לפרוץ את מעגל העוני

בשנים האחרונות אנו עדים לגידול בממדי העוני בישראל. גידול זה כרוך בשתי בעיות כלכליות-חברתיות יסודיות: רמת חיים הנמוכה ביחס למדינות אירופה וארה"ב, ואי-שוויון גדל והולך (כ-20% מהמשפחות בישראל עניות). בעיית העוני נראית אמנם מורכבת וסבוכה, אך הפתרון לבעיה פשוט יחסית.

בבואנו לבחון מהי המדיניות הכלכלית-חברתית הטובה ביותר, יש להביא בחשבון את השלכותיה על הצמיחה הכלכלית ועל ממדי העוני. לא ניתן להפריד בין השניים: כל מדיניות לטיפול בעוני שתבוא על חשבון צמיחה בת-קיימא עלולה לפגוע משמעותית בכלל האוכלוסייה, ובעיקר באוכלוסיית העניים.

שני כלים של מדיניות מרכזיים עשויים להשיג תוצאות חיוביות, הן בצמיחה והן בשיעורי העוני:

1. הבטחת שכר הולם לכל מי שעובד. לא ייתכן שאדם שעובד במשרה מלאה לא יוכל לקיים את משפחתו בכבוד. הדבר צריך להיעשות באמצעות העלאה משמעותית של שכר המינימום לאנשים צעירים והנהגת מס הכנסה שלילי למבוגרים. כך ניתן יהיה להגדיל את ההשתתפות בשוק העבודה, לצמצם את ממדי העוני ולעודד את הצמיחה.

בנוסף, העלאת ההכנסה של העובד מעל רף מסוים תעביר אותו לדפוסי צריכה שונים, למשל מצריכת מוצרי יסוד, שחלקם מגיעים מחו"ל ולפיכך אין בהם כדי להגביר את הביקוש לעובדים מקומיים, לצריכה של שירותים (מסעדות, שירותים למשק הבית וכן הלאה) העשויים ליצור מקומות תעסוקה נוספים.

2. מעבר ליום לימודים ארוך במערכת החינוך. כחלק ממהלך זה, תינתן לכל ילד ארוחה חמה, סיוע בשיעורי בית וחוגי העשרה, במטרה לצייד ילדים מכל השכבות בכלים להמשך הדרך. יום לימודים ארוך גם יאפשר להורים לצאת לעבוד בלא שיצטרכו לדאוג לטיפול בילד בשעות העבודה.

יש לצמצם את הקצבאות למי שמסוגל לעבוד ואשר מסרב לעבוד (בשכר הולם). מדינה המסבסדת קצבאות לפרטים בריאים וצעירים המסוגלים לעבוד היא מדינה לא מוסרית. ההצדקה היחידה להעברת קצבאות לפרטים המסוגלים לעבוד היא ילדיהם, שכמובן אינם אשמים בהתנהגות הלא אחראית של הוריהם. לפיכך יש להקצות את המשאבים ישירות לילדים (כאמור, באמצעות יום לימודים ארוך).

שני הכלים המוצעים יאפשרו לצמצם את העוני, בטווח המיידי על ידי העלאת השכר לעובדים, ובטווח הארוך באמצעות מתן אפשרות לילדים עניים להיחלץ ממעגל העוני. בנוסף, הם יאפשרו את השבחת ההון האנושי של מדינת ישראל ואת הגדלת מספר המועסקים והגדלת הצמיחה. לא צריך להיות קוסם כדי לפרוץ את מעגל הקסמים, אלא יש לנקוט בצעדים אמיצים וישירים לטיפול בבעיה.

הכותב הוא מרצה למינהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת בן גוריון