108 רבעונים לאחר שהחל את דרכו בשוק ההון האמריקאי הודיע אתמול דן זיסקינד, המנהל הפיננסי של טבע על כוונתו לפרוש מהחברה במחצית 2008. זיסקינד עבר עם טבע לא מעט. הוא היה מעורב, מאז שמונה לתפקידו ב-1977, ב-30 רכישות, וכפי שאומר יו"ר טבע, אלי הורביץ, "היתה לו תרומה קריטית ביצירת ערך עבור בעלי המניות, והפיכת טבע מחברה ישראלית קטנה לחברה גלובלית מובילה".
בריאיון מיוחד ל-TheMarker זיסקינד מסביר את הסיבות לפרישתו, מסכם 31 שנים ומספר על תוכניותיו לעתיד.
למה בעצם אתה פורש?
"רציתי לפרוש כבר בגיל 60, אבל הנסיבות והדינמיקה של טבע לא איפשרו לי. רכשנו את חברת סיקור, אחר כך את חברת איווקס ואז המנכ"ל ישראל מקוב פרש ובמקומו בא שלמה ינאי, ובכל פעם הייתי בן ערובה מרצון. שמתי את הרצון שלי בצד לטובת החברה משום שהרגשתי שאני לא יכול ללכת כשמהלכים גדולים מתרחשים.
עכשיו, כששלמה ינאי כבר יותר משנה בתפקיד זו נראית לי נקודת יציאה טובה. לא הייתי רוצה להיות במצב שבו יאמרו לי 'תראה זה היום האחרון שלך בטבע. מחר הוא יום הולדתך ה-67 קבל שעון ADI במתנה, אתה הרי יודע שטבע היא חברה צנועה, ולהתראות'".
אני נזכר בסרט אודות שמידט, שנפתח כשג'ק ניקולסון יושב בחדרו ובוהה בשעון שעל הקיר וכשמחוגי השעון מגיעים ל-5 אחר הצהריים הוא קם ותולש את שמו מדלת החדר, וכך הוא פורש לפנסיה. לא רציתי להיות כמותו".
עשינו כמה צעדים להכין את הפרישה שלי כמו מינוי שני סגנים. המינוי שלהם נועד גם להקל עלי לעבוד פחות מ-28 שעות ביממה מה שבדיעבד לא כל כך הצליח, אבל גם כדי שניתן יהיה לדעת אם הם מתאימים לתפקיד.
עכשיו אנחנו רואים שאף אחד משניהם לא יהיו המנהל הפיננסי הבא של טבע?
"לא הפעם. מתוך שלושה מועמדים להחליף אותי, שניים היו מטבע".
האם אפשר להסיק מההערה שלך בנוגע לעיתוי הפרישה שטבע אינה צפויה לבצע רכישה גדולה בקרוב?
"אני לא יכול להתעסק עם ביצה שלא נולדה, אחרת אף פעם לא אוכל לעזוב. גם אם זה יקרה בעוד חצי שנה אז זה ינוהל על ידי אייל דשא. אני לא בטוח שהעסקה הבאה של טבע תהיה מרק 2 (טבע התמודדה בתחילת 2007 על רכישת מרק ג'נריקס והפסידה לטובת חברת מיילן), ואני לא בטוח שצריך לעשות כזאת עסקה. מי אמר שלבצע חמש רכישות קטנות זה פחות טוב מרכישה אחת גדולה. כשאתה רוכש חברה קטנה, אתה יכול להיות בררן יותר בעוד שבעסקה גדולה אתה לוקח סיכון גדול שחלקו נובע מגודל העסקה".
הודעתי על הפרישה במצפון שקט. טבע היא בדם שלי. טבע זה מה שאשתי והילדים שלי מכירים, זה מה שאביהם עשה כל חייו והזניח אותם לטובתו. טבע תמיד היתה במקום הראשון וכל השאר היה הרחק מאחור".
אמנות ניהול הציפיות
לפני שנה המניה נפלה כשנתתם תחזית שנתפשה בשוק כשמרנית מדי ובדיעבד בצדק. האם היו בינך לבין המנכ"ל ישראל מקוב חילוקי דעות על התחזית הזו?
"המניה נפלה כי אנשים חשבו שאחרי השנה המדהימה שהיתה לנו ב-2006, שבה השקנו שלושה מהמוצרים הגדולים בתולדות התעשייה, לא נוכל לחזור על זה ב-2007 ושזה סוף הצמיחה של טבע. אם מישהו היה חושב שאנו יכולים לחזור ב-2007 על ההישגים של 2006 היו מאשפזים אותו. כי 2006 היתה שנה של פעם בחיים למרות שעד עכשיו נראה ש-2007 תהיה באותו סדר גודל".
ולכם לא היה שום חלק בנפילה של המניה?
"ניהול ציפיות הוא אמנות, וגם מי שמנהל ציפיות היטב יכול לטעות פעם אחת ב-108 רבעונים. חילוקי דעות בטבע הם תמיד לפני הפרסום ולא אחריו. בניגוד לתפישה שישראל מקוב ואני התנגחנו כל היום ושלפנו אחד על השני היחסים בינינו היו טובים, והמשיכו להיות טובים אחרי שפרש. מקוב היה אחד המעטים שידע על פרישתי לפני שהדבר התפרסם. נכון שלא חיבקתי אותו כל בוקר אבל אפילו את אלי הורביץ לא חיבקתי כל בוקר. היחסים בינינו בברור לא הזיקו במילימטר לטבע. ישראל לא אילץ אותי לעשות משהו בניגוד לדעתי. לא התקרבנו לזה .כמו במועצת המנהלים שלנו כל החלטה אנחנו מקבלים בקונסנסוס".
מה דעתך על פרישתו?
"שהיא נוהלה בצורה שלומיאלית"
למה זה קרה?
"כי פישלנו, אבל היוצא מן הכלל מעיד על הכלל, וכאחת ממסקנות מהאירוע אנחנו מנהלים את השיחה הזו. חשבנו שעשינו את הכל בסדר. היתה ועדת איתור מנכ"ל שקיימה דיונים ממושכים וחוזה העבודה שלו הוארך פעם אחתאו פעמיים. חלק מהפשלה היא שלא היינו מספיק פרו-אקטיוויים. העניין דלף ממש לפני הפרסום ובשלב הזה כבר לא הובלנו את התהליך, אלא היינו בהתגוננות. כל זה התאים לביקורת על מנכ"ל שלכאורה נראה לא מתאים, ושכולם עוד יראו כמה שהם טעו, וחלק מזה שיכולנו להביא מנכ"ל שאין לו רקע גנרי מתאים, למרותאף שניהל את החברה הגנרית הגדולה בתחומה. כל זה נובע מזה שיש לטבע הנהלה מדהימה שכל מנכ"ל יכול לגדול לתפקיד ולא חייב להיות מבין בכל. זו הסיבה לפחות שאני נשארתי עוד שנה".
אז כל מה שנכתב בעיתונות על הרקע לפרישתו של מקוב היה לא נכון?
"חלק גדול ממה שנכתב לא היה נכון. הסיפורים סביב חיים הורביץ, בנו של אלי הורביץ, היו שטויות במיץ וההיסטוריה תראה את זה.
מה היה ההישג הגדול ביותר של טבע ושלך?
בדיעבד האסטרטגיה של כניסה לשוק הגנרי בארה"ב. מה היה לנו ב-1985 כשקנינו את חברת למון? איזה יתרון יחסי היה לנו? ניסינו לשכנע את עצמנו שאנחנו מייצרים את התרופות הגנריות בישראל, עוד לפני שהפטנט בארה"ב פקע, אבל זה לא היה יתרון אמיתי, אלא תירוץ עצמי. עכשיו תראה את כל החברות ההודיות שמנסות לעשות את זה כיום בארה"ב. הם איבדו 20 שנה, ובשוק הזה אין קיצורי דרך".
"ההצלחה הבולטת בתחום הפיננסי היתה הכניסה הייחודית לנאסד"ק. באותה תקופה טבע נסחרה במכפיל 10 בישראל, בעוד שהמכפיל של חברות גנריות בארה"ב היה 20. הגענו למסקנה שאם ננפיק את המניות נסחר לכל היותר במכפיל זה. לכן לא הנפקנו מניות, אלא נרשמנו למסחר בבורסה מתוך הערכה שלאט לאט השוק יזהה שטבע נסחרת במכפיל נמוך מהמכפיל הממוצע של החברות בתחום, ובהדרגה המכפיל שלנו אמנם לא יגיע ל-20 בגלל התמחור הנמוך יותר לחברות ישראליות, אבל יעלה לכוון 15-16. זה היה צעד מאוד חדשני, כמו שאנחנו אוהבים לעשות. בעקבותיו הכשרת היישוב ועלית נרשמו למסחר, ובזה זה נגמר. בדיעבד זה היה צעד מדהים".
כמה חברות שהיו מועמדות לרכישה עברו תחת ידיך?
"אני מניח שברצינות, פי שניים ממה שרכשנו כלומר 60. אם כי בשלב מסוים כשגדלנו הפיתוח העסקי עבר לחטיבה נפרדת כך שחלק מהחברות שנבחנו על ידי הפיתוח העסקי לא הגיעו אלי מכיוון שהן נפסלו בשלב מוקדם על ידי חטיבת הפיתוח העסקי, שבמשך הרבה שנים עסקה כל יום בבדיקת חברות".
במהלך הדרך הארוכה הזו האם נכשלתם ברכישה או טעיתם כשלא רכשתם?
"קודם כל אני צריך לדפוק על עץ כי בעניין הזה אנחנו נוגדים את כל הסטטיסטיקות שלפיהן רוב הרכישות לא מצליחות. במקרה הגרוע היו רכישות שאם לא היינו עושים אותן ייתכן שלא היה קורה דבר. היתה אולי רכישה אחת שהיתה יותר בכיוון השלילי".
באיזו חברה מדובר?
"לא חשוב. קצין פולני לא מדבר על כסף למרות שאני ייקה. לעומת זאת, היו הרבה הצלחות, כמו איווקס, שהיא הצלחה פנומנלית, וגם החברה הראשונה שרכשנו orfile מהולנד, שהתחרתה בחטיבה הכימית שלנו. קנינו חברה חזקה במיליון דולר מזוג מזדקן, שלא היו לו יורשים, ואז הסתבר שהקרקע שווה יותר. קיבלנו מימון לזמן ארוך על 80% מהעסקה מבנק הולנדי. התלוצצנו אז שאנחנו החברה היחידה שנכנסה להולנד כי אנחנו רוצים לעשות עסקים שם ולא למטרות מיסוי. עד היום כל העסקים הבינלאומיים שלנו נעשים דרך החברה הזו".
טוב זה כבר בגלל שיעור המס המופחת בהולנד
"המטרה הראשונית לא היתה זו. כשהגענו להולנד לא האמנו עד כמה שלטונות המס יכולים להיות כל כך הגיוניים, אם רק אתה מסוגל לעשות משהו הם נותנים לך, וזה הדהים אותנו".
התמזגתי עם טבע
כמה שנים אתה בטבע?
"31 שנים. התחלתי בתור כלום".
איך הגעת לטבע?
"הייתי יועץ בחברת הייעוץ IC, שהיתה החברה האחות של NC (נשיונל קונסלטנטס) מקבוצת לאומי. הייתי מספר שלוש בחברה בשנות ה-70, והייתי גם האנליסט השני בישראל אחרי יהודה שנהב מפיא.
העבודה האחרונה שלי כיועץ ב-IC היתה להוביל ב-1976 את המיזוג בין החברות אסיא, צרי וטבע שהפך את טבע לחברת התרופות הגדולה בישראל. ואז אלי הורביץ שאל אותי: 'למה שלא תתמזג גם אתה לתוך טבע?' עניתי לו 'בתור מה?' והוא אמר 'אני לא יודע'. אהבתי את התשובה, והצטרפתי בלי שתהיה לי הגדרת תפקיד. לא היתה לי סיבה לעבור לטבע חוץ מאלי הורביץ. הוא נראה לי מדהים, יש לו תפישת עומק וכושר מנהיגות. מעט מאוד פעמים התנגדו לצעדים שלו משום שכולם הכירו בגדולה שלו - ומפני שיש לו כושר שכנוע טוב.
בדיעבד, לאחר שהצטרפתי לטבע התברר לי שהמנהל הפיננסי של טבע בירושלים היה לוינשטיין, אחד ממקימי החברה, של טבע, היה קרוב לגיל פרישה, וכנראה שאלי הורביץ ראה אותי כמחליפו. לוינשטיין אהב לשמור את הקלפים קרוב לחזה. בקושי עם אלי הוא דיבר נראה לי שמפני שהיה ייקה ומפני שגם אני דובר גרמנית אלי חשב שאני אפשיר אותו. יום אחד ניגשתי אליו ואמרתי לו שלא יסכים להיות יותר מנהל כספים ושמהיום הוא מנהל פיננסי ושאני סגן המנהל הפיננסי. לאחר שנה, איך אומר זאת יפה, הוא עזב ואני קודמתי. מאז לא קודמתי יותר, ולכן אני עוזב".
עזב ביוזמתך?
"לא, לא ביוזמתי, אני לא עושה דברים כאלה".
היתה הזדמנות אחת לפחות ששאלת הקידום שלך עלתה. היית אחד המועמדים לתפקיד המנכ"ל במקום אלי הורביץ, לפני שישראל מקוב מונה?
"הייתי מועמד אם הייתי רוצה, אבל הבהרתי שאני לא רוצה להיות מנכ"ל כי אני מנהל פיננסי. אני שייך לדור שחושב שלא כל אחד מוכרח להיות מנכ"ל. ושאפשר לפרוש בגאוה גם בלי להיות מנכ"ל. תפקיד המנכ"ל כולל הרבה מרכיבים שאני לא אוהב, כמו משאבי אנוש: לגייס ולפטר ולדבר עם הוועד. אלה דברים שאני ממש לא אוהב.אני בקושי מסתדר עם מי שאני מנהל. היתרון הגדול שלי היה, וזה היה גם שיקול בבחירה של אייל דשא, שכל השנים התפקיד הזה נוהל על ידי מי שלא היה רו"ח, אלא בא מתחום הכלכלה והכספים. זו כבר אופרה אחרת לגמרי. לדעתי, זו טעות למנות רו"ח כמנהל כספים.אני אמרתי תמיד שרו"ח לא יכול להצליח כמנהל כספים, אלא אם הוא רו"ח בהכשרתו - אבל שכח את זה".
"כשהמנהל הפיננסי בא מתחום הכלכלה והכספים, הניהול הפיננסי פחות מוטה חשבונאות ויותר מוטה פיננסים, ולראיה מה שעשינו בטבע גייסנו יותר מ-6 מיליארד דולר בהנפקות של אג"ח להמרה ואג"ח רגילות, ו-250 מיליון דולר בשלוש הנפקות של מניות בשנות ה-80. האמת היא שהאסטרטגיה הפיננסית של החברה היתה חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה הכללית של החברה.
כשהתחלנו לפעול בארה"ב זה היה הטריגר לרשום את המניות למסחר בנאסד"ק כי החלטנו שאם אנחנו עושים עסקים בארה"ב אנחנו רוצים להתממן שם. וכשרצינו להיכנס לאירופה נרשמנו למסחר בבורסה של לונדון, שהפכה לזניחה בגלל המחזורים האדירים בנאסד"ק. לדעתי, חלק מהרכישות שטבע עשתה היו אפשריות רק משום שהיה לנו שם כל כך טוב בחוגים פיננסיים שיכולנו לגייס בהיקפים ובתנאים שמדינת ישראל בקושי גייסה לפיהם".
מניית טבע מזוהה איתך. אתה היית אחראי על המניה בטבע, על ניהול הציפיות של האנליסטים. איך אתה חושב שהשוק יגיב לפרישה?
"במידה מסוימת אתה צודק. אני מקיים שיחות עם שלמה ינאי ועם אלי הורביץ למרות שבמאי 2008, כשאעביר את שרביט המנהל הפיננסי לאייל דשא המנהל הפיננסי של חברת צ'ק פוינט מ-2000 ועד היום וסגני מ-1989-1995 אני מניח ברמה גבוהה של ביטחון שאשאר קשור לטבע ולא רק פורמלית. אני מקווה שהשוק יראה שההחלפה מתוכננת ושיקבל את זה בהבנה, אף שאני לא יודע איך המניה תגיב".
אם המניה לא תרד ב-20% אסביר את זה לעצמי בכך שהתוצאות הכספיות היו טובות. אני חושב שיהיו אנשים שירכשו מניות כשישמעו שאני עוזב ובטח יהיו גם בטבע אנשים שמקווים שלא אתחרט. באחרונה ניסינו לחשוף את השוק ליותר מנהלים בטבע כדי שיכירו את ההנהלה המדהימה שיש לטבע, ולא יחשבו שטבע זה רק המנכ"ל והמנהל הפיננסי".
הדשא של השכן
העובדה נשארת שטבע בחרה מנהל פיננסי מבחוץ למרות שנבחרו שני מנהלים לתפקיד המחליף העתידי.
"אני חושב שהמנהל הפיננסי הבא של טבע, אחרי אייל דשא, כבר נמצא בחברה. אף אחד לא אוהב שמישהו מתמנה במקומו ואף אחד לא עושה ניתוח עד הסוף של היתרונות והחסרונות שלו".
בן כמה היית אתה כשמונית למנהל הפיננסי של טבע?
"בן 32, חצי מחיי הייתי בטבע".
ובן כמה אייל דשא?
,הוא בן 54 או 55, אבל טבע של היום וטבע של אז, כשאני נכנסתי אליה, הן שתי אופרציות שונות לגמרי. הצטרפתי לטבע כשהיא היתה חברה ששווי השוק שלה 37 מיליון דולר וכיום היא לא רחוקה מ-37 מיליארד דולר. לפרוש בשיא זו לא סיסמה אף שאני לא בטוח שהמניה בשיא".
היית מופקד על ניהול הציפיות של שוק ההון, ובמידה רבה פיתחת את המושג בישראל. מה המפתח לניהול ציפיות נכון?
"זה היה במידה רבה לימוד תוך כדי תנועה. לפני שנרשמנו למסחר בנאסד"ק כל העניין היה ערטילאי ונזיל. גם הרמה של האנליסטים היתה שונה מהיום, כשהאנליסטים הישראלים משתווים גם בידע וגם בעומק לאנליסטים בכל העולם. תנאי הכרחי אבל לא מספיק לניהול טוב של ציפיות הוא שיהיו תחזיות טובות בחברה. זהו תנאי לא מספיק כי תמיד קיימת האפשרות שתרצה להרשים את השוק בתחזית אופטימית. אנחנו השתדלנו תמיד להגיד את מה שאנחנו חושבים ולא להגזים. דאגנו לא לפרסם תחזיות רבעוניות. זה מאוד חשוב משום שתחזית רבעונית היא שטות. גם ככה זה מספיק קשה לנהל חברות, אבל חברות שמפרסמות תחזית רבעונית מתלבטות כל הזמן אם לפעול לטובת האינטרס ארוך הטווח של החברה או לעמוד בתחזית זה לא לטובת אף אחד".
"אנחנו מצאנו את הדרך לפשר בין התחזית והאינטרס ארוך הטווח. אבל זה שאנחנו לא נותנים תחזית רבעונית עוזר. אני מקנא בחברות כמו קוקה קולה, שנותנת תחזית גם לתת תחזיות כמו קוקה קולה כששלא קרה לה כלום, אבל בשביל זה צריך אומץ כי כשאתה מפשל אתה מאבד הרבה ערך בבת אחת, והרבה יותר קל לאבד ערך מלהציף אותו".
"אני לא זוכר שהיינו במצב שבו אמרו שהמניה שלנו מנופחת למרות שכשנסחרנו רק בישראל מכפיל הרווח שלנו היה חריג 17 עד 18, כשבישראל רמת המכפילים הממוצעת היתה 7 עד 8. ההסבר אז היה שהמסחר במניה מצומצם - למרותאף שאני לא הבנתי למה הסחירות הנמוכה. קשורה לזה. גורמת דווקא למחיר גבוה של המניה ולא למחיר נמוך שלה. אני לא זוכר שאמרו שמחיר המניה מנופח חלק מזה הוא ניהול ציפיות נכון".
הדבר הכי חשוב היה שמהיום הראשון התייחסנו לנאסד"ק כדבר חשוב. יש הרבה חברות ישראליות שמנפיקות בנאסד"ק, אבל בעצם ההתנהגות שלהם משדרת שהן נשארו חברות משפחתיות. הם בעצם אומרים 'נכון שגייסנו כסף מהציבור, אבל מה אנחנו אשמים שיש לנו בעלי מניות?"
"אנחנו מהרגע הראשון התאמנו את עצמנו לארה"ב. כתבנו את הדו"ח באנגלית כי חששנו שבתרגום יילך משהו מהנתונים לאיבוד, עברנו לדו"ח רבעוני כשבישראל עדיין לא היתה חובה לפרסם תוצאות כספיות אחת לשישה חודשים, ופרסמנו מדיניות דיווידנד רבעונית. עשינו כל דבר כדי שמשקיע אמריקאי לא ירגיש כמה שפחותשטבע היא חברה ישראלית.מצד שני לא הסתרנו את הישראליות והירושלמיות שלנו".
"בתחילת הדרך, כשאלי ואני היינו מרכזיים יותר בחברה משאנחנו כיום, הדגשנו את הירושלמיות ואת הצופיות שלנו אם אפשר לקשר צופיות לצניעות, אז אמנם אי אפשר להמשיך עם זה לנצח, אבל גם היום טבע היא חברה צנועה יותר מהרבה חברות קיקיוניות. אנחנו מאוד אחרים וחלק גדול מזה קשור לצופיות שלנו".
היה אנליסט אחד שרצה להרשים את המשקיעים שלו בכך שאנחנו חברה צנועה משום שמשקיעים לא אוהבים שמנהלים מרוויחים משכורות עתק. הוא סיפר להם בביקור ששולחן הכתיבה שלי הוא זה שהוריש לי לוינשטיין ב-1977. אני תיקנתי אותו משום שהשולחן הזה היה משומש כבר כשאני קיבלתי אותו ורק כשעברנו למשרדים החדשים הכריחו אותי להחליף את השולחן".
טבע לא מפרסמת את שכר המנהלים הבכירים, ולכן אנחנו לא יודעים כמה אתם מרוויחים.
"אתם יודעים כי אני אומר לכם. הסיבה שאנחנו לא מפרסמים היא כי אנחנו מתביישים. בפעם האחרונה ששכרי פורסם היו הרבה עשרות מנהלים פיננסיים שהרוויחו יותר ממני וגם היום יש הרבה מאוד שמקבלים יותר ממני".
יש כמובן את העניין הזה של האופציות.
"נכון אבל זה תלוי בביצועי המניה".
מה תעשה לאחר הפרישה?
"אמשיך בדרך זו או אחרת בטבע. עד עכשיו הייתי חבר בדירקטוריונים של מגדל, סינרון ונס. אדחה פחות הצעות משדחיתי בעבר. חלק מהם דחיתי לצערי וחלק אחר שמחתי שאני יכול לאמר שאיני פנוי בגלל עבודתי בטבע. ארחיב את הפעילות הציבורית שלי.כיום אני חבר בועד הנאמנים של האוניברסיטה העברית, חבר ועדת הכספים של האוניברסיטה העברית, במועצה הלאומית למדעים וחבר בפורום ה CFO שאליו הגעתי כדי לקדם את נושא קשרי המשקיעים (IR) בישראל.
"בנוסף, אני מאוד אוהב ג'אז. כל שנה אני בפסטיבל באילת וכמעט כל פעם שאני בניו יורק אני מצליח ללכת להופעה, ואני מניח שעכשיו אוכל להתפנות לזה יותר.
אני וקבוצת חברים עושים את שביל ישראל, אבל כולם בקבוצה היו צריכים להתארגן לפי לוחות הזמנים שלי, ולכן הגענו רק לחדרה. הדפסתי חולצות לחברים בקבוצה עם הכיתוב 'שביל ישראל 2003 עד מתי?'"
"אני רוצה לארגן קבוצת חברים לנסיעה ליפאן, שלא היתה אפשרית עד עכשיו. אנשים פשוט לא מודעים עד כמה אני מוגבל. עד עכשיו ידעתי מראש שבגלל הדו"חות, שליש מהשנה אני לא יכול לעשות שום דבר פרטי. אני חובב אמנות. אני משתדל לקפוץלבקר במוזיאון בכל עיר שאני נמצא, גם אם אני לא עושהמסייר בו אותו בעיון רב. אני חושב שזה עדיף מאשר לא להיות בו בכלל. הכי חשוב הוא שאני לא יוצא מטבע עייף, אלא בכוחות מלאים לעשות עוד הרבה".
