"בתוכניות האקטואליה בטלוויזיה הישראלית אפשר למצוא כיום גברים שנראים כמו ילדים בני 12, הלבושים באופן מצחיק ונוגע ללב בחליפות. כל מה שמתחשק לעשות זה לתת להם מוצץ ובמבה, אבל אז מבינים שיש להם תפקיד נורא חשוב - הם אלה שאחראים לעדכן אותנו מה קורה באחרונה בישראל ובעולם". הדוברת: עירית לינור, סופרת ואשת רדיו וטלוויזיה. הנושא: נשים, גברים, גיל וטלוויזיה. המסקנה: גיל צעיר ובלונד נדרשים כיום גם מן המין החזק.
"כל הקריטריונים שחלו פעם על נשים בטלוויזיה חלים כיום גם על גברים", מנתחת ח"כ שלי יחימוביץ', 47, את מקום עבודתה הקודם. "בשנים האחרונות התרחש תהליך כבילה שמאחוריו עומד מנוע עסקי - תעשיית הנעורים והיופי. מדובר בתעשייה חזקה שמחפשת כל הזמן קהלים חדשים ונוחלת הצלחה גדולה. גברים משועבדים כיום לא פחות מנשים לתעשייה הזו והסטנדרט הזה נראה גם על המסך".
עם זאת, ליחימוביץ' יש גם מסר מרגיע: "על המסך אפשר לראות גם גברים במיטב שנותיהם, שנראים מצוין: אהרל'ה ברנע, אהוד יערי, רוני דניאל וכמובן ירון לונדון ומוטי קירשנבאום, שעוברים מסך נפלא והגיל מוסיף להם סמכות וכוח.
"בעוד עשר שנים זה יקרה גם לנשים. לאילנה דיין או מיקי חיימוביץ' אין תאריך תפוגה. בעוד מצבן של נשים בשוק העבודה מידרדר עם השנים, דווקא במדיום הטלוויזיוני הוא משתבח והולך".
ואולם, עד שזה יקרה יחלפו כמה שנים. כיום, נשים כמו אילנה דיין (42), מיקי חיימוביץ' (44) ורינה מצליח (50) נחשבות לנשות טלוויזיה קשישות.
"לפני שש שנים ראיינתי את ניצב אילן פרנקו, כיום מפקד מחוז תל אביב, בנוגע לגיוס שוטרים חדשים", נזכרת יחימוביץ'. "הוא אמר שהקריטריונים לקבלה הם תעודת בגרות, כושר גופני, וגיל - עד 35. שאלתי אם לא היו מגייסים אותי, כי אני בת 41.
"למחרת כבר היה דיון ער בכלי התקשורת על איך העזתי להסגיר את גילי המופלג בשידור. מעניין לגלות כי בעוד שבטלוויזיה הייתי מקשישי המגישים, הרי שכאשר מדברים כיום בכנסת על הצעירים מצביעים עלי. הגיל, מתברר, הוא גם פונקציה של מקום העבודה".
הגברים תופסים פיקוד
מדוע הטלוויזיה בישראל משופעת במגישות צעירות יחסית, בעוד שבארה"ב פורחות כוכבות כמו ברברה וולטרס (78) ודיאן סויר (62)? בדיקת ההיסטוריה הטלוויזיונית של ישראל מציעה הסבר לעניין.
"בערוץ המייסד, ערוץ 1, נחשבו נשים בעיקר לקישוט ואף אחת לא הובילה חדשות", אומר משה שלונסקי, עיתונאי ואיש טלוויזיה. "את המסך החזיקו בעיקר גברים ולצדם הופיעו נשים שלא היו יכולות להתקדם לרמות הבכירות. כשקם ערוץ 2 הוא רצה ללכת על בטוח, וכמו כל ערוץ צעיר בחר בקונצפט הצעיר והיפה. תהליך ההצערה של המסך הישראלי תפס תאוצה.
"חוץ מישראל, אין כיום שום מקום בעולם שבו מובילי חדשות הם כל כך צעירים, בעיקר בקרב הנשים. בארה"ב מגישה בת 45 נחשבת צעירה ומקבלי ההחלטות מתווכחים אם אפשר להפקיד בידיה פיקדון כל כך יקר".
כרמית גיא, שהיתה מהמגישות הראשונות בערוץ 1, נזכרת כי בימים ההם חשה בעיקר מבוזה. "הערוץ נוהל על ידי חבורת גברים שוביניסטית שהלכה יחד מאז הגן בערך", היא מספרת. "הם קבעו את דרכי ההתנהלות ומהגישה המזלזלת שלהם סבלנו לא רק בתחילת שנות ה-70, אז עוד היה מקובל לחשוב ככה על נשים, אלא עד מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991.
"כשפרצה המלחמה אמרו לנו שהגברים צריכים לקחת פיקוד כי אנחנו לא יכולות לומר 'נחש צפע' ואין לנו מספיק סמכותיות להגיד לאנשים מה לעשות ברגעי משבר, למשל, 'תיכנסו לחדר האטום, תלטפו את הילדים ותשתו מים'. הדבר המדהים היה שלא אמרו את זה איש אחד או שניים, אלא שזו היתה התפישה של אושיות התקשורת ברדיו ובטלוויזיה.
"לזכות אותם גברים-מנהלים ייאמר שהם פעלו בתוך תפישת עולם כוללת, שעוצבה עוד לפני המהפכה הפמיניסטית שהגיעה לישראל בגל גדול. מסיבה זו קשה לבקר אותם בראייה עכשווית, אבל הם קבעו נורמה שהשתרשה פה. בגללם לא נתנו לנשים לגדול ולהתפתח בתחום ולכן אין כיום בטלוויזיה נשים מבוגרות", אומרת גיא.
כמה התייחסו אז למראה שלכן?
"בניגוד לכיום, לא היתה אז שום לוגיסטיקה תומכת. לא היו מאפרים ומעצבים ומלבישים ומומחים למיניהם שיכלו לעזור לנו להיראות טוב. כל אחת עשתה את מה שהיא ידעה לעשות. דליה מזור היתה תמיד יותר זוהרת ממני כי זה עניין של התייחסות אישית לנושא.
"חיים יבין אמר לי פעם שהוא לא רוצה שאופיע כאילו עכשיו יצאתי מסלון יופי, אלא כאילו באתי מתוך המערכת. זו היתה התפישה וככה עשינו טלוויזיה. הנשים הצעירות והיפות של כיום קוטפות את הפירות של מהפכת הנשים הפתטיות בשחור-לבן, אלה של פעם, שלא קיבלו הכרה ולא קיבלו פרגון".
עשו לך את המוות בעניין הרווח בין השיניים.
"יש לי רווח בין השיניים, שכדי לסגור אותו הייתי צריכה לעבור סדרת ניתוחים מכאיבה. אני לא נוגעת בו כמו שאני לא מותחת את הפנים, ממלאה קמטים או עושה זריקות - אף שאני מפרגנת לכל מי שעושה את זה. גם זה עניין של אישיות. בטלוויזיה אף פעם לא דיברו אתי על זה באופן ישיר, אבל כן אמרו לי שאני לא נראית טוב על המסך מבלי לטרוח ולשאול למה. זה היה בדיוק בתקופה שבה אמא שלי גססה ומתה וגם אני אישית עברתי כמה חוויות פחות נעימות".
וכשהגיע ערוץ 2?
"ידעתי שאין לי מה לעשות שם. כבר שנים אני יודעת שלי אין מה לתרום לטלוויזיה של היום כמו שלטלוויזיה אין מה לתרום לי, ואני חיה עם זה בשלווה ובשלום. תודה לאל על הרדיו, שתמיד היה מדיום גמיש בהרבה".
גיא, שפרשה מרשות השידור וכיום עורכת שולחנות עגולים במכון הישראלי לדמוקרטיה, לא מגלה סלחנות בכל מה שקשור להצערת המגישות בטלוויזיה. "לפעמים אני מסתכלת על כל המבזקניות האלה ולא יודעת אם לצחוק או לבכות", היא אומרת.
"את עושה פרצוף רציני וחמור ומספרת על קבר בן גוריון ואת אפילו לא יודעת מי זה! אולי למדת על זה בשיעור היסטוריה אבל זה לא אומר לך כלום. פולחן הנעורים באקטואליה הוא פתטי ואני, ללא מרירות או געגועים לטלוויזיה, אומרת די כבר!
"המבחן האמיתי של הנשים שעושות כיום עבודה נפלאה וגם מתוגמלות בעבורה יהיה מבחן הגיל. כיום הן צעירות ויפות ומוצקות וחלקות, אבל יש לי חדשות בשבילן: זה יגיע. הן תתבגרנה, ואני מקווה שהחיים ייראו על הפנים שלהן ושהן לא תיראנה כמו בובות ברבי מתוחות. יום יבוא ומישהו ישאל, גם אם בעדינות ונחמדות, 'מה קורה עם הסנטר הלא מוצק וחלק כמו פעם? לא הגיע הזמן לפנות את המקום למשהו אסתטי יותר'? אסתטיקה היא הרי בעיני המתבונן - בעיני המושג אסתטי הוא דווקא יותר קמטים, אבל זו לא בהכרח התפישה הכללית.
"כשהנקודה הזו תגיע נוכל לבדוק כמה הטלוויזיה שלנו סובלנית כלפי נשים מבוגרות. בניגוד לנשים, אף אחד לא יעלה בדעתו להגיד לגבר שהסנטר שלו כבר נמצא במקומות נמוכים מאוד - בלי לנקוב בשמות - לעזוב את המסך".
מבחן לונדון וקירשנבאום
אל מול הפקפוק שעולה מדבריה של כרמית גיא מגלה שלונסקי אופטימיות. אמנם לדעתו מגישת חדשות מובילה לא יכולה להיות בת 25, "כי בעבור התפקיד הזה צריך בשלות ועומק וניסיון", אך הוא מעריך שהדור הנוכחי של המגישות ישעט קדימה עוד שנים רבות.
"חשוב לזכור שהטלוויזיה שלנו היא עסק חדש שסובל ממחלות ילדות", הוא אומר. "אבל שני הערוצים היותר צעירים יצברו ביטחון ויתבגרו, ואתם הקהל והאנשים שהוא פוגש על המסך כל יום. כמו הגברים שעל המסך, תהיינה בו גם נשים יותר מבוגרות.
"לאילנה דיין תהייה עבודה גם בגיל 60 וגם למיקי חיימוביץ' או רינה מצליח שהקהל מאוד אוהב. בתחום הבידור והטלנובלות תמיד יהיה מקום לצעירות שמחפשות את עתידן, אבל בתחום האקטואליה תהיה התבגרות של כל הנוגעים בדבר".
אתה רואה בעיני רוחך שתי נשים בנות 67 עושות אקטואליה מלווה בבדיחות אינטליגנטיות, כדוגמת לונדון וקירשנבאום?
"לא יודע, אבל אם היית שואלת אותי לפני חמש שנים אם שני גברים בני 67 היו מצליחים כל כך הייתי אומר שלא. לונדון וקירשנבאום הם תופעה חד-פעמית ונדירה גם ברמה בינלאומית, שמבוססת על האישיות והיכולות שלהם. באופן כללי יש מעט מאוד אנשים שעוברים טלוויזיה ומתוך המבחר הקטן בעלי יכולות כמו של הזוג הזה יש עוד פחות".
גם יחימוביץ' מצטרפת לגל האופטימי. לדבריה, "אמנם מדובר במבחן שעוד לא התרחש, אבל אנחנו בהחלט הולכים לכיוון ארה"ב עם נשים מצוינות כמו מיקי או יונית, שמחזיקות את הפריים-טיים על גבן באופן מוחלט. ההצלחה של לונדון וקירשנבאום מוכיחה יותר מכל שהרדידות הטלוויזיונית השולטת נמאסת והולכת על הציבור, והוא מחפש במקביל לנעורים גם תכנים טובים ואיכות".
לפי יחימוביץ', גם טרנד הרטרו עוזר. "תראי את צביקה פיק ואנשים אחרים שחוזרים אל המסך בגיל לא צעיר ומקבלים אותם באהבה", היא אומרת. "גם זה מסייע למבוגרים, נשים וגברים מכל התחומים לתפוס מקום של כבוד".
אבל את רבקה מיכאלי לא רואים על המסך, לעומת גלית גוטמן, אביגיל אריאלי או סיגל שחמון.
"נכון, אבל זו פשוט טעות - ליהוק שמישהו יתעשת בקרוב ויתקן. רבקה מיכאלי היא אשת מקצוע מהמעלה הראשונה, אחד האנשים שהניחו את התשתית לסאטירה ישראלית, יצרנית הומור ואשה מבריקה ומוכשרת. דווקא ליהוק שלה ל'ארץ נהדרת', למשל, יעשה לתוכנית שדרוג נפלא. אי-אפשר ולא צריך להשוות אותה לדוגמניות ומגישות בידור קל. היא צריכה להיות במקום שבו עלמה זק נמצאת כיום ושתיהן יפרחו בו".
"שתו לנטשה מוזגוביה את הדם"
רינה מצליח, כתבת המפלגות המוערכת של חדשות ערוץ 2, נהנית להגדיר את עצמה "קשישת הכתבות". לרגע היא נזכרת שטטיאנה הופמן קצת יותר מבוגרת ממנה, אבל זה לא מפחית מגאוותה.
הגיל לא יוצר אצלך לחץ? הרי כל הנשים סביבך צעירות יותר.
"בכלל לא, אם כי את מתחילה להלחיץ אותי עם השאלות האלה. אני חושבת שעיתונאים או מגישי חדשות נשפטים בעיקר לפי רמת המקצועיות שלהם, והציבור בודק פחות את הגיל או המראה - הרי אף-אחד מאתנו לא הגיע למסך כדי לדגמן. בידור זה סיפור אחר. תמיד יהיה מקום לצעירות של הטלנובלה, אבל כשמדובר בחדשות מתייחסים יותר לתוכן, לאמינות, לאוטוריטה. בנות שמגיעות רק כי הן יפות פשוט לא מחזיקות מעמד, הן צריכות להיות יותר מזה".
למה לדעתך עוד אין לונדון וקירשנבאום נשיות?
"כרגע עוד אין מספיק קשישות, אבל יהיו. אולי אפילו אני".
אז בעוד עשר שנים נמשיך לפגוש אותך על המסך?
"גדלתי עם חברת החדשות והגיל מעולם לא היה עניין אצלי, אולי כי ברור לי שאף אחד לא מזיז הצדה נשים שעושות עבודה עיתונאית טובה. ערוץ חזק צריך להיות מורכב מנשים וגברים, צעירים ומבוגרים גם יחד. התשובה היא תמהיל נכון".
מצליח נוגעת בדיוק בנקודה כואבת, שאולי מאפיינת כיום יותר מכל את הטלוויזיה הישראלית: התמהיל. "בעוד שבארה"ב אפשר לראות על המסך שלל פרצופים מכל העולם ולשמוע שלל מבטאים, אנחנו עוד לא הגענו לשם", אומר שלונסקי.
"אין פה מגיש ערבי או אתיופי או רוסי. תראי מה עשו לנטשה מוזגוביה - שתו לה את הדם בגלל המבטא. טלוויזיה בוגרת מסוגלת להכיל תמהיל שלם של מבוגרים וצעירים, צברים ועולים, יהודים ובני כל המגזרים האחרים, מדגם מייצג לחלוטין של האוכלוסייה כאן. משם אנחנו עוד רחוקים מאוד".
אם התמהיל הוא עניין שעוד לא טיפלו בו, נדמה שנשות הטלוויזיה הפמיניסטיות דווקא יכולות לחייך. "אחת לשנה מגיעה אלי הצעה לתוכנית אקטואליה - שאני דוחה כי זה פשוט לא מעניין אותי - ומי שמציע לי את זה לא חושב שאני אחותה הצעירה של בר רפאלי", אומרת עירית לינור.
"ניצחון הפמיניזם הוא לא הניצחון של אילנה דיין, שהיתה מצליחה גם בימי הביניים, אלא דווקא העובדה שגם הבינוניות וחסרות הכישרון מגיעות רחוק. כשאני מדליקה את הטלוויזיה ורואה אותן על המסך אני מרגישה שהמאבק לא היה לשווא. למוכשרות הרי ממילא לא צריך לדאוג".
המהפכה הפמיניסטית נבלמת במסך הטלוויזיה
טלי חרותי-סובר
26.10.2007 / 18:21