת פערים, בהשתתפות בכוח העבודה ובעליית יכולת ההשתכרות. אז בוא תגיד לי שאין כאן בשורה. הרי באמצעות חינוך אתה יוצר בסיס לצמיחה בת קיימא".

אבל אתה יודע שאין לך קואליציה להעביר את התקציב בכנסת. בקדימה אין משמעת, בעבודה עושים שבת לעצמם ויו"ר ועדת הכספים לא אתך. אז מה יישאר מהתוכניות היפות בתקציב?

"יש בקואליציה רוח של שינוי. זה נכון שהם לא צועדים בשמאל-ימין למסדר, ונכון שלכל אחד יש אג'נדה משלו. גם בקדימה יש מי שמגדירים את עצמם 'עצמאים', וגם בעבודה יש כאלה. אבל בסופו של דבר התקציב יעבור ויהיה קונסנזוס סביב הדגל החברתי, דגל החינוך, מס ההכנסה השלילי, אכיפת חוקי העבודה והמלחמה בעובדים הזרים".

מנוע הצמיחה הטוב ביותר הוא הרפורמות, אבל השנה וגם בשנה הבאה אין רפורמות משמעותיות. יש רק כמה בדיחות בקשר לרפורמות.

"יש רפורמות ועוד איך. אנחנו עובדים על רשות השידור, משק הגז הביתי, רשות הדואר ומשק המים והביוב. בעניין רפורמות נער הייתי וגם זקנתי, ולהתחיל משהו שאתה לא מסיים אותו זה הרבה יותר גרוע מלא לעשות כלום. אם תתפור חליפה ואחר כך תפרום אותה כדי לתפור אותה שנית היא אף פעם לא תיראה טוב.

מה יקרה בעניין הנמלים, למשל? יש כל הזמן תלונות על עיכובים ותורים ארוכים ונזקים גדולים ליבואנים וליצואנים.

"הרפורמה בנמלים התחילה אך עוד לא נגמרה. אנו יודעים על התלונות ונמצאים באמצע תהליך".

האם תפתור את התור הארוך בנמלים?

"אנחנו יודעים על הבעיה. זה על סדר היום שלנו".

האם הרפורמה בחברת החשמל תבוצע ב-2008?

"עם חברת החשמל מתנהל כל הזמן שיח ושיג - גם עם העובדים וגם עם ההנהלה. אנחנו עושים מאמץ גדול בעניין. אנחנו יושבים ומדברים וחשוב לנו לעשות את זה בתיאום ובמהלך משולב, ולא להתפרע. יש גם את הבעיה של הרזרבות המעטות במשק החשמל, ושל העניינים הפיננסיים בחברה. גם בזה אנחנו מטפלים".

האם לא הגיע הזמן לטפל בבעיית הפנסיה התקציבית? הרי התחייבות המדינה עומדת על סכום עצום של 500 מיליארד שקל.

"בעניין הזה אני מבקש לא לענות לך. זה נושא שהשתיקה יפה לו. אבל זה לא אומר שאנחנו לא דנים בכך".

השנה יש עודף הכנסות ממסים. מדוע שלא תוריד מסים?

"ביקשתי שיוצגו לי תוכניות להורדת מסים. הכוונה שלי היא ליצור משק שיתחרה במשק הגלובלי, וברור לחלוטין שההשקעות הולכות למקום שבו משלמים פחות מס".

בוא נהיה יותר קונקרטים. מדוע שלא תוריד מסים באופן משמעותי כבר ב-2008?

"אתה לא מנהל כלכלה בשיטה של אכול ושתה כי מחר נמות. מה שחשוב זה היציבות, הרצינות והמשמעת הפיסקלית. אתה תוריד היום ומחר יהיה לך חסר. אם מחר בבוקר יתקדרו השמים, איך נפתור את הבעיה? קראתי ציטוט של מילטון פרידמן, שאמר כי כשיש גאות אז הכל בסדר, אך כאשר מגיע השפל רואים מי שחה עירום בגאות. אז היום אנחנו בגאות, ואני לא רוצה שכשיגיע השפל מישהו יגיד שנתתי לנו לשחות עירומים".

בר-און עובד על מינימום סיכונים. הוא לא הכניס עד כה שום חידוש ולא תבע רפורמות חדשות - לא במינהל מקרקעי ישראל, לא ברשות שדות התעופה, לא בפנסיה התקציבית ולא בשירות הציבורי כולו. למעשה, אין רפורמות גדולות במשק מאז תקופת נתניהו.

לבר-און עדיין אין את הביטחון הדרוש בתורת הכלכלה כדי לקדם רפורמות גדולות. הוא יודע גם שהדבר קשה מבחינה פוליטית. ואולם הוא צריך לדעת גם שזו הדרך היחידה להמשיך ולהשיג צמיחה גבוהה של יותר מ-5% בשנה.

בלי רפורמות גדולות אנחנו ממשיכים לצמוח על טיפות הדלק האחרונות של המהפכות הגדולות של נתניהו.

"גם המהפכות האלה לא נגמרו בהרמת האצבעות בכנסת. הן דרשו תהליכים ארוכים, כמו בנמלים. לא נכון לדבר על טיפות הדלק האחרונות. אנחנו כל הזמן מחדשים ומסתכלים קדימה. ברוך השם, היו לפני ביבי ויהיו גם אחריו".

מערכת הביטחון קיבלה תוספות תקציב מאוד גבוהות לאחר מלחמת לבנון השנייה. האם לא נכנעת לה יותר מדי?

"לא. הממשלה אימצה את דו"ח ועדת ברודט. זו היתה פשרה - גם שר הביטחון וגם שר האוצר יצאו נפולי פנים מישיבת הממשלה. שניהם נאלצו להתפשר, וזו הפשרה הנכונה. התקציב הביטחוני הרב-שנתי מצמצם אמנם את מרחב התמרון של ישראל בהתמודדות עם בעיות אחרות, אך אסור לשכוח שמערכת הביטחון צריכה להתייעל ב-30 מיליארד שקל מתוך 100 המיליארד שהיא קיבלה".

אינשאללה!

"הם יביאו את הכסף. הם יודעים את זה ואנחנו יודעים את זה. ואם הם ישכחו אז נזכיר להם. עם זאת, האם אתה יכול לומר שלא היה צורך בחידוש המלאים, שיקום הצבא ואימון החיילים?"

אני אגיד לך מה לא היה צריך לעשות. הצבא העלה באחרונה את שכר קציני הקבע ואחר כך העלה גם את שכרם של הנגדים. כלומר, לתוספת שכר יש פתאום כסף - שלא הולך למלאים ולאימונים. להם יש תוספת שכר ולמורים בתיכונים אין.

"אני לא שר הביטחון ולא הרמטכ"ל. הרמטכ"ל יודע אם יש לו בעיה של בריחת אנשים מהצבא. הם מכירים את מגבלת התקציב שלהם. הם יודעים שהם צריכים להתייעל".

אבל עם המורים מתווכחים על כל רבע אחוז, ולקצינים ולנגדים יש. זה לא אותו תקציב מדינה?

בר-און מרים את קולו: "אבל אמרתי לך פעם, פעמיים ושלוש שהצבא יצטרך להתייעל ויצטרך לחסוך 30 מיליארד שקל. אני לא אשב כאן עכשיו ואתן עצות לרמטכ"ל".

כאן מתבטא חוסר הניסיון של בר-און. השכר בצבא הוא עניין מקרו-כלכלי, שמשפיע על כל המשק. כולם יודעים שכאשר נותנים לצבא יש גם ממה לתת לשאר. שר אוצר נאבק תמיד כדי למנוע תוספות שכר כאלה. הוא לא השאיר את זה לרמטכ"ל.

אם החינוך חשוב, מדוע הממשלה אינה ניגשת לבית הדין ומבקשת צו נגד השביתה בתיכונים וגם כפייה של משא ומתן בתיווך בית המשפט?

"מה אתה רוצה שאעשה בבית הדין? שאשמע את רן ארז אומר על ההסכם של יוסי וסרמן שגם אם היה שיכור לא היה חותם עליו? יש כאן יושב ראש של ארגון עם 80 אלף מורים וככה מדברים עליו? מה זה הדבר הזה?

"לארז יש סגנון אחר של משא ומתן, סגנון של כיפוף ידיים. אני מודיע לך שיש לי אמון מוחלט בשרת החינוך יולי תמיר, בדרך שבה היא מנהלת את המשא ומתן מולו. יש לי אמון מוחלט גם בממונה על השכר באוצר אלי כהן. וחבל באמת על המורים ועל התלמידים, ועל האנרגיה ועל הדם הרע שנכנס לתוך הדיון הזה, כי בסוף, לאחר שייסגר מה שייסגר, יש מלים שאי אפשר לקחת בחזרה.

"זה כל כך חבל, כי שמנו כסף ענק בחינוך - יותר מ-10 מיליארד שקל. אלה כספים שלא ניתנו אף פעם למערכת החינוך. עד כה כל הרפורמות היו בפה. עכשיו אלה רפורמות בכיס, וזה כל ההבדל שבעולם".

אבל בכל זאת, מדוע אתם לא מבקשים צו להפסקת השביתה?

"יש מטה שיושב מול השובתים ומקבל החלטות. בבוא העת, אם יהיה צורך לפנות לערכאות, כך נעשה".

ומה יהיה עם ראשי האוניברסיטאות, שמאיימים לא לפתוח את שנת הלימודים בגין 300 מיליון שקל?

"אז מה חדש בזה? האוניברסיטאות יקבלו יותר מ-300 מיליון שקל לפי המלצות ועדת שוחט. על אף שהממשלה לא אישרה עד כה לצערי את מסקנות ועדת שוחט. המסקנות האלה יאושרו".

אם כך, שכר הלימוד יעלה ל-15 אלף שקל בשנה.

"הוא לא עולה. זו שוב דמגוגיה".

הוא כן עולה, ויש הלוואה למי שרוצה לקחת. אבל הלוואה צריך להחזיר.

בר-און מאבד קצת את הסבלנות: "עניתי לך. ישבה ועדה נכבדה ורחבה ויתקיים משא ומתן עם הסטודנטים, כמו שהובטח להם".

אני יכול לנחש ששכר הלימוד לא יעלה בסיכומו של דבר, כי אתה מפחד שהסטודנטים ישבתו שוב.

"אני מציע לך לא להתעסק בניחושים, בעיקר לא בענייני פחד, כאשר הדברים נוגעים לתחום הסמכות שלי".

יש חבילה גדולה של גזירות בתקציב, בהן מס בריאות על עקרות בית ודחייה בשנה של העלאת שכר המינימום. האם זה רק דיר גדול של עזים, שייצאו מהתקציב בבוא העת?

"זה לא דיר עזים, אך מצד שני אני לא יכול לתת לך הבטחה שהכל יעבור. יהיה בכנסת דיון נוקב ורציני, עם הרבה אינטרסים שחלקם מנוגדים. אני מציע שתפסיקו לדבר על עזים וגזירות. הגזירות הן הפחתות, הגזירות הן צרכים. יכול להיות שבחלק מהדברים נעשה ויתור ונמצא מקורות אחרים.

"חשוב להדגיש שהתקציב מוגש הכי מוקדם מאז ומעולם, כדי שיהיה מקסימום זמן לדון בו ובחוק ההסדרים. איש לא יוכל להגיד ש-11 שבועות אינם מספיקים לדיון בכל הצעות החוק. כל חבר כנסת שמגיש הצעת חוק פרטית אומר שצריך יומיים או שבועיים לדון בהצעה שלו. פה אני נותן חודשיים וחצי. בשנה הבאה אתן ארבעה חודשים תמימים. נגיש את התקציב לכנסת כבר ב-31 באוגוסט".

היית שר הפנים, אז מדוע לא תיזום עכשיו איחוד של רשויות מקומיות? זו רפורמה נחוצה, שתחסוך כסף גדול ותייעל את השירות לאזרח.

"כשר פנים הקמתי ועדה קבועה שצריכה לדון באיחוד רשויות והצעתי לה צבר של איחודים. להגיד לך שאני מרוצה מהתוצאה? לא. צריך לעשות סדר באיחוד הרשויות".

יש כיום 256 רשויות. אם זה היה בידיך בלבד, כמה רשויות היו נשארות?

"הייתי משאיר פחות מחצי. זה מספיק. אבל אני יודע שזה לא רק בידי, ואני יודע שזה מספר אוטופי. אנו חיים בסביבה פוליטית, אתנית ומסובכת, והחיים הם סוג של פשרה".

יש כמה תפקידים פנויים באוצר, אבל אנשים טובים מהמגזר הפרטי לא רוצים לבוא כי השכר נמוך מדי ובסוף הקדנציה יש שנת צינון בלי שכר. אז אולי צריך להעלות את שכר הפקידים הבכירים כדי לקבל את הטובים ביותר?

"אף אחד מהם לא בא לאוצר כדי להתעשר. כל האנשים שאני מכיר כאן, שרובם אנשים יוצאים מהכלל, באו כדי לעשות שירות לאומי. הראייה לכך היא מנכ"ל בנק לאומי שווייץ, שוקי אורן, שהסכים לבוא להיות חשב כללי.

"אביא למשרד אנשים טובים שיכולים לעשות בחוץ פי שלושה ופי ארבעה. הם יבואו כדי לעשות שירות לאומי. קח למשל את ד"ר אודי ניסן, שמונה השבוע לתפקיד מנכ"ל רשות החברות - איש משכיל ומאוד מרשים. השאיפה שלי היא לבנות כאן נבחרת חלומות".

ניסן מקורב מאוד לאולמרט.

"אין לזה כל קשר".

תצליח להקים נבחרת חלומות עם 32 אלף בחודש ותקופת צינון?

"כן, על אף שהטענות נגד הצינון צודקות. אבל האנשים האלה באים מתוך שליחות, והם יודעים לעבור גם את הקירות הגבוהים ביותר".

לא סתם מספרים לי אנשי האוצר שאחת התכונות הבולטות של בר-און היא שהוא יודע לפרגן, ועושה זאת ברוחב לב. מי כמוהו יודע שכולנו מחפשים קצת הערכה ומעט אהבה.

גיל: 59

מצב משפחתי: נשוי + 3

מגורים: מוצא עלית

תפקידים קודמים: עורך דין, יו"ר המועצה להסדר ההימורים בספורט, שר התשתיות, שר הפנים

עוד משהו: שימש בעבר יו"ר הנהלת בית"ר ירושלים