שנתיים בדיוק מאז תחילת הזיכיון של קשת ורשת לשידורי הערוץ השני, קיבלה השבוע התחושה של הצופים - שפשוט אין מה לראות בטלוויזיה - חיזוק מוסמך: דו"ח הרשות השנייה בעניין עמידת הזכייניות במחויבויות שלהן בתחום התוכן הזכייה מצייר תמונה עגומה.
על פי הנתונים שמציג הדו"ח, השנה הראשונה מתוך עשר שנות הזיכיון שהוגדרו במכרז לא תיזכר לטוב אצל איש מן המעורבים - לא אצל הזכייניות, שעושות הכל כדי לקבל הקלות ולשנות את תנאי החוזה שחתמו עם המדינה; לא אצל הרשות השנייה, שגילתה באיחור מסוים שאין בידיה כלים לאכוף את תנאי הזיכיון בזמן אמת; ובוודאי לא אצל ארגוני היוצרים ואנשי הקבוצות שהפסידו במכרז, הטוענים כבר מזמן שבערוץ 2 עובדים עלינו בעיניים, תרתי משמע.
לא באנו להפסיד
הכל התחיל בספטמבר 2004, לאחר שהרשות פירסמה את המכרז, וההתבטאויות סביבו עוררו תקוות אופטימיות לשינוי בטלוויזיה המסחרית ועידוד היצירה הישראלית.
אולם מי שנתנו את הטון היו אנשי העסקים שעמדו מאחורי הקבוצות שהתמודדו במכרז: חיים סבן, מוזי ורטהיים, אביב גלעדי, אביגדור קלנר ומיכאל שטראוס לא נכנסו לעניין מציונות או כוונות פילנטרופיות, מן הסתם - הם באו להרוויח.
טובי המוחות גויסו לכל הקבוצות כדי לתפור נוסחה שתשלב תוכן עם הצעה כספית אטרקטיווית, אך תאפשר גמישות שתשאיר בידי הזכיינים רווח נאה, עם יכולת להגדלה לאחר הזכייה.
שיטת הניקוד העניקה משקל של 30% בציון הסופי להצעה הכספית של דמי הזיכיון, 15% לתוכן השידורים בשנה הראשונה, מה שהבטיח לדברי אדריכלי המכרז הזרמת כסף לכל תעשיית התוכן הטלווזיוני והקולנועי בישראל וגם רמה גבוהה של שידור מסחרי.
חלק מדירוג ההצעות במכרז נעשה על פי שיעור תוכניות "הדגל" - סדרות תעודה ודרמות ישראליות בסגנון "עמוד האש" מהערוץ הראשון - שהזכייניות התחייבו להן בלוח השידורים שהציגו לרשות השנייה.
אולם את ההצעות בתחום התוכן, שהיו לב לבו של המכרז, הקפידו הזכייניות שלא לפרסם לציבור, בטענה שמדובר בסוד מסחרי. עתירה מינהלית לגילוי תוכן ההצעות הוגשה לבית המשפט המחוזי והתקבלה על ידי השופטת מוסיה ארד.
ארד, המתונה בדרך כלל, מתחה ביקורת קשה על כך שגוף עסקי שמקבל זיכיון על אחד ממשאבי התוכן המרכזיים של החברה הישראלית אינו מוכן לשתף את הציבור במידע בסיסי על המחויבויות שבזכותן הם זכו. אולם הזכייניות עירערו מיד לעליון, כך שעד עצם היום הזה ההצעות בתחום התוכן הן עדיין סוד שמור.
כחודש לאחר החלטת בית המשפט החלו השידורים לפי הזיכיון החדש. במסדרונות קשת ורשת השיקו לוח משדרים חדש ונוצץ רווי תוכניות בידור וריאליטי, בתוספת כמה עלי תאנה בדמות תוכניות תחקיר ודרמות מקור.
מה שבתחילת הדרך נראה מבטיח, התפוגג עד מהרה לקול מחאת ארגוני היוצרים, שהגישו ביולי האחרון בג"ץ שבו טענו שהזכייניות מצפצפות על המכרז ושהרשות השנייה אינה אוכפת את התנאים. "מדובר בחוסרים של עשרות אחוזים לעומת ההתחייבויות, ומשמעותם עשרות מיליוני שקלים בשנה", נכתב בעתירה.
לגנוב את הדגל
הדו"ח שפירמה השבוע הרשות השנייה, בראשות היו"רית נורית דאבוש, נקב בפעם הראשונה נתון מספרי על הסכום שחסכו לעצמן הזכייניות: על פי הדו"ח, הפער בין הסכומים שהזכייניות היו אמורות להוציא על הפקות תוכן איכותי ועל יצירה מקומית הוא לא פחות מ-43 מיליון שקל, ב-2006 בלבד. לא מדובר בסטייה קלה מהתוכנית המקורית, אלא בחריגה של עשרות אחוזים.
המכרז מחייב את הזכייניות לשיעור מסוים של הוצאה כספית על תוכניות איכות, שהוגדרו כ"סוגה עילית". סוגה עילית כוללת שידורי דרמה וסרטי תעודה, וכן שיעור מוגבל של מה שהוגדר כז'אנר "מיוחד" (תוכניות שאינן נכללות באף אחת מהקטגוריות האחרות).
בסך הכל חויב ערוץ 2 להשקעה בהיקף של כ-155 מיליון שקל בתוכניות סוגה עילית. ואולם בפועל, רק כ-111 מיליון שקל הוכרו כעונים על הקריטריונים. כך, קיים חוסר של כ-43 מיליון שקל בהשקעה בסוגה עילית, כשעיקרו בתחום הדרמה (27 מיליון שקל).
למרות הגמישות היחסית בהגדרות הסוגה העילית פצחו שתי הזכייניות במסע מתוזמר היטב של בקשות להקלות בתנאי המכרז, שבו זכו פחות משנה קודם לכן. במקביל, לאורך כל תקופת הכנת הדו"ח הגישו הזכייניות בקשות לשינוי בדיעבר בסיווג של תוכניות שונות, כך שיוכרו כתוכניות "דגלים", וכך חסכו הוצאה נוספת על תוכניות מקור , שאותן התחייבו להפיקעכשיו ניסו שתי מתמודדות שזכו לגנוב את הדגלים בדיעבד.
הכללים הם רק טיוטה
מאמצי החיסכון של הזכייניות נשאו פרי, לפחות על פי השורה התחתונה. בראיון שנתן באחרונה אלכס גלעדי, מבעלי קשת, הוא הצהיר בגאווה כי 2007 תהיה השנה הרווחית ביותר בתולדות קשת. עם נתונים שפורסמו בעבר, כמו רווח של 50 מיליון שקל בשנת 2000, אפשר להבין שמדובר בקופה יפה.
מסמך ההשגות שהגישו כל אחת מהזכייניות במסגרת השימוע שערכה ועדת הטלוויזיה של המועצה מגלה כמה רחוק מוכנות הזכייניות ללכת כדי להבטיח שהקופה תמשיך להתמלא בקצב הראוי.
במסמך ניסו הזכייניות להחזיר את הגלגל לימים שלפני הזכייה במכרז. כדי להתחמק מהפיקוח ההדוק שהכתיב המכרז של 2004, טענו הפרקליטים היוקרתיים שפעלו בשם הזכייניות כי כללי סיווג התוכניות, שלפיהם זכו במכרז, מעולם לא פורסמו ולא שולבו בחוק הרשות השנייה באופן רשמי, ולכן הכללים הם רק טיוטה בלתי מחייבת.
ממש באותה נשימה טענו הזכייניות שגם אם במקרה הכללים יוכרו כתקפים, קיים בהם סעיף שהרשות אינה מפרשת נכונה. לא במקרה מדובר בסעיף 14 (ו) - הסעיף הקובע תנאים קשוחים להגדרת "תוכניות קנויות". בין היתר, קובע הסעיף באיזו מידה מותר לזכיינית להפיק תוכניות באמצעות אנשיה, במקום לקנות הפקות חיצוניות מחברות הפקה מקומיות, שיעודדו מפיקים ובמאים עצמאיים.
הסעיף הזה הוא אחד מיסודות המכרז, שנועד לא רק להבטיח תוכן איכותי לצופים, אלא אף להביא לפתיחת השוק לחברות הפקה קטנות ולמנוע היווצרות מונופול של הזכייניות גם בתחום ההפקה.
במקביל למלחמה המשפטית שניהלו הזכייניות על הסעיף, הן מימשו את עמדתן במעשים ופשוט הציבו עובדות בשטח - בשידורי הסוגה העילית התחייבו קשת ורשת להקצות לפחות 65% מהשידורים להפקות קנויות. רשת עמדה ב-32% מהמכסה, ואילו קשת ב-26% בלבד.
מדובר באחד המאבקים הגדולים של הזכייניות מול ארגוני היוצרים: תנאי הזיכיון קובעים כי תוכניות לא יוכרו כהפקות קנויות אם שיעור ההשקעה של הזכיינית בהפקה הוא יותר מ-10%.
לפי חשדות המועצה, כדי לעקוף את המגבלה הזאת, הזכייניות הגיעו להסכמים עם חברות הפקה חיצוניות, כדי שאלה יעסיקו טאלנטים ואנשי צוות של הזכייניות, וכך, הפקות של הזכייניות עצמן נחשבו להפקות מקור קנויות. חברות ההפקה שילמו לעובדי הזכייניות משכורות, שגולמו בסכום שקיבלו מהזכייניות בעבור ההפקה. כך, לפי החשד, הצליחו הזכייניות לחסוך עשרות מיליוני שקלים בשנה ולגלגל מכיס לכיס סכומים גדולים נוספים.
מה שלא נבדק
למרות שביעות הרצון שמפגינים ברשות השנייה מחשיפת הנתונים, יש הטוענים כי גם בין הנושאים שנבדקו בדו"ח, יש לא מעט חורים שבהם מתחבא כסף גדול שכלל לא נספר עדיין. הדו"ח העלה כי הזכייניות לא עמדו במחויבויות רבות שלהן לגיוון תרבותי וחברתי, או עמדו בהן באופן חלקי בלבד.
בין היתר, מדובר בדרישה לשדר מהפריפריה, להעסיק אנשי מקצוע לא רק מהמרכז, לשדר תוכניות איכותיות גם בחגים (בהם אחוזי הצפייה נמוכים) ולשדר תוכניות גם בעבור מוסלמים ונוצרים.
אלא שהדו"ח לא קובע תו מחיר לסכומים שחסכו הזכייניות כשוויתרו על המאמץ והעדיפו להמשיך להעסיק אנשים מתל אביב שיכינו תוכניות שיעסקו בעיקר בעצמם.
גם בתחום התוכניות הקנויות מהפקה מקומית לא עשו ברשות עבודה מלאה. בישיבת האחרונה של ועדת הטלוויזיה של המועצה, שהתקיימה ביום ראשון, הוחלט לשכור את שירותיו של יועץ חיצוני, שיגלה כמה מהתוכניות הקנויות מופקות באמצעות אנשי קש, שהם למעשה מפיקי בית של הזכייניות, והאם מנצלות הזכייניות את כוח השוק שלהן לרעה בהכתבת מחירים בלתי הגיוניים ליתר המפיקים.
תחום העמלות שמשלמות הזכייניות למשרדי פרסום הוא עניין נוסף, שנחשף באחרונה בדו"ח שהכין למען הרשות הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר, עו"ד דרור שטרום.
מדובר בסכומים גבוהים, שבאופן טבעי יורדים מהתקציב, והיו יכולים לשמש להפקות. בישיבת המועצה הקרובה יידונו ממצאי הדו"ח של שטרום ויוחלט על צעדים לחשיפת העמלות.
בינתיים, לא מעט אנשים בתעשייה סבורים שהדו"ח מתון יחסית להפרות החמורות של תנאי המכרז, וכי הרשות בחרה לדווח עליהן כעניין של מה בכך כדי שלא להסתבך. במועצת הרשות טוענים כי למרות כל החסרונות שלו, זהו דו"ח נוקב, שמסקנותיו עוד יובילו את הזכייניות לבית המשפט בניסיון לבטל את מסקנותיו.
בשבועות הקרובים צפויה מועצת הרשות השנייה לקבוע כי אם לא יוצא הכסף החסר, תחלט אותו הרשות ותעביר אותו ישירות להפקות שלא באמצעות הזכייניות. כמו כן, בשבוע הבא צפויה יריית הפתיחה במערכה בדיון מיוחד בוועדת הכלכלה שבכנסת שאליו יגיעו אנשי הרשות, נציגי הזכייניות, האולפנים והיוצרים. מישהו עוד יעשה מזה דרמה איכותית.
רשת: "על הרשות להתאים את כלליה למתרחש בעולם, במקום להיות כבולה לעבר"
מקשת נמסר בתגובה: "אנו שמחים על ההכרה של הרשות בהשקעה של קשת ב-2006 בכ-80 מיליון שקל יותר ממה שהתחייבה במכרז - גם בהשקעה בתוכן בכלל, וגם בהשקעה בסוגה עילית, ובתוכניות מועדפות בפרט. קשת תמשיך לשקוד על השקעה ופיתוח של תוכני סוגה עילית ותמשיך בדיון מול הרשות כדי להגיע להבנות מקצועיות, גם בהגדרת תתי-הז'אנרים שלגביהם יש מחלוקת".
תגובת רשת: "כמו בשנים האחרונות, רשת עמדה השנה במחויבויות ואף מעבר לכך. דו"ח הרשות השנייה מאשר כי ההוצאה הכללית וההשקעה בשידורים עלו על השיעור שעליו התחייבה. לצערנו, נותרה מחלוקת עקרונית עם הרשות השנייה על סיווג ספציפי של 3% מסך ההוצאה.
"רשת תעמוד על כך כי הרשות תתאים את כלליה למתרחש בישראל ובעולם, במקום להישאר כבולה בכבלי העבר. בנוסף, רשת תעמוד על כך שהסמכות לגבי תכנים, סיווגם והגדרתם יישארו בידי העורך הראשי של התחנה, כפי שגם קובע החוק. ראוי שתשומת לבה של הרשות תופנה לעבר ערוץ 10 ולעמידתו המזערית במחויבויות. הדעת אינה סובלת פערים רגולטוריים כה דרמטיים בשוק כה קטן".
שנתיים מאז תחילת הזיכיון של קשת ורשת לשידורי ערוץ 2 - השידורים הם לא מה שהבטיחו לנו
גיא לשם
26.10.2007 / 10:10