שכונת ואדי סאליב בעיר התחתית בחיפה פונתה מתושביה היהודים לאחר מהומות 59' - ומאז נותרה מוזנחת

ואדי סאליב בחיפה הוא אנדרטה ל"אחר" בחברה הישראלית. השכונה מספרת את סיפורם של פליטי מלחמת העצמאות ושל העולים החדשים, מרביתם יוצאי צפון אפריקה, ששוכנו במקום ופתחו במאבק נגד הממסד האשכנזי בשנת 59'. בתחילת שנות ה-60 פונתה השכונה מתושביה ובניגוד למקומות דומים - כמו מנשיה בתל אביב שכוסתה בדשא ובמגרשי חנייה ויפו העתיקה שנהפכה לסט הוליוודי - ואדי סאליב היא עדיין חור שחור בתוך העיר.



כוחות השוק והשלטון לא הצליחו להעלים את ואדי סאליב או להפוך את השכונה למשהו אחר - ולא שלא ניסו. עיריית חיפה ניסתה לקדם במשך שנים תוכנית להקמת רובע אמנים במקום, בדומה ליפו. ואולם פרט להררי התוכניות, העדות היחידה לכך בשטח היא שלט מחליד שתקוע על גל הריסות ומכריז על קיומה. האמנים, כנראה, לא שמעו על התוכנית.



"בשלהי שנות ה-80 ובתחילת ה-90 הושקעו מאמצים מצד העירייה ומינהל מקרקעי ישראל לקדם את תוכנית רובע האמנים ולהוציא מכרז על המקום. העירייה, בראשות אריה גוראל, כבר קידמה את התוכנית בוועדות השונות - ודיברה על שימור עוד לפני שדנו בחוק השימור בכנסת", אומרת פרופ' יפעת וייס, מרצה באוניברסיטת חיפה ומחברת הספר "ואדי סאליב: הנוכח והנפקד".



"אבל במינהל רצו לאפשר מסחר, המתאים לאזורי מגורים, ולא להגביל את האזור לגלריות ולאומנות, כפי שרצו בעיריית חיפה. בנוסף, במינהל לא הביאו בחשבון את ההוצאות הגדולות שנדרשות לשיקום התשתיות המתפוררות באזור, ולכן המכרז היה לא כלכלי", מוסיפה וייס.



"פוטנציאל לפנינה אדריכלית"



ואולם העדר כדאיות כלכלית לא היה הסיבה היחידה להנצחת ההזנחה בוואדי סאליב, הממוקם מתחת להדר הכרמל. לעירייה לקח שנים להיזכר במקום.



"אחרי המהומות של 59' כונסה ועדה שהחליטה לפנות את המקום. הפינוי בפועל התחיל ב-61' אבל נפרס על שנים רבות מכיוון שבארץ אין חוק המאפשר פינוי רדיקלי. אפשר לומר כי מאמצע שנות ה-60 חלקים נרחבים בוואדי כבר היו ריקים", מפרטת וייס. "המעמד החוקי הלא מבורר של נכסי נפקדים היה יסוד מעכב בפיתוח האזור. מצד שני, במקומות אחרים בעיה זו לא מנעה פיתוח".



למי שמסתובב בשטח נראה כאילו היה למקום עבר מפואר. שרידים של כמה וילות, כמו בית הקשתות, מכוונים ללבם של כל חובב אוריינטליזם ושל בוגרי עין הוד. אבל המראה, במקרה של ואדי סאליב, מטעה. לא מדובר בשכונת פאר שירדה מנכסיה.



וייס: "ואדי סלאיב היתה שכונת עוני מוסלמית עוד בזמן המנדט, שנהפכה לשכונת עוני מזרחית, אחרי ששיכנו בה את העולים. לא היו בה וילות מפוארות שניתן להציל, פרט למספר מצומצם של בתים. מבחינה זו, תוכנית השיקום לא היתה צריכה להיות דומה לתוכנית שיושמה ביפו - אלא כמו בנחלאות בירושלים, רק ששם הרכוש היה יהודי ולא נכסי נפקדים.



"יש בשכונה פוטנציאל לפנינה אדריכלית. אבל לא מדובר בנדל"ן שיכול לעבור ג'נטרפיקציה (שיפור חברתי-כלכלי של אזור הנובע מכניסה של אוכלוסייה חזקה, ש"ש) בלי יד מכוונת מלמעלה", מדגישה וייס. הוואדי נמצא כיום בשולי העיר. צורת התפתחותה של חיפה, במעלה הר הכרמל ומערבה, העמיקה את הפערים בין השכונות ההרריות לאלה שבמורד ההר ובצפון-מזרח. אפשר לומר באופן גס כי בחיפה הרמה הסוציו-אקונומית של התושבים עולה ככל שמטפסים במעלה ההר - וצריך סיבה טובה כדי לגרום לתושבי הכרמל לרדת לעיר התחתית.



החברה הכלכלית לחיפה, שליחתה של העירייה, ניסתה לעודד פיתוח של המגזר הפרטי בשכונה ויזמה פרויקט של מתחם משרדים ומסחר על שני מגרשים שחכרה בשטח 1,000 מ"ר. על פי אתר האינטרנט של החברה, "המתחם מתאפיין ברוח ובאווירת המקום". הפרויקט תקוע כיום בגלל תנאי השוק - ואין טעם לצאת למכרז מכיוון שהיזמים איבדו עניין בחיפה.



הממשלה מפנה עורף



האדריכל שמואל גלברט, סגן ראש העיר חיפה ומחזיק תיק מינהל ההנדסה, חושב כי הזנחת הוואדי היא חלק ממדיניות שגויה שנקטה עיריית חיפה. "בשנים האחרונות, הפיתוח בחיפה התמקד בשולי העיר. לכן, השוליים ליבלבו, הקניונים פרחו - ומרכז העיר התנוון. תושבי העיר התחתית ושכונות הדר הכרמל סובלות ממצב זה".



אבל גלברט אופטימי: "זיהינו את הבעיה ואת הסיבה לקיומה. עצם הזיהוי הוא תחילת הפתרון. חיפה נמצאת עכשיו בתחילתה של תקופת פיתוח שאין לה תקדים, והתוכנית של העיר התחתית היא רק חלק ממנה". תוכנית המתאר החדשה של העיר נמצאת עכשיו בפיתוח ומרכז הפיתוח, על פי גלברט, ממוקם בתוך העיר.



לאופן הפיתוח שייקבע בתוכנית יהיה השפעה מהותית על חיפה. אבל המתכננים, חרף כוונותיהם הטובות, לא מצליחים לשנות את המציאות בחיפה. קיימים נתונים שאינם בשליטתם, כמו הקיפאון בענף הנדל"ן המקומי ובריחת המשקיעים מהעיר. עם זאת, אין לאפשר לכוחות השוק בלבד לעצב את עתידה של חיפה. המתכננים צריכים להשכיל לכוון את הכוחות הכלכליים לטובת העיר.



קיר אטום



"ואדי סאליב יצא לדרך כרובע אמנים, אבל אמנים אין שם וגם בניין המשפט לא מיטיב עם השכונה. אבל ניכרת מגמה של שיפוץ ושיקום משרדים - בטפטוף אמנם - בגלל הקרבה לקריית הממשלה", אומר גלברט.



לקריית הממשלה בוואדי סאליב יש אולי חלק קטן בפתרון - אבל בעיקר חלק משמעותי בשימור הבעיה. רואי חשבון ועורכי דין אמנם התחילו לשכור משרדים באזור ולשפצם, אבל בנייני הקריה הגדולים, כמו בניין בית המשפט, מפנים לוואדי חזית אחורית, לא שמישה וכמעט אטומה. נוף של קיר אבן עצום הוא לא בדיוק מה שיתרום לשיקום השכונה ולהפרחת ענף הנדל"ן. תכנון הקריה לא מתייחס לוואדי - למרות הקרבה הפיזית.



שלב ראשון בפתרון הבעיה, על פי גלברט, נמצא באחת מהתוכניות של הדר הכרמל, העוסקת ביצירת צירים המחברים את קריית הממשלה לקריית העירייה, הנמצאת מדרגה מעליה, ואת שכונת הדר, "צירים שאני מאמין כי יקרינו לטובה גם על השכונה".



ואולם תוכנית הצירים שמציג גלברט נשמעת בעייתית, בעיקר בחיפה. בעיר ההררית ציר הוא כביש, ומי רוצה לגור ליד כביש המקשר מרכזים מוניציפליים וחותך את השכונה. שביל להולכי רגל במקום כזה ישמש רק מיטיבי לכת.



כדי להחזיר את התושבים לוואדי סאליב, נדרש פתרון יצירתי ורדיקלי במיוחד. יצירת רובע משרדים היא בעייתית לעיר ששואפת לסלק את קורי השינה. תכנון ערים על פי שיטת ה"זונניג" - חלוקת עיר לאזורים על פי שימושים - לא נחל הצלחה.



עיר תוססת מאופיינת בשילוב של שימושים ופעילויות - משרדים ליד מגורים, מסעדות ליד בתי ספר. אבל מסע ההתעוררות של חיפה אולי לא צריך להתחיל בוואדי סאליב - ולחכות עם הפיתוח לשעה המתאימה.