מאת עדי דברת ויעל ולצר
הפאנל השנתי לסיכום השאלה "האם הטלוויזיה מתה?" התנהל השנה בסימן ניצחון והתרסה. "המספרים מוכיחים את מה שידענו ואני צופה שהטלוויזיה תגדל אף יותר בשנה הבאה", אמר מודי פרידמן, מנכ"ל ערוץ 10, מיד לאחר שאלון הוכדורף, מנכ"ל זניט מדיה, סיים להציג פרזנטציה לפיה הטלוויזיה חיה ובועטת מתמיד. מנכ"ל וואלה, אילן ישועה, כצפוי, לא הסכים עם הצהרות בסגנון "הטלוויזיה סוף סוף יודעת לתרגם את החוזק וההצלחה למספרים" ו"הטלוויזיה תמשיך להיות המדיום החזק ביותר". לדעתו, הנתונים אותם העביר הוכדורף דווקא מלמדים אחרת: נכון, הנתח של הטלוויזיה בעוגת הפרסום גדול ביותר אך הוא סטגנטי כבר כמה שנים. לעומתו, הנתח של האינטרט רק גודל וצומח.
משה גאון, מנכ"ל ומבעלי באומן-בר-ריבנאי, הסביר מדוע לדעתו ענקיות פרסום בינלאומיות כ-WPP ופובליסיס בוחרות להפנות משאבים גדלים והולכים לתחום האינטראקטיווי: "מנכ"ל משרד פרסום רואה שהרווחיות הגדולה בשבילו היא באינטרנט ולכן חשוב לו להשקיע שם".
ואולם, הדיון במלחמה בין הטלוויזיה לאינטרנט לא הלהיט את הרוחות כמו זה שדן במאבק הכוחות בין הטלוויזיה לכבלים וללוויין. לשאלה אם הוא בעד אישור לשידור פרסומות בכבלים ובלוויין השיב פרידמן כי הוא מתנגד. פרידמן הסביר את התנגדותו הברורה בכך ש"שוק צריך להיפתח רק כאשר הוא יכול לשאת את עצמו". יוסי לובטון, סמנכ"ל השיווק של HOT, המחזיק, באופן טבעי, בדעה המנוגדת, אמר כי ברגע שייפתחו הפרסומות גם לכבלים וללוויין יירדו המחירים והמצב יהיה מועיל יותר לצרכן.
פרידמן הביע ספקנות בנוגע לרצון הכבלים לשדר פרסומות, "yes ו-HOT לא רוצים פרסום, זה סתם ספין", אמר. הוא גם שיתף את הקהל בהודעת טקסט שקיבל תוך כדי הפאנל שטוענת כי פתיחת הכבלים והלוויין לפרסומות אינה כדאית מבחינה כלכלית עבורן: אם ישודרו פרסומות בכבלים ובלוויין - החברות ייאלצו להוריד את מחיר החבילה לצרכן. ל-yes ו-HOT יש כמיליון וחצי מנויים. אם מחיר החבילה יירד ב-50 שקל בלבד, לדוגמה, הן יפסידו כ-225 מיליון דולר בשנה, כאשר שוק הפרסום בטלוויזיה בכללותו מגלגל כ-300 מיליון דולר בשנה. כלומר, החברות יצטרכו לכבוש נתח שוק של 75% משוק הפרסום בטלוויזיה כדי לצבור את אותן הכנסות - יעד לא ריאלי מבחינתן.
פרסומות זה לא המקום היחיד שבו פרידמן היה מעדיף להימנע מתחרות מוגברת - לדבריו, זכייניות ערוץ 2 קשת ורשת צריכות להתמזג: "מודל הזכייניות שמדינת ישראל העתיקה בזמנו מהמודל האנגלי לא הוכיח את עצמו ברמה המסחרית. השוק הזה קטן מדי גם במקרה הזה וגם במקרה של פרסום יתר".
דרור שטרום, הממונה לשעבר על ההגבלים העסקיים, קפץ ואמר שהוא יכול להסביר בשתי מלים למה פרידמן בעד: "פחות תחרות". צמצום התחרות הוא צמצום מספר המתחרים על לבם של המפרסמים ומשרדי הפרסום, מה שיאפשר לזכיינים לשלם פחות עמלות שיווק, או בשמן השגור - עמלות יתר. בעוד שגאון סירב להבהיר מהן עמלות יתר ללובטון, שהוא גם אחראי על אחד מתקציבי הפרסום הגדולים, דווקא ברור לחלוטין כי אמצעי המדיה מחזירים עמלות למשרדי הפרסום שלו ואינו פסול בכך. לדבריו, סמנכ"לי השיווק יודעים לנהל את התנאים המסחריים מול משרדי הפרסום ועל אף תקציב כבר לא משלמים את 15% העמלה שהיו נהוגים בעבר.
על אף שללובטון זה מאוד ברור, שטרום ציטט סקר של איגוד המפרסמים שמראה כי יותר מ-40% מהמפרסמים אינם יודעים מהן העמלות שאותן הם משלמים, "בגלל זה יש לנו פחות יצירה ופחות הפקות מקור", אמר דורון אבני, היועץ משפטי של הרשות השנייה. אבני הסכים עם שטרום: "הבדיקה כבר עשתה הרבה ורואים שהמפרסמים התחילו לשאול שאלות. לא מעניינת אותנו מערכת היחסים בין משה גאון למפרסם אלא בין הזכיין לרשות. הכל בשביל שלצופים יהיה מסך טוב. בשביל זה צריך כסף". בתשובה לשאלה שהופנתה ללובטון, אם הוא יודע מה גובה עמלות היתר שהוא משלם לאינטרנט, ענה כי הוא לא יודע. לדבריו, המצב דווקא הגיוני: "בכל משא ומתן הצד שנכנס אליו לא יודע מה קורה בקרביו של הצד השני".
רון קופמן: מועצת הכבלים והלוויין מנהלת חישובי פופוליזם בלבד
היום השני של הפסטיבל נפתח באחד הפאנלים היותר סוערים שידע הפסטיבל הזה, שצפוי להיזכר בזכות התפרצויותיו של רון קופמן, פרשן ערוץ הספורט. הפאנל, שאמור היה לבדוק מדוע הצרכנים משלמים כל כך הרבה כסף לערוצי הספורט, ואיך אפשר למנוע את זליגת התכנים מערוץ הבסיס לערוצים שבתשלום, עסק יותר בהתלהמויות וגידופים בין קופמן לח"כ גלעד ארדן, ובין קופמן למנחה הפאנל, שלומי ברזל. במקום להקדיש את הזמן לשמיעת הפתרון למצב מפי הנוכחים האחרים בפאנל: נעמה הניג יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, אדר זהבי מנכ"ל חברת צ'רלטון, ואבי בר מנכ"ל ערוץ הספורט, בחר ברזל לאפשר לקופמן להתפרץ על רוב הנוכחים בדברים שאינם קשורים כלל לנושא.
האולם המלא נאלץ לשמוע את קופמן מטיח בהניג כי אינה מבינה בספורט, ושיורם מוקדי, היו"ר שקדם להניג, אמנם עורך דין, אבל גם הוא אינו מבין בספורט דבר, וכי מועצת הכבלים והלוויין מנהלת חישובי פופוליזם בלבד. על הבמה עפו מספרים של מיליונים ומיליארדים, מחירים של זכויות שידור, כמו 5 מיליון דולר - מחיר זכויות ליגת האלופות. זהבי הסביר, שמדיניות ספורט 1 וספורט 2 היא לשדר כמה שיותר שידורים חיים, כי קהל אוהדי הספורט מעדיף להתמקד במשחקים עצמם. בר טען שצביעות מנהלת את מדיניות צ'רלטון: "עוד לא יבש הדיו מהסכמי המונדיאל, כשביקשתם 800 שקל מהצרכנים, ופתאום אתם מגיעים לחסויות? פתאום אתם דואגים לענפי הספורט הקטנים?" הטיח בזהבי.
ברזל שלף לפתע עיתון, והזכיר לקהל את פרשת אירוע שלמה שרף ושחקן הפועל תל אביב, איבזיטו אוגבונה, ואת תקיפתו של כתב "הארץ", עופר מתן, על ידי המאמן הלאומי האחר, צביקה שרף: "בכל מקום אחר, ידיעות כאלו היו פותחות עיתון, אבל ערוץ הספורט בוחר להחביא אותן. איפה כל ההתלהמות הישנה שלך כנגד ערוץ הספורט? איך פתאום השתנתה האג'נדה שלך בהתאם למאות אלפי שקלים לשנה שאתה מקבל מערוץ הספורט?" הטיח בקופמן.
תם ולא נשלם. הקהל לא יצא כשהוא נושא בשורה לגבי מה יקרה עם מחירי ערוץ הספורט, אבל דבר אחד היה ברור ומפורש. המאבק בין בעלי הערוצים יימשך, כמו גם שאלת יכולתו של הרגולטור לפתור את המאבק ביניהם, ולהטותו לטובת ציבור הצרכנים.
גביש קורא להוציא את ניהול השידור מהממשלה
אמנם הטלוויזיה הישראלית נולדה לפני 40 שנה ומאז שעלה לאוויר השידור הראשון ב-1968 היא הגיעה למאות ערוצים, שני ערוצים מסחריים, שישה ערוצי ספורט, תשתיות כבלים ולוויין, ערוצי וידאו באינטרנט וסלולר - אבל עדיין יש מקומות שבהם דבר לא השתנה. ברשות השידור, אם נשפוט לפי הפנל שעסק בנושא, ושהתקיים ביום חמישי אחר הצהריים, הזמן עמד מלכת, ומילת הקסם שעדיין נזרקת לאוויר היא רפורמה.
משה גביש, יו"ר הרשות, עלה על הבמה והודיע שאם עד סוף דצמבר לא תצא הרפורמה לדרך, הרשות תיסגר. "חייבים לפטר לפחות 700 עובדים מתוך 1,900 עובדי רשות השידור כיום", אמר. "700 עובדים פירושו 250 מיליון שקל בשנה, וזה סכום שיועבר לתחום של הפקות חיצוניות, שאותו אנחנו לא ממלאים על פי החוק", אמר. "אבל חייבים לתת לעובדים לפרוש בכבוד. במקביל חייבים לפתור את הבעיה הקשה במיוחד, של מינויים פוליטיים. הטרמינולוגיה חייבת להשתנות: לא לאמר עוד שידור ממלכתי, אלא שידור ציבורי, צריכים להקים מועצת מנהלים שתורכב מאנשי ציבור, גוף שלא ייבחר על ידי הממשלה אלא על ידי ועדה שבראשה יעמוד שופט. זה יעשה את כל ההבדל", סיכם.
דורית ענבר, המשנה ליו"ר, הודיעה שוועדת הטלוויזיה של הרשות תתכנס בימים הקרובים, ובין היתר תחליט מה לעשות עם מחלקת הילדים והנוער של הרשות, אם בכלל להשאירה או לסגור אותה, על רקע הקשיים התקציביים שבהם עומדת מחלקה זו: "זה לחיות או למות", אמרה.
יורם חטב: "אולי מנכ"ל רשת ננעל בשירותים?"
לפאנל אמנם קראו בציניות: "הכינו את הממחטות", אבל בסופו הכינו את הפרחים. מנשה סמירה, מנכ"ל הרשות השנייה, ציין בשישי יום הולדת 50, סיבה מספיקה למנחה הפאנל, יורם מוקדי, לשלוף זר פרחים ולברך. זה היה סיום מז'ורי לפאנל מינורי, אם כי ציני, שבו השתתפו המפיקים חיים שריר ונפתלי גליקסברג, והשחקן יורם חטב. הנושא היה ההפקה הישראלית וביטויה בשידורי הטלוויזיה בערוצים המסחריים, אבל נציג הזכייניות, יוחנן צנגן, מנכ"ל רשת, שהיה אמור לשבת על הבמה, לא הגיע, מה שגרר התייחסות צינית מצד חטב: "אולי הוא ננעל בשירותים?".
רוב הדיון נסוב סביב דו"ח הרשות השנייה, שהתפרסם השבוע, ושדן במילוי מחויבויותיהן של הזכייניות בכל הנוגע לסוגה עלית בטלוויזיה. "אני לא נח על זרי האופוריה של הדו"ח", אמר גליקסברג.
"לפי מה שכתוב, יש הטיית ז'אנרים בגלל התקצוב. פתאום מגלים ש'המראה' היא תוכנית תעודה, ולפי זה תחליט הרשות ש'פספוסים' היא גם תוכנית תעודה, 'ארץ נהדרת' תוכר כדרמה והפרסומות יהיו בעוד שלוש שנים סוגה עלית".
סמירה הכעיס את חטב באומרו שציון עובר בבית ספר נע בין 56 ל-100, ולכן יש הקלות בתוכן, ולא במחויבויות הכספיות. חטב טען שהמחויבויות צריכות להתקיים גם בתוכן. "אין לכם מנדט להחליט בין 56 ל-100", הטיח בסמירה. גליקסברג טען, שהזכייניות נמצאות כבר כעת בפיגור של 50 מיליון שקל ביחס ל-2007, וסמירה הבטיח שבקרוב יידעו מתי יוטלו סנקציות על הזכייניות כדי שיעמדו במחויבויות.
פרידמן: "קשת ורשת צריכות להתמזג - השוק קטן מדי"
עדי דברת
28.10.2007 / 8:17