מה אפשר לעשות אחרי הכלום?

מאת דייב איצקוף | ניו יורק טיימס

בחדר ההלבשה של מועדון לילה באטלנטיק סיטי מוגשים, לבקשת הדייר הנוכחי, כריכי סטייק וגבינה מותכת ממסעדה אופנתית בעיר ומגוון של עוגיות. אחר כך ג'רי סיינפלד מסביר על "כניסה לבועה" לפני מופע - כמה רגעים של רגיעה שכל אמן רוצה לחוות לפני ההמולה.



כעבור דקות אחדות הוא מגיח מתוך הבועה ועולה אל הבמה במלון ריזורטס בעיר, ומתבדח על זוטות מחיי הרווקות והנישואים, על מסעדות ועל טלפון באינטרנט, על קבורה ועל שריפת המתים. הוא גם מתבדח ללא חשש על חשבונו של מטריד חצוף מהקהל שעשה טעות והודה ששם החיבה שלו הוא "ראש בטטה".



ההופעה, בת שעה, היתה הזדמנות מכרעת בשביל סיינפלד לתרגל את המופע שלו, בתקופה שבה הוא מרגיש שאינו מופיע מספיק. "לא חשוב כמה פעמים הופעתי בעבר עם המופע הזה, צריך לתחזק אותו, אחרת הוא יתפוגג", הוא אומר מאחורי הקלעים.



אבל חשוב יותר, ההופעה היתה מעין חימום לקראת הזינוק הגדול ביותר של סיינפלד אל מחוץ לבועה, אל מדיום שמעולם לא התנסה בו קודם לכן. ב-2 בנובמבר יוציאו אולפני פאראמונט את "Bee Movie" (שייקרא "כוורת בסרט" ויעלה ב-29 בנובמבר בישראל), קומדיית אנימציה מבית דרימוורקס, הפרויקט החשוב ביותר של הקומיקאי, בן 53, מאז ירדה "סיינפלד" מהמסך ב-1998.



בשנים שחלפו מאז, הוא כיכב בתוכנית ספיישל קומית של רשת HBO, "I'm Telling You for the Last Time", ובסרט תיעודי דל-תקציב, "Comedian". כמו כן כתב ספר ילדים, "Halloween", התחתן, ונולדו לו שלושה ילדים. בזמן הפנוי שנותר לו הוא ממשיך להריץ את מופע הסטנד-אפ שלו בהתלהבות של ספורטאי טריאתלון.



אלא ששום פרויקט שעשה בעבר, במקצוע הזה לפחות, לא היה תובעני כמו "Bee Movie". לסרט הקולנוע, שתקציבו כ-150 מיליון דולר, הוא לא רק תרם את קולו לדמות הראשית, דבורה מצחיקה ממין זכר ושמה בארי בי בנסון, אלא גם סייע בכתיבת התסריט ופיקח במשך כמעט ארבע שנים על כל מרכיב בהפקה.



הוא גם ממלא תפקיד חשוב בקמפיין השיווק של הסרט: מופיע בפרסומות בטלוויזיה ובהופעות חיות (לפעמים בתלבושת של דבורה ענקית), מה שמלמד שהסרט המצויר הזה, שגיבוריו הם חרקים מדברים, הוא בסך הכל עוד חלק מהרצף הקומי הבלתי מנוצח שלו.



אבל לרבים ממעריציו, וגם בעיני חלק מהאנשים שעבדו בסרט, "Bee Movie" מציין את חזרתו הממשית הראשונה של סיינפלד לזירה מאז ירדה קומדיית המצבים שלו, מעין קבלת פנים חמה אחרי מה שנראה כהיעדרות מרצון. "כשאתה צופה בסרט, אתה מרגיש כאילו גילית את החבר הכי טוב שלך שלא ראית שנים", אומר ג'פרי קצנברג, מנכ"ל חטיבת האנימציה של דרימוורקס. "מתחשק לך לומר, 'איפה היית בעשר השנים האחרונות?'"



60 מיליון בשנה



האיש ששמו מופיע בראש כרזת הפרסום של הסרט אינו שמח לשמוע זאת. יומיים לאחר המופע באטלנטיק סיטי הוא צועד בסנטרל פארק בדרכו לארוחת צהריים במסעדת "סנטרל פארק בוטהאוס". הוא לובש ג'ינס ומרכיב משקפיים עגולים נוסח ג'ון לנון, ומנתח בשנינות כל מי שנכנס לשדה הראייה שלו, החל בהולכת רגל מאופרת בכבדות ("אני חושב שהיא פנטומימאית") וכלה בדין פול, בעל המסעדה השזוף, שניגש לשולחנו ("אני חושב שהוא רק רוצה להשוויץ בעור היפה שלו", הוא אומר).



חלק ניכר מההצלחה של סיינפלד מבוסס על הדמות הנונשלאנטית שטיפח במופע הקומי ובתוכנית הטלוויזיה שלו, ועל ההבחנות מלאות התובנה על האירועים השגרתיים של חיי היום-יום.



הוא קיבל על כך תגמול עצום: המגזין "פורבס" העריך לא מכבר שהוא מרוויח 60 מיליון דולר בשנה, בעיקר מחלקו בהכנסות מהשידורים החוזרים של "סיינפלד" (נציג מטעם הסדרה סירב לאשר את הנתון הזה). גם ההופעות החיות שלו והתגמולים ממכירות הדי-וי-די של הסדרה תורמים לסכום הזה.



סיינפלד נועל נעלי נייקי, אבל חי בדירה יוקרתית במערב סנטרל פארק, מחזיק אוסף אגדי של מכוניות פורשה ומגיע להופעות הסטנד-אפ שלו במסוק. בפגישתנו הוא חביב לפעמים, אבל לא מסתיר את היהירות שרכש עם השנים. כשאחד הסועדים ההמומים ב"בוטהאוס" מבקש את חתימתו, הוא עונה "בטח" וממשיך ללכת היישר אל שולחנו.



הוא אוהב לספר על ההתחלה הספונטנית של הסרט, לפני כארבע שנים, בארוחת ערב בלונג איילנד עם סטיוון ספילברג. בבדיחות הדעת אמר אז ש"Bee Movie" (משחק מלים שנשמע פונטית כמו B movie) מתאים להיות שם של סרט על דבורים, וספילברג החליט שזה רעיון טוב לסרט. "לא ניסיתי למכור לו רעיון שלי", נזכר סיינפלד, "אבל אז הוא התחיל לשכנע אותי: 'אתה צריך לעשות את זה'".



אבל מה שבאמת שיכנע אותו להירתם לפרויקט היה הבטחתם של ספילברג ושותפו בדרימוורקס כי תהיה לו יד חופשית, והוא יוכל לעשות את הסרט כראות עיניו (הם גם סיפקו לו מערכת של שיחות ועידה בווידיאו, כדי שיוכל לעבוד מניו יורק בשעת הצורך). הוא גם הניח, בנאיוויות גדולה, שבתוך שלושה או ארבעה חודשים יוכל לכתוב תסריט, להקליט את חלקו בסרט ולהשלים את המשימה. "לא יכולתי לטעות טעות גסה יותר", הוא אומר.



נעדר מרשימת הכוכבים
בסופו של דבר נדרשו לו, להערכתו, כמעט שנתיים וחצי כדי להשלים את כתיבת התסריט, בעזרתם של שלושה כותבים נבחרים. הסרט מספר על דבורה מדברת ממין זכר, שמתאהבת במוכרת פרחים אנושית, ומזדעזעת לגלות שהאנושות שודדת דבש מקהילת הדבורים.



כשסיינפלד שקע בתהליך קדם-ההפקה, הוא גילה כמה אמיתות בלתי נעימות על האופן שבו הוא נתפש בתעשיית הבידור. הוא חיפש שחקני דיבוב לסרט, בעזרת מלהקת שחקנים, וקיבל שתי רשימות שבהן מופיעים כל הכוכבים מהשורה הראשונה בהוליווד, גברים ונשים. הוא הופתע לגלות ששמו שלו נעדר מרשימת הגברים. "אמרתי, 'איך זה יכול להיות?'", הוא נזכר. "היא אמרה, 'כי כולם יודעים שאתה משתתף רק בדברים שלך'".



סיינפלד מתייחס להשתתפות בפרויקטים נוספים בהוליווד ברגשות מעורבים. "אף פעם לא הציעו לי דברים שחשבתי שאוכל לעשות מהם משהו מיוחד", הוא אומר, אף שקשה להעלות על הדעת פרויקט שיהיה בעיניו הולם. במרוצת השנים סירב למספר ניכר של הצעות - האחרונה שבהן היתה מהתלה קומית של דייוויד מאמט - לעתים קרובות משום שאין לו פנאי, ולפעמים משום שאין לו עניין. "יכולתי להסכים לשחק תפקידים בסרטים", הוא אומר, "אבל אין למפיקים צורך בי".



סיינפלד גם אינו מבין למה סבורים בתעשייה שהוא מבלה את ימיו מאז "סיינפלד" בגלות מרופדת מרצון, בשעה שלאמיתו של דבר הוא ממשיך להופיע במועדונים ובתיאטראות בתדירות גבוהה ככל האפשר. "זה מה שאני עושה", הוא אומר, "זה כל מה שאני מסוגל לעשות. זה מה שעושה קומיקאי. לא מעניין אותנו להיעלם בתוך דמויות אחרות, אלא להיות הדמות שאנחנו".



חברים שמכירים את סיינפלד במשך שנים אומרים שמאז ומעולם הוא מקפיד לצחצח ולעדכן את מופע הסטנד-אפ שלו, ושהוא להוט להופיע בו, ולא משנה מה עוד מעסיק אותו באותה תקופה בחייו האישיים והמקצועיים.



"אחרי תקופה שבה הוא אינו מופיע, הוא מתחיל להיות חסר מנוחה ולהרגיש שהוא מאבד את הייחוד שלו", אומר לארי דייוויד, שותפו ליצירת "סיינפלד" וכוכב הסדרה "תרגיע". "הביטוי שהוא משתמש בו הוא 'לא בכושר'. אני, לעומת זאת, לא רואה את זה ככה".



העובדה שמשנת 1999 סיינפלד נשוי לג'סיקה, לשעבר סקלאר, מייסדת ארגון הצדקה "בייבי באגי", והוא אב לסשה, בת 6, ולשני בנים, ג'וליאן, בן 4, ושפרד, בן שנתיים, אינה פוגמת כנראה בלהט שלו לצאת לסיורי הופעות.



עמיתיו מסכימים שלא הוגן לראות ב"Bee Movie" פרויקט קאמבק. "הוא הרי לא נפצע או היה חולה או משהו", אומר דייוויד. "הוא לא ניסה משהו ונכשל, ועכשיו צריך לעשות קאמבק כדי לשקם את תדמיתו. הוא פשוט עושה מה שהוא רוצה לעשות".



כשיסתיימו חובותיו במסגרת קידום המכירות לסרט, הוא אומר, אין לו תוכניות מוגדרות, מלבד אולי להרשות לבתו הבכורה לצפות במופע הסטנד-אפ שלו לראשונה, ולהוכיח לשני בניו שאביהם הוא עוד דברים, ולא רק איש שעושה לפרנסתו סרטים על דבורים.



לדבריו, הוא מרגיש גאווה כשהוא משווה את חייו לחייהם של כוכבים אחרים - הוא מסרב לנקוב בשמות - שהצליחו במידה דומה, אבל לא מצאו זמן או רצון להקים משפחה. "יש כמה סלבריטאים", הוא אומר, "שאני רואה איפה הם ואני יודע בני כמה הם ואני יודע מה הם עושים ואני אומר לעצמי, 'כן, מה אתה מתכוון לעשות עכשיו, ראש בטטה?'"



סיינפלד מבין שאותם אנשים בדיוק אולי שמחים לאידו, כשהם רואים אותו - מי שהיה סמל הרווקות - באדרתו החדשה כאדם נשוי באושר. ואולי הם מקווים בחשאי שמזלו הטוב, שהביא לו הצלחה יוצאת דופן, יתהפך. "קשה לי להאמין שלא חושבים ככה", הוא אומר, "אני בטח הייתי חושב ככה. 'די כבר עם הבחור הזה, הגיע הזמן שהוא ייפול על הפנים'".



ואז האיש שיש לו כמעט הכל חושב מה נחוץ לו יותר מכל. "אני חושב שאולי הגיע הזמן לכישלון גדול ועסיסי"; הוא רק מקווה שזה לא יהיה הסרט החדש. "לא משהו שלקח כל כך הרבה זמן. אני לא רוצה לבזבז כל כך הרבה זמן על כישלון", הוא אומר.