עולים ל"מכה" של עריכת הדין

עו"ד דוד חודק, ראש משרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, ברקמן, "נאלץ" ב-1990 להתלוות לאשתו, פרופסורית לרפואה, שנשלחה ללימודים בארה"ב. במשך שנתיים עבד חודק במשרד ניו-יורקי Weil, Gotshal & Manges. תקופה זו זכורה לו כאחת התקופות המשמעותיות בחייו. "זו חוויה מלמדת למי שרוצה ללמוד את המקצוע וגם להוביל משרד בסופו של דבר. ההתנסות הזו היתה עבורי השראה להמשך הדרך".

בשנות ה-90 חודק אולי היה בין עורכי הדין הישראלים הבודדים שעבדו במשרדי עורכי דין בניו-יורק, אך כיום התופעה של עורכי דין ישראלים שעובדים במשרדים גדולים בארה"ב נפוצה הרבה יותר.

לדברי עו"ד גל עשת, ישראלי שעובד זה ארבע שנים במשרד האמריקאי מוריסון פורסטר ומרכז את הפרקטיקה הישראלית הענפה של המשרד בחוף המערבי, מתחילת 2007 מורגשת עלייה במספר הפניות של עורכי דין ישראלים המבקשים להתקבל לעבודה במשרד. לדברי עשת, שאחראי על עריכת האתר בעברית שמחזיקה הפירמה, מגיעות אליו בשבוע ממוצע בין חמש לעשר פניות.

לדבריו, הסיבה העיקרית לעלייה בכמות הפניות היא העלייה בשכר בשוק עריכת הדין האמריקאי. לדבריו, "השוק בשנים האחרונות התאושש, היתה עבודה במשרדי עורכי דין אבל לא השקיעו בגיוסים, עד שנוצר מחסור בכוח אדם איכותי בפירמות המובילות ולכן כיום יש תחרות מאוד גדולה על בוגרי האוניברסיטאות. התחרות הזו הביאה לעלייה בשכר".

עשת מספר כי רק בשנה האחרונה העלו את השכר שלוש פעמים. לדבריו, עורך דין מתחיל מגיע מהר מאוד לשכר של יותר מ-200 אלף דולר בשנה. לכן, אומר עשת, עורך דין ישראלי מבין שתוך שלוש שנים הוא יגיע למשכורת של שש ספרות, וזה קורץ. בנוסף, לדבריו, "גם המעמד של עורכי הדין בישראל נשחק כתוצאה מההצפה בשוק. בארה"ב המעמד של עורך דין צעיר בפירמה גדולה יותר טוב, משקיעים מאמצים מדהימים כדי לגייס אותך".

עשת אומר כי "כיום יותר עורכי דין נחשפים לעבודה עם חו"ל, והם מבינים את הפוטנציאל המקצועי שיש בעבודה בארה"ב. אתה מייצג בעסקות מאוד גדולות ועובד עם עורכי דין מובילים. העבודה נעשית ביסודיות ועומק שאין בארץ, ולומדים המון. זה ניסיון שאפשר לקבל רק בפירמות הגדולות בארה"ב". מעבר לכך, מוסיף עשת "גם ברמה האישית לחיות פה זו בהחלט חוויה, מרוויחים יפה ואפשר ליהנות מהחיים".

עו"ד עמית שטיינמן, שותף במשרד ש. הורביץ, שחזר לפני כשנה לישראל לאחר שהות של שש שנים בארצות הברית, סבור כי לא מדובר בעלייה אמיתית במספר עורכי הדין הישראלים הפונים לעבודה בארה"ב, אלא בחזרה למצב שקדם למיתון בשוק בשנים 2002-2005.

שטיינמן עבד בארה"ב במשך חמש שנים במשרד המוביל Skadden, Arps, Slate ,Meagher & Flom שלו פרקטיקה ישראלית רחבה וארוכת שנים. עם חזרתו לישראל השתלב בחזרה במשרד ש. הורביץ אותו עזב. לדבריו, "ככל שעובר הזמן אנשים מבינים את החשיבות של הניסיון בעבודה בחו"ל. העולם נהיה היום כפר גלובלי, גם העסקות שמבוצעות בארץ נעשות באנגלית, ואי אפשר להיות חד ממדי". מה שעורר אצלו ב-99' את הרצון לעבוד בארה"ב היה "מחסום השפה והתחושה שהיכולת שלי להתמודד עם עסקות עם לקוחות זרים מוגבלת".

לדברי שטיינמן, "השוק הישראלי רווי בעורכי דין והתחרותיות בו מאוד גדולה. הדרך הכמעט יחידה להתבלט היא לנסוע לארה"ב ללמוד, לעבוד, ולתפוס את השפה. כשאתה חוזר יש לך הרבה יותר מה למכור. זה לא רק להכיר את התרבות והמנטליות האמריקאית ולעבוד מול לקוחות זרים, מתוחכמים וגדולים שאני לא יודע אם יש כמותם בארץ, אלא זו שיטת עבודה שונה מאוד מישראל. בנוסף, אתה שולט בשפה האנגלית ככלי עבודה. כל היכולות האלה מאפשרות לך להשתלב בכפר הגלובלי, מול לקוחות מכל העולם". כיום לדבריו, 70% מהעבודה שלו מבוצעת באנגלית. "העובדה שאני יודע את שתי השפות - עברית ואנגלית ברמה גבוהה מאוד, יוצרת ייחודיות ובידול שלי כעורך דין. יש בישראל מספיק עורכי דין אמריקאים, וגם ישראלים, אבל כאלה שיודעים גם וגם באותה רמה אין הרבה".

גם עשת וגם שטיינמן התקבלו לעבודה במשרדים אמריקאיים לאחר שהיתה בידם תעודת מאסטר (תואר שני) מאוניברסיטה מובילה בארה"ב (עשת למד בברקלי ושטיינמן ב-N.Y.U).

האם תואר שני בארה"ב הוא תנאי לעבודה שם?

שטיינמן: "חייבים ללמוד שנה ואז ללכת לעבוד. בלי הלימודים האלה קשה נורא להיכנס למסלול של הראיונות במשרדים. האמריקאים עובדים בצורה מסודרת, ואם הם לא רואים בקורות החיים אוניברסיטה בארה"ב, הם לא יבינו מה אתם רוצים מהם. לכן כדאי ללכת בדרך הקונוונציונלית וזה אומר ללמוד שם.

"הלימודים שם מכינים אותך לעבודה במשרדים ברמה המקצועית והתרבותית כאחד. אתה משפר את השפה האנגלית ועדיף לעשות את זה באוניברסיטה - שזה מקום יותר סלחני מאשר משרד עורכי דין. אתה לומד שם איך לדבר עם אנשים, וכמובן את החוק המקומי ואיך מחפשים פסקי דין".

עשת: "בלי המאסטר זה הרבה יותר קשה. באוניברסיטה צוברים קשרים וגם הפקולטות עצמן מעניקות עזרה לסטודנטים בקבלה לעבודה במשרדים. צריך להבין שהמסטר נותן לך את החותמת שאתה קשור למוסד מוכר כי בדרך כלל הציונים הישראלים לא אומרים כלום לאלה שמגייסים אותך וגם השמות של משרדי עורכי הדין בארץ לא מדברים אליהם".

עו"ד דייוויד סטון, עד לפני שנתיים שותף בכיר במשרד Weil, Gotshal, שגייס כ-20 עורכי דין ישראלים למשרד במשך השנים, סבור כי "זה עוזר לראות בקורות חיים של המועמד הישראלי שם של אוניברסיטה אמריקאית, כי אז אפשר לסמוך על העובדה שהאנגלית שלו מצוינת וגם ההבנה במשפט האמריקאי כבר גבוהה". עם זאת, הוא מסייג: "אני לא בטוח מה יותר חשוב, ניסיון בעבודה במשרד ישראלי טוב או רקע בלימודים בארה"ב. רוב הישראלים שעבדו אצלי לא באו מאוניברסיטה בארה"ב, אבל הם כן עבדו במשרדים טובים בתל אביב. מרבית עורכי הדין האמריקאים מכירים את המצב בישראל טוב, וממילא רוב המשרדים שפונים אליהם ישראלים הם משרדים שיש להם פעילות בארץ. לכן אני, ואני בטוח שגם המשרדים האמריקאים האחרים, מחפש לראות באיזה משרד עבד אותו מועמד, עם אילו לקוחות, אם יש לו המלצות טובות, ואם הצליח בלימודים".

לדברי סטון, למרות שכבר פרש מהמשרד, הוא עדיין ממשיך לקבל מדי שבוע פניות מעורכי דין ישראלים שמבקשים לעבוד במשרד. "יש יותר בקשות מישראל לבוא לעבוד בניו יורק. התחרות היא קשה מאוד".

למה לדעתך הם מעוניינים בכך?

"זו השתלמות טובה וחשובה, הם לומדים פה ובונים קשרים טובים, גם עם חברות ענק ישראליות שעמן עבדו. כל זה עוזר להם מבחינה מקצועית ואישית. הם עובדים קשה אבל גם עושים חיים - רמת המשכורות של עורכי הדין בניו יורק כל כך גבוהה ולכן מאפשרת להם לחסוך כסף לקראת החזרה לארץ".

מה בעיקר תורמת ההתנסות האמריקאית לעורכי הדין הישראלים?

סטון: "קודם כל הם לומדים את החוק האמריקאי, ואת המנהגים והמסורת המשפטית האמריקאית. הם לומדים איך משרד אמריקאי פועל, וזה מקנה להם בהמשך יכולות ניהול של משרד עורכי דין. בנוסף, הם מבינים איך עורכי דין אמריקאים מתייחסים אל הלקוחות שלהם ומה לצפות מלקוחות גדולים. זה ניסיון במקצוע ובחיים".

חודק: "ארה"ב זה ה"מכה" של עריכת הדין. בארה"ב הלקוחות לא מגבילים כמעט את המשאב שהם מעמידים לעורכי הדין ברגע שהחליטו לפנות אליהם, העבודה נעשית כמעט בלי מגבלה, וממילא מתפתחת פרקטיקת עבודה סדורה. היכולת להפעיל משרד עם הרבה מחלקות מקצועיות בהחלט נותנת הצצה והבנה איך העולם הזה עובד בקנה מידה גדול. כל מי שיושב שם שנה עד ארבע שנים מצליח לצפות בתהליכים מקצועיים ומאוד רציניים, שזה דבר שכשאתה נמצא במשרד קטן בארץ אין לך אפשרות ללמוד בגלל העדר המשאבים".

מה צריך וחשוב לעשות כדי להתקבל לעבודה במשרד אמריקאי מוביל?

עשת: "חשוב להתמקד במאסטר בתחום שרלוונטי לשוק האמריקאי - לא כדאי לעשות מאסטר בזכויות אדם אם אתה רוצה לעבוד בפירמה שעוסקת במיזוגים". עשת עצמו בחר להתמחות בלימודים בתחומי קניין רוחני, מיזוגים ורכישות, ואף בחר ללמוד באוניברסיטת ברקלי, שלדבריו מדורגת במקום הראשון בתחום של קניין רוחני בארה"ב. כך, כשהלך לראיונות, יכול היה להציג עצמו כמומחה בתחום הקניין הרוחני. בנוסף, הוא אומר, גם בעבודה במשרד בישראל כדאי להתמקצע בתחומים שהפירמות האמריקאיות הגדולות עוסקות בהן, כמו חברות, עסקות בינלאומיות, מיזוגים ורכישות.

עוד חשוב, כך עשת, לעשות שיעורי בית ולדעת במה כל פירמה עוסקת ואיזו פירמה מתאימה לך וגם לדעת למי לפנות בתוך הפירמה. "כדאי להגיע לעורך דין בתוך הפירמה שיגלה בך עניין. אם שולחים קורות חיים בשיטת "שלח לחמך" רוב הסיכויים שלא יקרה כלום. לכן כדאי לעשות מחקר, אולי מישהו שעבדת איתו בארץ מכיר את אחד השותפים בפירמה וזה יעזור לך להכניס את הרגל למשרד דרך מישהו מבפנים".

שטיינמן: "הכי חשוב זה ללכת ללמוד שם, להשקיע ולהצטיין. זה יותר חשוב מקשרים". שטיינמן גם סבור שחשוב לשחק את המשחק בכל מה שקשור לתהליך הקבלה למשרדים, שהוא בדרך כלל ארוך ומפרך. "חשוב לגשת לראיונות בשיטה האמריקאית, ללמוד את הבדיחות ואת התשובות הנכונות ואף להיעזר כמה שיותר באוניברסיטה בה למדת, שמסייעת לסטודנטים להתכונן לראיונות ולשליחת קורות חיים".

חודק: "הקשר האישי מאוד חשוב. מי שמחפש עבודה ולא עשה שם תואר שני, רצוי שיגיש שם בקשות דרך אנשים מקושרים. אם אני מכיר מישהו במשרד האמריקאי ואני אגיד על מישהו שכדאי להעסיק אותו, זה שווה הרבה יותר מציונים באוניברסיטה או מכל דבר אחר. דרך אחרת היא לעבוד בארץ במשרד גדול שיש לו קשרים עם משרדים בארה"ב ואז יש סיכוי שישלחו אותך במסגרת 'החלפת שגרירים' לעבוד במשרד אמריקאי שמעוניין להעסיק ישראלים".

האם הסחבקיות, הישירות, והציניות של הישראלי יכולות לעזור?

שטיינמן: "אתה לא צריך להפוך לאמריקאי ולהצניע את הישראליות שלך, אבל ללכת עם חולצה שעליה דגל ישראל זה לא בטוח הדבר הנכון לעשות. לא להתבייש בישראליות אבל לדעת להשתמש בתכונות הישראליות בצורה נבונה ועדינה. לשים לב שאתה לא פותח באסטה במשרד. יש כאלה שילמדו להעריך אותך בגלל התכונות האלה אבל עד שמבינים מי נגד מי, אולי כדאי לעדן את התכונות האלה".

"זה לא יתרון להיות ישראלי ואין צורך להשוויץ בכך, מצד שני אין סיבה ואין צורך להסתיר שאתה ישראלי. אין משהו בטיפוס הישראלי שהוא לא ממש מקובל, לפעמים להיפך", אומר סטון, ונזכר בנוסטלגיה באותו עורך דין ישראלי, שהיה הליצן של המשרד, וכולם אהבו אותו דווקא בגלל ישראליותו המוחצנת.