המגזר החלש שאינו משתתף בשביתת המרצים: הסגל הזוטר

בניגוד לאנשי הסגל הבכיר, הנהנים מקביעות, מי שמשלמים את המחיר הם דווקא אנשי הסגל הזוטר שאינם נהנים מקביעות או מתנאים סוציאליים מפנקים. שם נמצאים המתרגלים, עוזרי ההוראה או מורים מן החוץ. אמנם חלק מהמתרגלים נהפכים ברבות הימים למרצים או פורשים לעבודות אחרות - כך שמדובר בתחנה זמנית, אבל הבעיה העיקרית היא בקטגוריית המורים מן חוץ.



אמנם שם נמצאים מי שמעניקים הרצאות בנוסף לעבודתם הרגילה: עורך דין המעניק הרצאות, וגם שופט או ממונה על ההגבלים העסקיים המעניקים הרצאות אורח. ואולם - בשל קיצוץ בתקנים באקדמיה - נוצר מצב בו מרצים רבים עוסקים דווקא באקדמיה כמקצוע ראשי ובכל זאת מועסקים בתנאי מורה מן החוץ. מדובר במגזר שנושא עד כמחצית מעול ההוראה, אבל עדיין סובל מתנאי העסקה הזהים למי שמעניק הרצאות כעיסוק צדדים.



התוצאה: מצד אחד, האוניברסיטאות מקצצות תקנים, כלומר אינן קולטות מרצים חדשים לאחר שהוותיקים פורשים ומצד שני, הוצאות השכר הולכות ועולות כי הסגל הוותיק צובר ותק. בשורה התחתונה: הגיל הממוצע של הסגל האקדמי הבכיר עולה וקליטת סגל צעיר בתנאי עבודה נאותים אינה מתאפשרת.



ובכל זאת, תנאי העבודה של חברי הסגל האקדמי הזוטר אינם מהווים חלק ממאבקם של אנשי הסגל האקדמי הבכיר, כאשר המשמעות היא כי אין מאבק לבניית תמריץ להכנסת מרצים צעירים לסגל זה.