לראשונה זה זמן רב נפל שיעור שחיקתו של הדאו ג'ונס משיעור שחיקתו של הנאסד"ק

התכונה בשבוע שעבר, לקראת חידוש המסחר בבורסותיה של ארה"ב - ששבתו מאונס ארבע יממות תמימות בשבוע הקודם - היתה רבה.

כנגד אלה שחששו למרחץ דמים במניותיהן של חברות ביטוח (שיצטרכו לשאת בחלק ניכר מנזקי הרכוש ברובע וול סטריט), ובמניותיהן של חברות תעופה (שמצבן היה בכי רע כבר בטרם התרחש אסון 11 בספטמבר), ניצבו אלה שקיוו לטוב. האופטימיות של המקווים נבעה מ:

* ההרשאה החריגה שניתנה לתאגידים לרכוש בבורסה מניות טמיון (Treasury Stock), או מניות עצמיות, וכך לבלום מפולות הצעים במניות אלה.

* ההרשאה החריגה לקרנות נאמנות ללוות כספים, כדי לאפשר להן לעמוד בגלי פדיונות - בלא שייאלצו להשליך נתחים גדולים מאחזקותיהן לגוב האריות.

* ההשערה שאולי יצוצו מאי שם רוכשים מוסדיים נדיבים, מונעים על ידי רגשות פטריוטיים נעלים.

תקוות אלה התעצמו ערב פתיחת המסחר, כשקיצץ הבנק המרכזי בארה"ב את ריבית המפתח הדולרית (בפעם השמינית ברציפות מאז תחילת השנה) מ-3.5% ל-3%, כשבועיים לפני התכנסותו מן המניין ב-2 באוקטובר.

לקיצוץ זה חברו הבנק המרכזי האירופי, שגילח את ריבית המפתח היורואית מ-4.25% ל-3.75% ובנקיה המרכזיים של קנדה, דרום אפריקה, דרום קוריאה, טייוואן, הונג קונג, ניו זילנד, שווייץ, דנמרק, שוודיה, בריטניה ואף יפאן: בשיעורים שנעו בין 0.5% ל-0.15%.

במציאות לא היה בתמריצים ובמשאלות הלב לעיל כדי לסכור את נחשולי פקודות המכר שניחתו על כל מדדי המניות המובילים בארה"ב, בהם מדד מניות התחבורה.

אמנם בחלוף שעת המסחר הראשונה, הסתכמה השחיקה בכ-2% בלבד, אך כשנודע ששיבושי תקשורת גרמו לדחייה בפתיחת המסחר בעשרות מניות מובילות (שבלית ברירה, שוקללו שעריהן במדדים על פי שערי נעילתן בתחילת השבוע הקודם), היה ברי לכל כי צפוי לוול סטריט עוד יום שני מסויט ועתיר-אבדות.

בשוך המסחר, שבלט בהיקף מחזוריו, צנח מדד נאסד"ק ב-6.8%, בעוד מדד דאו ג'ונס צנח ב-7.1% - לרמתם הנמוכה מאז שלהי 1998. במונחי נקודות, היתה זו השחיקה הגדולה בקורות הדאו; ובמונחי אחוזים - השנייה בגודלה: קצת פחות משליש-שיעורה (22.6%-) של מפולת 19 באוקטובר 1987.

חרף הנסיגות התלולות, התנהל המסחר בוול סטריט כסדרו - במידה רבה, הודות לזריקות עידוד מאסיוויות של כספים (כ-80 מיליארד דולר), שהעמיד הפד לרשותה של המערכת הפיננסית.

נאס-דק וג'ונס דאון

אף שבמהלך השבוע התמתנו הנסיגות היומיות במקצת, השילו שני המדדים המובילים בוול סטריט בחישוב שבועי כ-15% משוויים: אחד משיעורי הצניחה השבועיים התלולים בקורותיהם. בהקשר זה, מזדקרת העובדה שלראשונה זה זמן רב, נפל שיעור שחיקתו של מדד דאו ג'ונס, המייצג את מניות התעשייה המסורתית, אך מעט (בכ-1.7%) משיעור שחיקתו של מדד נאסד"ק, המייצג מניות היי-טק וטכנולוגיה.

גורלם של מדדי המניות במרכזים פיננסיים אחרים לא שפר הרבה. בחישוב שבועי, פחת מדד המניות המוביל במילאנו ב-12.2%, בסינגפור ב-11.4%, בציריך ב-9.2%, ביוהנסבורג ב-9.1%, בפרנקפורט ב-8%, בהונג קונג ב-7.5%, באמסטרדם ב-7.1%, בפאריס ב-6.5%, בלונדון ב-6.8% (שפל בן 4.5 שנים), בטוקיו ב-4.5% (שפל בן 18 שנה) ובמוסקווה ב-4.3%.

בשוקי החליפין בלטו:

* חוסנו של הפרנק השווייצי, שלראשונה זה כ-20 חודש, ננעל בסוף השבוע בפחות מ-1.60 לדולר (ראו: אפיקי מקלט);

* חולשתו של הראנד הדרום האפריקאי, שנשחק ל-8.7790 לדולר (שפל היסטורי);

* רכישות (לא מתואמות עם בנקים מרכזיים אחרים), בשיעור של שווה 4-5 מיליארד דולר, של הבנק המרכזי ביפאן, במגמה לבלום את ייקורו של הין, העלול לפגוע ביצואה של יפאן (המקרטע בלאו הכי, בגין המיתון העולמי).

שלא כהתערבויות שתכליתן לתמוך במטבעות מקומיים נצורים, הכרוכות בדלדולן של עתודות מטבע, אין התערבויות, שתכליתן לבלום את התעצמותם של מטבעות מקומיים, מצריכות מאמץ מצד בנקים מרכזיים, השולטים על אמצעי התשלום במדינותיהם.

התערבותו של הבנק המרכזי ביפאן בשבוע שעבר עוררה תשומת לב, בהיותה - לראשונה בקורותיו - לא סטרילית. משמע, הבנק המרכזי ביפאן הותיר במערכת את הינים שמכר תמורת הדולרים שרכש. בכך הזרים בעקיפין נזילות נוספת למשק ותרם לניפוחם של אמצעי התשלום.

בעבר הקפיד הבנק המרכזי ביפאן לעקר (=לספוג) ינים שמכר, באמצעות מכירת שטרי אוצר ו/או איגרות חוב בעסקות החלף.