183 ק"מ של רולטת כביש
אוגוסט 2006: בני זוג מירושלים נסעו מאילת לבאר שבע. רכב שהגיע ממול סטה מנתיב הנסיעה ופגע במכוניתם. התוצאה - עשרה פצועים. ספטמבר 2007: משפחה שבה צפונה מפסטיבל הכדורים הפורחים ביטבתה. עקב סטייה מנתיב הנסיעה פוגעת מכונית המשפחה במכונית המגיעה ממול בסמוך לצומת קטורה. התוצאה - ארבעה הרוגים. יולי 2007: היונדאי של משפחת תיירים מצרפת העושה את דרכה מאילת צפונה סוטה מנתיב הנסיעה ופוגעת חזיתית במשאית המגיעה מצפון. התוצאה - שני הרוגים.
אוקטובר 2007, 11:00: כתב וצלם בדרך לאילת, תחילת כביש הערבה. לכאורה, אין שום בעיה להגיע לאילת למפגש עם שוטרי משטרת התנועה של ימת"א (יחידת משטרת תנועה ארצית) דרום. קובעים את בקרת השיוט של המכונית החדישה על 100 קמ"ש, מכוונים את ההגה לכיוון דרום, מחפשים את תחנות הרדיו הבודדות שאפשר לקלוט באזור ונרגעים.
אבל כאן בדיוק טמונה הבעיה. בכביש הערבה אי אפשר להירגע. כביש הערבה הוא כביש צר. אף שעוברות בו מדי יום כ-7,000 מכוניות, מדובר בכביש דו-מסלולי בלבד, כלומר נתיב נסיעה אחד לכל כיוון. מהר מאוד אפשר גם לשכוח מהקלישאות שנוגעות ליישור ההגה והמתנה לרגע שבו מבצבצים ראשי המלונות של אילת. כביש הערבה הוא אינו כביש ישר. הוא רצוף פיתולים ועיקולים.
בנוסף, חלק ניכר מכלי הרכב הנוסעים בכביש הערבה הם משאיות. בכל כמה דקות מגיחה ממול משאית עמוסה במכוניות חדשות העושה דרכה מנמל אילת צפונה. גם בדרך לאילת נוסעות משאיות רבות הנושאות סחורה אל עיר התיירות. המשאיות, אגב, מזדחלות בכביש בעצלתיים. התוצאה - מאחורי משאיות רבות נוצר לרוב פקק תנועה קטן המורכב בעיקר מנהגים עצבניים שמחכים לשעת כושר שתאפשר להם לעקוף את המשאית ולטפס אל 100 הקמ"ש הנכספים בדרך אל המזנון החופשי, המסעדות והג'קוזי. הנהגים, אגב, לא תמיד יכולים לעקוף. בכביש הערבה יש הרבה קטעי דרך שבהם הראות קדימה מוסתרת על ידי גבעות. התוצאה - פעמים רבות נהגים עושים דין לעצמם.
לעקוף ולהתפלל
מאזדה 3 כסופה שנוסעת בנתיב הנגדי אחרי משאית עמוסה מכוניות חדשות מגיחה לפתע מולנו. נהג המאזדה החל את העקיפה כאשר הכביש היה תחום במרכזו בקו מקווקו. אך מאזדה 3 אינה מטוס ומהירותה מוגבלת. כך גם מהירות התגובה של הנהג, שלו נגמר אזור העקיפה. עכשיו הוא נמצא בנתיב הנגדי ופס ההפרדה רצוף.
הנהג מהבהב בפנסיו הקדמיים במרץ, הוא צריך לחזור אל הנתיב מבלי להימחץ על ידי המכונית שמגיעה ממול, שבה, במקרה, אני נוהג. בכביש הערבה אין מעקה בטיחות בשולי הדרך. גם לא גדר הפרדה. מי שרוצה יכול לעקוף - וגם להתפלל.
לכביש הערבה גם אין שוליים, כלומר בקושי יש שוליים. בחלק ניכר מקטעי הדרך מסתכמים אותם שוליים ברצועת אספלט דקה שרוחבה אינה יותר מכ-1.5 מטר. משפחות שנוסעות לאילת ומעוניינות לעצור בצד הדרך להתרעננות ולצאת מן המכונית בבטחה צריכות לחכות לעצירה בתחנת דלק, או באחד מפונדקי הדרכים. מי שבכל זאת עוצר בגלל צרכים דחופים אלה ואחרים צריך להיזהר - המכוניות שחולפות בכביש עושות זאת במרחק מטרים ספורים מן השוליים. תנועה לא נכונה, משב רוח חזק והחופשה עלולה להסתיים בטרגדיה.
גם לשוליים שמעבר לאספלט קשה לרדת - הכביש מוגבה מעל פני הקרקע. מי שבכל זאת בוחר לרדת אל השטח שמעבר לשוליים צריך לצאת לטיול רגלי קטן הכולל טיפוס קטן בחזרה לכביש. מי שמכוניתו סוטה מהכביש ויורדת מעבר לשוליים צריך לדעת כי הסיכוי לחזור הביתה עם מכונית שלמה הוא אפסי. מעבר לשוליים יש סלעים.
בחניון פונדק יטבתה ממתינה ניידת של משטרת התנועה הארצית. העוברים והשבים מעדיפים לשמור מרחק. הניידת מצוידת באמצעי האכיפה החדש של משטרת ישראל - הדבורה (B3). הדבורה היא מד מהירות המסוגל למדוד את מהירותן של מכוניות הנמצאות מסביב לניידת באמצעות עיקרון דופלר - קרן משודרת מן הניידת ומוחזרת מן העצם שבו היא פוגעת. מהירות הרכב שבו פגעה הקרן משודרת אל הניידת. הניידות של ימת"א אילת נחשבות ליחידות מסוגן - מסוג טויוטה קאמרי.
ימת"א אילת מחזיקה בשתי קאמרי. בשאר האזורים משתמשת משטרת התנועה הארצית בסקודה אוקטוויה וסובארו B4. "ימת"א אילת זקוקה למכוניות שיעמדו בתנאי כביש הערבה", מסביר רב פקד עמי אושפיץ, מפקד יחידת התנועה באילת.
"השימוש במכמונת הדבורה מחייב את השוטר להסתובב ולבצע פניית פרסה ולדלוק אחרי המכונית שמהירותה מוצגת בניידת. משום שכביש הערבה הוא צר ובעל שוליים צרים, הזדקקנו לניידת בעלת רדיוס סיבוב קטן. בנוסף, הקאמרי מותאמות לנסיעה במזג אוויר קיצוני - תנאי חום המגיעים ליותר מ-40 מעלות בקיץ", מסביר אושפיץ.
"לקאמרי יש גם נוכחות בכביש", מוסיף רס"ר חן מירון, סייר התנועה. לשמאל הנהג יש צג שמציג את מהירות המכונית המגיעה ממול או מאחור. השליטה במכמונת מתבצעת באמצעות שלט גדול. בתא המטען של הניידת יש גם מכשיר ממל"ז, אקדח לייזר למדידת מהירות. "אנחנו גם מדמים בכביש הערבה פעולת מסוק בעזרת סיירים הממוקמים על הגבעות", מספר אושפיץ. "בקטעי דרך שבהם יש עקיפות על פס לבן הסייר צופה מהגבעה בעבירה, רושם את מספר הרישוי וניידת שמוצבת בהמשך הדרך עוצרת את הרכב".
כל נהג הוא עבריין מועד
הניידת של אושפיץ מתחילה לעלות צפונה, בואכה פונדק הדרכים של כושי רימון בקילומטר ה-101. "האפשרויות של הנהג להתחמק כאן מאוד מצומצמות", מזהיר אושפיץ. "כביש הערבה לא סלחן. על פניו הכביש תמים אך מאחורי ההגה יושב אדם שמגיע מצפון, נסע שעות ורמת העירנות שלו ירדה. כמו כן, הנוף מונוטוני וקל להירדם". מירון, בינתיים, מפעיל את מכמונת הדבורה.
הפעלת הדבורה, כך לפחות נראה, אינה משימה קלה. ביד ימין מירון אוחז בשלט שמיועד להפעלת המכמונת. ביד שמאל מירון אוחז בהגה. תשומת לבו של מירון מופנה, בין השאר, לצד שמאל, שם ליד לוח המחוונים מותקן צג קטן המראה את מהירות המכוניות שמגיחות ממול. על פי חוק, אגב, אזרח אשר נתפס כשאינו נוהג עם שתי ידיים על ההגה, זוכה לקנס.
משך המשמרת של סייר תנועה בכביש הערבה הוא 9-9.5 שעות. במהלכן הסייר לא עוסק רק בנהיגה - הוא גם יושב במארבים לתפיסת נהגים שנוסעים במהירות מופרזת. בימי הקיץ הטמפרטורה עלולה להגיע ל-35 מעלות ויותר. אחרי ישיבה של כמה שעות בשמש צריך הסייר לשוב אל הניידת ולהמשיך בפעולת האכיפה תוך כדי נהיגה - הכוללת נהיגה ביד אחת, התרכזות בצג המהירות ואחיזת השלט.
מדוע, בעצם, צריך הסייר לאחוז בשלט תוך כדי נהיגה? "כאשר מכונית נוסעת בכיווני אני משאיר את המכמונת במצב כבוי", מסביר מירון. "כך גלאי רדאר לא יכולים לגלות את המכמונת. כשאני מזהה את הרכב מולי אני מפעיל את המכמונת באמצעות השלט ובן רגע אני יכול לראות את מהירות המכונית. כשהנהג מקבל קריאה מהגלאי כבר מאוחר מדי".
הניידת, כך נראה, מצוידת היטב לאכיפת מהירות. על הגג מותקנת מכמונת דבורה, בתא המטען יש מכמונת ממל"ז, אך מה לעשות שחלק ניכר מן התאונות הקטלניות שאירעו בעת האחרונה נבעו מסטייה מנתיב הנסיעה. מול הניידת, בסמוך לצומת קטורה, נוסעת משאית גדולה. אחריה משתרך טור מכוניות. לפתע, מעבר למשאית, מגיחה פולקסוואגן טוארג. הטוארג שועטת קדימה, עוקפת על פס לבן. מירון מפעיל את הסירנה אך אינו יכול להסתובב כדי לדלוק אחר הטוארג. התנועה הצפופה לא מאפשרת ותחושת ההחמצה גדולה. עד שמירון מסתובב, הטוארג כבר נמצאת רחוק באופק.
"אני לא אסכן את הסייר שלי אם יש ביני ובין העבריין עשרות מכוניות שצריך לעקוף תוך סיכון", מודיע אושפיץ. "יש כאן בעיה של שמירה על קשר עין. אין לי מספר רישוי ולכן אין לי זיהוי ודאי של המכונית. יכול להיות שהעובדה שהנהג ראה את הניידת גרמה לו לחזור אל הנתיב וכך נמנעה תאונה". ייתכן שנהג הטוארג לא חושב כך. הוא נמצא כנראה בדרך לנופש באילת. הוא ביצע עבירה וכמעט פגע במכונית שהגיעה מולו, במקרה זו היתה ניידת.
תיאורטית, אגב, לניידת שמגיחה מול נהג שעקף על פס לבן יהיה מאוד קשה להדביקו: הנהג ביצע את העקיפה מכיוון שמכונית אטית יותר, או קבוצת מכוניות אטיות יותר עמדו בדרכו. ניידת אשר דולקת בעקבותיו תצטרך להימצא במצב סיכון בתוך ניסיון לעקוף את אותם כלי רכב.
החופשה באילת מתחילה בכביש
הניידת מתקרבת לקטע כביש ישר. לפנינו נוסעת סוזוקי ליאנה. גגה עמוס מזוודות הקשורות באופן מרושל. קל מאוד לדמיין מצב שבו מזוודה ניתקת מהגג ופוגעת בשמשת הניידת. בדומה למכוניות רבות שנוסעות לאילת, על שמשת הנהג, זו שחשופה לשמש היוקדת, פרושה מגבת כדי להגן מן החום. הנהג כלל אינו רואה את המתרחש לשמאלו. שדה הראיה שלו צומצם משמעותית.
ואולם, אנחנו לא עוצרים את הנהג הסורר. אפילו לא מסמנים לו שיסיר את המגבת. אנחנו מתמקדים בעברייני מהירות. ממול מגיחה מיצובישי ירוקה. המכמונת ננעלת: 124 קמ"ש. המיצובישי הירוקה לבד בכביש ולכן אפשר לתפוס אותה בקלות. אם היא היתה נוסעת בתוך קבוצת מכוניות, התפיסה היתה קשה משמעותית ואפילו בלתי אפשרית, בדיוק כמו תפיסה של נהג שעקף על פס לבן, אך מכונית בודדת שנוסעת במהירות מופרזת הרבה יותר קל לתפוס.
כעת מירון צריך לדלוק אחר העבריין. כביש הערבה צר וצריך להסתובב. התמרון, כך נראה, ארוך. נקווה שלא תגיח באופק משאית. העבריין נתפס. השלל: חייל בחופשה. העונש: 750 שקל קנס + שמונה נקודות ברישיון הנהיגה.
"בעבור רוב הנהגים שבהם אנו נתקלים, החופשה מתחילה כבר ברגע תחילת הנסיעה לאילת", מסביר אושפיץ. "אנחנו נתקלים בהרבה מקרים של נהגים שיכורים ונהגים שעושים שטויות על הכביש". בדיקת רמת אלכוהול מאשרת שהחייל פיכח.
הניידת ממשיכה בנסיעה. קצת קשה להבין בדיוק מה הקשר בין הירדמות על ההגה, סטייה מנתיב הנסיעה ונהיגה תחת השפעת אלכוהול לבין אכיפת מהירות כה אינטנסיווית. "ראש אגף התנועה הנוכחי קבע מדיניות של אפס סובלנות", מסביר אושפיץ. "נהג שפגש שוטר תנועה ונתפס בעת ביצוע עבירה יחשוב פעמיים לפני שיבצע עבירה נוספת".
סטייה מנתיב הנסיעה והירדמות על ההגה, אגב, אינן עבירות שנעשות לרוב בזדון או במודע. מדובר בטעויות אנוש. "מתנ"א דרום ביצעה מבצעים של הקמת תחנות רענון, בדיקת לחץ אוויר וחלוקת עלונים עם כללי בטיחות בבתי מלון. אנחנו עושים את הכביש הזה בטוח, אבל צריך להכיר את מגבלות הכביש. נהג שעולה על כביש הערבה צריך לדעת שהכביש דורש רמה מאוד גבוהה של ריכוז", אומר אושפיץ.
מזכרת מהחופשה
חוזרים לפונדק יטבתה. בכניסה לפונדק נחבאת ניידת נוספת מאחורי תחנת אוטובוס. היוצאים מן הפונדק לכיוון צפון לפעמים לא עוצרים בעצור, ואז הם נתפסים. מזכרת אחרונה מהחופשה באילת. "כך הם יידעו שאנחנו מפגינים נוכחות, נמצאים בכל מקום", אומר אושפיץ. הנתפסים, אגב, לא בהכרח חושבים כך. הם יתחילו את הנהיגה הארוכה צפונה כשהם כועסים בגלל הקנס שקיבלו. אולי הם יצעקו על הילדים והאשה. אולי דעתם תהיה מוסחת. קשה לדעת מה עובר בראש של נהג שנאלץ לסיים כך את החופשה.
אנחנו מסכמים את היום: פיספסנו נהג שעקף על פס לבן; נסענו אחרי מכונית שלגג שלה היה קשור מטען רופף וחלון הנהג שלה היה אטום לחלוטין; אבל רשמנו דו"ח אחד על מהירות מופרזת. האם זו הדרך הנכונה? האם הפקנו לקחים מאותו יום? קשה לומר.
חבל שליום עם שוטרי משטרת התנועה לא הצטרף נציג של מע"צ החדשה. אם היה מצטרף הוא היה רואה את טורי הנהגים הזועמים שמשתרכים אחרי משאית אטית ואת נהגי הקמיקאזה שמאיצים לפתע למהירויות מטורפות כדי לעקוף את פקקי התנועה המתנייעים שגורמות המשאיות. אותם פקקי תנועה היו לבטח נמנעים לו היו בכביש ארבעה נתיבים. נציג מע"צ גם לא ראה את המחסור המקומם בשוליים ראויים למטרת עצירה בצידי הדרך וגם לא את היעדר גדר ההפרדה שעשויה למנוע כמעט את כל תאונות הדרכים שנבעו מסטייה אל הנתיב הנגדי.
בעבור רבים כביש הערבה הוא הדרך העיקרית אל החופשה. ואל החופשה צריך להגיע בצורה בטוחה. בפעם הבאה, נטוס.
כתב TheMarker הצטרף לשוטרי התנועה על כביש הערבה ליום אחד - וחזר כדי לספר
תומר הדר
19.10.2007 / 22:03