דו"ח OECD: המסים במדינות הארגון יורדים, אבל האזרחים משלמים יותר

מאת דיוויד קיי ג’ונסטון, הראלד טריביון



למרות נאומים מרגשים של פוליטיקאים ברחבי העולם בנוגע להפחתות מסים, דו"ח שפורסם בשבוע שעבר טוען כי נטל המסים הממשלתי מדינות מפותחות רבות, שירד בשנים הראשונות של העשור, עולה שוב. בדו"ח השנתי על נטל המסים, שנערך על ידי הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) נכתב כי שיעור המס הממוצע כנתח מהפעילות הכלכלית ב-30 החברות בארגון גדל ליותר מ-36 סנט לדולר. ב-1975 הוא היה פחות מ-30 סנט לדולר.



בדו"ח נכתב כי הנטל הכולל ב-2005 השתווה לשיא שנרשם ב-2000 - אז יועדו 36.2% מהתמ"ג ב-30 המדינות למסים שונים. מחברי הדו"ח מעריכים כי הנתונים הסופיים של 2006 יצביעו כנראה על שיא חדש. לדברי כריסטופר הדי, ראש מחלקת המסים בארגון, הנתח שמיועד לממשלות גדל, למרות הפחתות המסים ברוב המדינות החברות בו.



לדברי הדי, שני כוחות פועלים בתחום. האחד הוא המגמה החיובית בפעילות הכלכלית בעולם מאז 2002 - ובמיוחד העלייה החדה ברווחי החברות. הגורם השני, לדבריו, הוא שעל אף ששיעור המס הופחת במדינות רבות, מבנה ההפחתה הביא לכך שאזרחים רבים יותר הגיעו לדרגות המס הגבוהות. במערכות מס הכנסה שמקיימות מדיניות של דרגות מס, שלפיהן שיעורו גדל ככל שההכנסה גדלה, אפילו שינויים קטנים בהכנסות יכולים ליצור שינוי גדול בהכנסות ממסים.



בנוסף יש לממשלות נטייה להתרחק ממסיקנייה, אומר הדי, למרות הממצאים שמעידים כי אלה אינם מדכאים את הצמיחה כמו מסים על הכנסות - במיוחד אלה המוטלים על חברות.



העלייה הגדולה ביותר בגביית המסים מאז 1975 נרשמה בטורקיה ובספרד. לפי הדו"ח המסים בטורקיה, קפצו ביותר מכפליים - ל-32.5% מהתמ"ג, ובספרד הם כמעט הוכפלו ל-36.7%. ספרד, קוריאה ופורטוגל דיווחו גם הן על עלייה משמעותית בנתח ההכנסות המוקצה למסים. הדי אמר כי ברוב המדינות שבהן עלה שיעור המס נבע הדבר מהקצאת משאבים לביטוח הלאומי ולתוכניות פרישה. רק בהולנד ירד נתח ההכנסה הלאומית המוקצה למסים - ירידה של 1.7% ל-39.5% מהתמ"ג.



בבריטניה עלה שיעור המסים ב-2.2% מ-1975 עד-2006 והגיע ל37.4%. בקנדה ובגרמניה, בהן הממשלות חולשות על יותר משליש מהכלכלה, נרשמה עלייה של 1.4% בלבד, ובצרפת נרשמה עלייה של ,9.1% ושיעור המס הגיע ל-44.7% מהתמ"ג. באיטליה עלה שיעור המס מ-25.4% מהתמ"ג ב-1975 ל-42.7% בשנה שעברה.



הדי אמר כי רווחי החברות רשמו עלייה חדה מ-2002 ומשום כך, למרות ההפחתה בשיעור מסי החברות, עלו הסכומים שנכנסו לקופות הממשלות. ואולם הוא הוסיף כי מגמה זו אינה עומדת להאריך ימים משום שהעובדים ידרשו נתח גדול יותר מעוגת ההכנסות וייתכן כי ההכנסות ממסים שמשלמות החברות, גם אם שיעור המיסים יישאר ללא שינוי.



בנוגע להשפעת המסים על הצמיחה, אמר הדי כי יש "עדות מסוימת לכך שבמדינות שבהן היחס בין המסים לתמ"ג גבוה, נרשמה ירידה בתמ"ג לנפש, אך כי היחסים בין שני הנתונים אינם ברורים דיים".



הדי ציין גם כי "היחס בין המסים לתמ"ג בשוודיה הוא הגבוה ביותר מכל המדינות החברות בארגון - קצת יותר מ-50% - אך הביצועים הכלכליים שם הם מהטובים ביותר ב-20 השנה האחרונות". הוא אמר שיש בכך בכדי להוכיח ש"תלוי מאוד לאן מקצה המשלה את ההכנסות ממסים". "אם הממשלות מקצות אותו בדרכים שמעודדות את הצמיחה הכלכלית, בשיפור התשתיות, אך הממשלות יכולות גם להקצות כספים שאינם מעודדים את הצמיחה הכלכלית", אמר הדי.



"התוצאות שיש בידינו נכון להיום", הוסיף הדי, מראות כי "מדינות צומחות מהר יותר, אם הן עושות שימוש רב יותר במסי קנייה". אך הוא ציין כי ארה"ב מהווה פרדוקס משום שהיא כמעט ואינה נתמכת במסי קנייה, אך רושמת צמיחה כלכלית ממשית כבר יותר מ-25 שנה.



בארה"ב, מסי ההכנסה הפדרליים, מסי הביטוח הלאומי ומסי הרכוש עלו מ-25.6% מהתמ"ג ב-1975 - ל-28.2% ב-2006. בדו"ח נכתב גם כי המסים בארה"ב עלו לשיא של 29.9% ב-2000, עלו ל-26% ב-2004 והחלו לעלות שוב כעת, נתונים שעולים בקנה אחד עם דו"ח של רשות המסים האמריקאית.