למרות אורח החיים המודרני שמביא אנשים להתגורר במקומות מרוחקים ממשפחתם - רבים מעדיפים לגור בצמוד לקרוביהם

מי שיעלעל בספרי ההדרכה לנישואים מאושרים, יגלה די מהר שהמומחים מציעים שלא לגור בבית הורי אחד מבני הזוג, וגם לא קרוב מדי אליהם. למרות זאת, קרובי משפחה רבים בוחרים לגור באותה עיר, באותה שכונה, באותו פרויקט, ולפעמים - גם באותו בניין ואפילו דלת מול דלת. מסתבר שהישראלים, שאוהבים להתלונן על שעות ספורות של ארוחת חג משפחתית בהרכב מלא, לא ממהרים להימלט מאמא ואבא או מהאחים, ומתברר שיש מקומות שבהם החמות היא לא קללה.



"רציתי מאוד לעבור דירה לנס ציונה, ובעלי אמר לי שאם ההורים יגורו קרוב אלינו, הוא מוכן לעבור", מספרת טומי גורניצקי-קובי, "הבאתי את אמי לראות את הדירה, ואבא שלי, אחרי שנים שבהן סירב לעזוב את גבעתיים, הסכים לבוא לגור לידנו. כעת כל השכנות מקנאות בי, כי תמיד יש לי איפה לשים את הילד".



על פניו, התופעה נראית משונה מעט, ואולי אפילו סותרת את רוח ימינו, שבהם המושג הרווח הוא "רילוקיישן". אבל עובדה היא, שבניגוד לאורח החיים המודרני, שמביא אנשים להתגורר במקומות מרוחקים ממשפחתם, כולל בחו"ל, מתברר שרבים דווקא מעדיפים לגור בצמוד למשפחה. לפעמים אלה ילדים שרוצים להתגורר ליד ההורים, ולפעמים מדובר בהורים שמעתיקים את מקום מגוריהם ליד הילדים. נראה, שהתרבות החמולתית היהודית עדיין לא איבדה את כוחה, ואליה מצטרפת האפשרות לקבל עזרה מבני המשפחה הסמוכים, בין אם בצורת בייביסיטר לנכדים, או השגחה רפואית על ההורים המזדקנים.



המגורים "בחמולות" תמיד איפיינו מקומות מסוימים, אבל נדמה שבשנים האחרונות יותר ויותר קבוצות של חברים ובני משפחה מוצאים עצמם דלת מול דלת. "במקום שהילדים יישארו איפה שההורים, אנחנו רואים בשנים האחרונות שההורים בעצם באים בעקבות הילדים", מספר בני קרת מאזימוט, חברה לייעוץ ושיווק פרויקטי נדל"ן. "למשל, נתקלתי בזוג מבוגר, שלאחר שחי כל חייו ברמת אביב הישנה מכר את הדירה ועבר להתגורר ליד הבת שנכנסה להריון. הם מרוצים בגלל הקרבה לבתם, ויחד עם זה, הם למעשה שיפרו את איכות חייהם כי עברו מבית ישן בן 35 שנה לדירה חדשה, ונותרו עם עודף ביד".



במקרים רבים ההתקבצות בפרויקט מסוים אינה מתוכננת מראש, ואז בן משפחה אחד רוכש דירה, והשאר, אם רואים כי טוב - באים אחריו. "עברתי לפני חודשיים לפרויקט פלסים בגן יבנה", מספר אבי ד', "אחותי שגרה ביישוב צפונית לתל אביב וחשבה לרכוש דירה במקום מושבה, באה אלינו ופתאום קסם לנו הרעיון לגור ביחד. היחסים בינינו קרובים וחבריים וגם הילדים חברים. מכיוון ששנינו מגיעים לגן יבנה ממקומות אחרים, איננו מכירים איש במקום החדש, וזה מאוד עוזר להתאקלם. כעת גם ההורים שלנו חושבים לבוא לגור לידינו".



הבדידות או החשש לגור במקום חדש לבד גרמו לכך שבמודיעין, למשל, ישנן "חמולות" רבות. "ראיתי הרבה משפחות שרגילות להיות קרובות ופתאום המעבר למקום חדש נהפך לקשה מאוד עבורן. לפעמים היו מצבים שבהם הסבא והסבתא לא רצו לעבור, אז האחים עברו ביחד, כדי לעזור אחד לשני עם הבייביסיטר ושאר ההתמודדויות בחיים", מספר לאה אילסר, מנהלת המכירות של חברת פלסים. "מודיעין, מכיוון שהיתה עיר חדשה, ניקזה אנשים רבים מהמרכז ומירושלים. לעתים כמה משפחות הגיעו יחד, ובמקרים אחרים הגיע זוג אחד ואחר כך הגיעו עוד ועוד חברים או קרובי משפחה".



קרוב או קרוב מדי



גם לאנשים משפחתיים וחמים הרעיון של מגורים כל כך קרובים לבני המשפחה יכול להיות מבהיל. "באחד הפרויקטים שמכרנו הגיעו שני אחים מאשדוד שרצו לגור אחד מול השני, אבל ברגע האחרון הם נבהלו מהאינטימיות והחליטו לרכוש דירות בבניינים שונים", אומרת אילסר. אבל יש גם דעות אחרות.



לדברי שאול חייק, שעבר לפני כמה שנים לאור יהודה, למרות הכל - הפרטיות נשמרת. "קניתי בית באור יהודה ואחרי הגיעו שבעה מחבריי. אנחנו מחליפים תבשילים, הילדים מסתובבים בין הבתים, נפגשים בחגים ובשבתות - ממש קומונה. עם זאת, כל אחד גר בקוטג' משלו, וניתן לשמור על הפרטיות; תמיד ישנה האפשרות שלא לראות אנשים, אם לא רוצים ברגע מסוים".



המשפחה היהודית



לדברי קרת, המודל של מגורים בקבוצות מבוסס על הבסיס המשפחתי יהודי. "בהרבה מדינות בחו"ל יש נתק פיסי ממשי מאזור הילדות ומההורים. המשפחה זה לחגים, לא ליומיום. כאן זה אחרת. המשפחות מתראות לעיתים קרובות, וישנו אינטרס של ההורים שהסבא והסבתא יעזרו לגדל את הילדים. הדור המבוגר מצדו זוכה גם לשפר דיור וגם ליהנות מהמשפחה והנכדים".



"ניתן למצוא הרבה מגורים בקבוצות דווקא בשכונות שלמות, או פרויקטים גדולים, זה המפתח לכל הסיפור", אומרת יונית כספי, מנהלת השיווק של חברת שמשון זליג, שבונה את הדרי סמל בנס ציונה. "השכונה מציעה כל מיני מפרטים של דירות שיכולות להתאים לכל דורש. אם זה האח הבכור שכבר יש לו שלושה ילדים, אז הוא צריך חמישה חדרים לפחות, ואם זה ההורים שכל ילדיהם כבר יצאו מהבית והם צריכים משהו יותר קטן".



העוסקים במלאכה מאפיינים את ההורים שעוברים לגור ליד ילדיהם ונכדיהם כהורים לא מאוד מבוגרים, "סבתא בג'ינס" - מגדירה זאת כספי.



לדברי אילסר, "בהרבה מקומות קונים כמה דירות לבני אותה משפחה, והתופעה מאפיינת חתכים שונים באוכלוסייה, אך זה יותר מאפיין אנשים שאינם מהעשירון העליון".



ואולם על אף שנהוג לראות ביושבי מגדלי היוקרה אנשים מרוחקים וקרים יותר, גם בפרויקטים יוקרתיים מהממוצע, ניתן למצוא משפחות מאושרות או קומונה בנוסח מודרני. "בפרויקט אביב צמרת, במתחם יוקרתי במרכז תל אביב, רכשו 13 אנשי היי-טק בכירים, חברים שעובדים ביחד, דירות בפרויקט. הם הגיעו יחד בעקבות חבר אחד לרכוש את הדירות", מספרת נטע סבן, מנהלת תקשורת שיווקית בחברת אביב. "זה טוב להם כי הם יכולים לבחור את השכנים, ועם זאת, לכל אחד יש דירה בקומה אחרת, מה ששומר על פרטיות. בפרויקט אחר של החברה, ברמת אביב, היו כמה לקוחות שקנו אפילו שמונה דירות, שחולקו בין בני המשפחה. היתה משפחה שבה האב רצה את כולם לידו, ואחרות שהתארגנו ביחד כמשפחה".



לדברי סבן, החיים של בני המשפחה שגרים בדירות השונות משותפים במובנים רבים, הם משתמשים ביחד במתקנים שמוצעים בפרויקט כמו בריכה וחדר כושר, והילדים הולכים ביחד ללמוד באותו בית ספר. עם זאת, לדבריה, "ישנן משפחות שבתוך הפרויקט בחרו לגור בכל זאת רחוק אחד מהשני, בבניינים שונים".



בפרויקטים רבים ניתן לראות את התופעה. כך למשל, לדברי ירון צוברי, מנהל אגף השיווק והמכירות של אפריקה ישראל, "בכל הפרויקטים של החברה ניתן למצוא משפחות בהן שני בני משפחה ויותר רכשו דירה". לדבריו, בסביוני רמת אביב רכשו כשמונה משפחות 3-5 דירות לכל משפחה. בלב הסביונים בפתח תקווה, רכשו שש משפחות 3-4 דירות לכל משפחה.



הצרפתים מצטופפים



קבוצה חברתית שכמה יזמים הבחינו בנטייתה לגור באותו פרויקט היא העולים מצרפת. כך למשל, שרון בן צבי, מנהלת השיווק של קבוצת לוינשטין, מספרת כי בפרויקט שבונה החברה בהר חומה בירושלים, נמכרו 30 יחידות דיור, 25 מתוכן נמכרו לבני אותה קהילה צרפתית, כולם בני אותה ישיבה שרכשו את הדירה בעקבות רבם שרכש דירה בפרויקט.



"אנו רואים תנועות רכישה דומות גם במקומות אחרים בירושלים, באשדוד ובעיקר בנתניה", אומרת בן צבי. היזמים אינם מציעים מבצעים מיוחדים לבני משפחה על מנת למשוך אותם לרכוש דירות באותו פרויקט, אך חלקם מציינים כי כשמגיעה קבוצה של בני משפחה, ביכולתה לקבל הטבות או תנאי תשלום טובים יותר בזכות הרכישה הקבוצתית. אבל קיימים מעט מאוד מקרים, שבהם כל המשפחה נרתמה לרכוש דירות בו זמנית. לרוב, ההתקבצות נעשית בהדרגה.



נראה, לפיכך, שהתרבות המשפחתית או הקהילתית חזקה עדיין, מה גם שיתרונותיה גלויים לעין. הקירבה למשפחה, כל עוד אינה מעיקה מדי, מבטיחה אורח חיים יעיל יותר ותומך יותר, וכנראה שדווקא בעידן הנוכחי, שנושא עמו הרבה חוסר ודאות ועתיד מעורפל, למשפחתיות יש חשיבות רבה.