מי יהיה הבנק הגדול במדינה?

עשרות שנים נאבקות הנהלות הפועלים ולאומי על התואר הבנק הגדול בישראל. לעתים הן הפנו אותנו למאזן, לעתים להון העצמי ולעתים לתיק האשראי, אבל המדד המקובל ביותר היה שווי השוק. ובגזרה הזו, היסטורית, לאומי היה קטן מהפועלים, גם אם היה לו הון עצמי גדול יותר.

בשבוע שעבר, בראשונה זה שנים, נסחרה מניית לאומי לפי שווי גבוה משל הפועלים. בסוף יום המסחר אמנם חזרה המניה לאחור, ובימים האחרונים שב הפועלים להיסחר בשווי גבוה יותר, אבל קשה להתעלם מהאמירה של השוק - עלייה של 4% בשווי לאומי תגרום ליישור קו עם מניית הפועלים.

בשנות ה-70 הפועלים היה הבנק השלישי בגודלו. בשנות ה-80 עשה הבנק את קפיצת המדרגה, כשתחת המנכ"ל עמירם סיוון הוא עקף את דיסקונט ולאומי. בסוף שנות ה-90 עבר הבנק לבעלות פרטית, שהביאה רוח חדשה. הנהלת הבנק סיגלה התנהלות כמו זו שקיימת בבנקים פרטיים בחו"ל. מערכות המחשוב, התפעול ויחסי העבודה קבעו סטנדארט חדש שקיבעו את הפועלים גם בעשור האחרון כבנק הגדול בישראל. למרות זאת, בשנתיים האחרונות התחיל לאומי לסגור פערים.

אם ב-2005 הפער בין הרווח למניה של הפועלים ולאומי היה כ-1.5 שקל; ב-2006 הוא הצטמצם ל-15 אגורות; ובמחצית השנה הראשונה הרווח למניית לאומי היה גבוה ב-65 אגורות משל הפועלים.

נכון, לאומי אולץ למכור בשנתיים האחרונות בנוסף לקופות ולקרנות גם את האחזקות במגדל ואפריקה ישראל, מכירות שיצרו לו רווחים של מיליארדי שקלים. ואולם לא רק זה סייע ללאומי. עתיד הבנקאות בישראל נמצא בבנקאות הקמעונית, זה של משקי הבית והעסקים הקטנים.

ההערכה בענף היא שבפעילות הקמעונית יש ללאומי יתרונות על פני הפועלים, למשל בפרופיל הלקוחות ובאיכות תיק האשראי. ההבדל נמצא בין הנכסים שמכרו שני הבנקים: פסגות אופק של לאומי, שמובילה את תחום ניהול הנכסים בבטחה, לעומת פ.ק.ן ולהק שסבלו מפדיונות.

את היתרונות האלה השיג לאומי כשהוא בשליטת המדינה. השנה מקווה המדינה למכור את הבעלות. האם בשבוע שעבר נתנו המשקיעים רמז ראשון לאפשרות שתחת בעלות חדשה יוכל לאומי לחולל את המהפכה שתמצב אותו כבנק הראשון בישראל?