שאני אגהץ?!

קשה לדמיין את חיינו ללא כרטיס האשראי - הידיד הנדיב מפלסטיק שמאפשר לנו לקנות היום ולשלם בתחילת החודש הבא או בחודשים הבאים אחריו, בלי לעשות חשבון, בלי יותר מדי רגשות אשם ובלי להרגיש איך הכסף נוזל לנו מבין האצבעות. איך היינו מסתדרים בלעדיו?

תתפלאו: לא מעט ישראלים, וליתר דיוק - 25% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל, כמיליון אנשים, חיים ומסתדרים בלעדיו, ומסתמכים בעיקר על כסף מזומן וצ'קים. עבור חלקם, מדובר במצב שנכפה עליהם לאחר שנקלעו למשבר פיננסי. כזה הוא, למשל, סיפורו של נתן, אב לחמישה מאזור המרכז, שהיה פעם עצמאי, הסתבך כלכלית, פשט את הרגל ונאלץ לוותר על שלל כרטיסי האשראי שלו.

"כשהייתי עצמאי היו לי שלושה כרטיסי אשראי - כשאחד לא גיהץ, השני גיהץ, ואם השני לא הצליח - עברתי לשלישי. אחד מהם תמיד עבר בסוף", מספר נתן. "בנוסף יש לי גם דוד בבנק שדאג להגדיל לי את מסגרת האשראי בכל פעם שהגעתי לקצה, עד שהמסגרת הלכה ותפחה והגיעה ל-50-60 אלף שקל בחודש".

כי התחושה הכוזבת שנתנו לו כרטיסי האשראי - כאילו יש לו תמיד כסף זמין - גרמה לו להוצאות מיותרות: "היו לי הרגלי קנייה גרועים", הוא אומר, "הייתי נכנס לסופר ולוקח מכל הבא ליד, גם אם לא תכננתי ולא הייתי צריך חצי מהמוצרים. ברגע שאתה מגיע לקופה והכל עובר, ומחלקים לך את זה למיליון תשלומים, אתה אף פעם לא מרגיש שחסר לך - עד שיום אחד אתה מגלה שבכל חודש אתה משלם אלפי שקלים עוד לפני שהחודש התחיל".

בשיאו של המשבר, פנה נתן לארגון "פעמונים", ארגון התנדבותי לשיקום כלכלי, שבו עבר סדנא שעשתה מהפכה בהרגלי הקנייה שלו, ובין השאר לימדה אותו לוותר על כרטיסי האשראי ועל הקניות בתשלומים, לטובת צרכנות מהסוג הבטוח: כשיש כסף קונים, כשאין - מוותרים. "עברתי לכרטיס דיירקט של ישרכארט (ראה מסגרת), שבכל עסקה נבדק חשבון הבנק שלי מחדש, והעסקה מאושרת רק אם יש בו יתרת זכות", מספר נתן, "השיטה הזו פקחה לי את העיניים ושינתה בבת אחת את כל הרגלי הצריכה שלי. אין יותר קניות בלי חשבון, לא סומכים על תשלומים ומסגרת אשראי, חיים ממה שיש ולא נכנסים לחובות".

אבל יש גם מי שלא חיכו לצרה כלכלית או להתרעה מהבנק כדי להחליט שכרטיס אשראי לא ייכנס לארנק שלהם. קיראו להם עופות מוזרים, אבל הם יצחקו עליכם בחזרה ממרומי הפלוס היפה שיש להם בבנק: סיגל פורטנוי, דוקטורנטית בת 31 מתל אביב, הוציאה את כרטיס האשראי הראשון שלה רק לפני ארבעה חודשים, לאחר שעברה לגור לבד והבינה כי לא תוכל להתחבר לאינטרנט בלי לשלם בכרטיס אשראי. מלבד התשלום ההכרחי הזה, וכן תשלומי הדלק וקניות המזון הקבועות בסופר, היא לא מתכוונת להתחיל להשתמש בכרטיס.

"אני מעדיפה לעבוד עם מזומן ולא מעוניינת לקחת הלוואה - ותשלומים הם למעשה הלוואה". יוסי אש, יו"ר איגוד היועצים לכלכלת המשפחה בישראל, מסכים לחלוטין. "התשלומים הם צרה צרורה", הוא אומר, "כשצרכן מקבל דף חיוב שבו מספר עסקאות בתשלומים - באחת הוא נמצא בתשלום השלישי מתוך 13, באחרת בחמישי מתוך שישה וכן הלאה - אין לו שום אפשרות לשלוט בהוצאות שלו בצורה מושכלת, וחמור מכך, הוא עלול לשכנע את עצמו שאם יש כל כך הרבה תשלומים זה כבר לא משנה אם הוא יקנה עוד משהו. זה מביא אנשים לרכישות גדולות באלפי שקלים והמון תשלומים, שאת כולם צריך בסוף לשלם".

עוד אומר אש כי "כאשר יש לבן זוג אחד שני כרטיסי אשראי בארנק, ולבן הזוג השני עוד שניים-שלושה, לפעמים מבנקים וחשבונות שונים, וכולם מאפשרים פריסה לתשלומים, קרדיט ומסגרות אשראי - אין סיכוי בעולם שהם יצליחו לשלוט בהוצאות שלהם".

גם שי (שם בדוי), איש אקדמיה בן 35, מאז ומתמיד לא מחזיק בכרטיס אשראי: "זה נובע ממניעים אידיאולוגיים", הוא מסביר, "פעם עקצו חברה שלי בהונאת אשראי, והצליחו לגנוב ממנה 4,500 שקל. מפני שהם עשו את זה בצורה מתוחכמת והכל היה לכאורה חוקי, בחברת האשראי סירבו לסייע לה, למרות שהיה ברור שיש שם תרמית". הוא מספק גם סיבה נוספת להימנע מהכרטיס: "עצם המילה אשראי אומרת שאתה חייב משהו למישהו, ואני לא מוכן להיות חייב שום דבר לאף אחד.

"חוץ מזה", הוא אומר, "אין לי זמן להתעסק עם דפי חיובים, לבדוק אם לא חייבו אותי בטעות פעמיים, לפצח שמות קוד של חברות מסחריות שאי אפשר להבין מי הן ובעיקר - אני מעדיף לסיים כל עסקה באותו יום".

כדי להצטייד בכסף מזומן, נעזרים סיגל ושי בכרטיס כספומט שבאמצעותו אפשר למשוך כסף, שיורד מהחשבון באותו היום, בדיוק כמו שהם אוהבים. אך כמובן שלעובדה שאין ברשותם כרטיס אשראי יש השפעות על תכולת הארנק שלהם: "כשאתה בלי כרטיס אשראי אתה צריך תמיד להיות מוכן ללכת עם בערך 1,500 שקל בארנק", אומר שי, "אבל זה לא מעיק עלי. פעם אפילו פרצו לדירה שלי וגנבו ארנק עם כמה מאות שקלים, אבל שמחתי שאני לא צריך להתחיל את כל התהליך המייגע של הודעה לחברת האשראי, ביטול הכרטיס וכן הלאה".

סיגל מסבירה כי "תקופה ארוכה הייתי עושה שיעורים פרטיים, כך שהיה לי תמיד מזומן בארנק ולא הייתי צריכה להוציא כסף. אם הייתי צריכה להוציא סכום גדול, הייתי פשוט רושמת צ'ק". ובכל זאת, עדיין נותרו כמה חשבונות שאפשר לשלם רק באמצעות כרטיס אשראי: קניות באינטרנט, למשל, או תשלום לספק האינטרנט. הפתרון: כרטיס האשראי של קרוב או חבר. "בשנים האחרונות היו דברים שרציתי לרכוש באינטרנט, והייתי צריכה לבקש מאבא שלי את הכרטיס ולהחזיר לו במזומן", אומרת סיגל, "זה קצת לא נעים בגיל 31". גם שי מסתמך במקרים הספורים האלה על הכרטיס של אביו, אך לדבריו, זה ויתור קטן עבור חיים נטולי כרטיס וחובות.

למרות שסיגל, שי ונתן מרוצים בחלקם, ולמרות שאין כמעט ויכוח על כך שהכרטיס גורם לנו לצרוך יותר, המומחים דווקא לא בטוחים שוויתור מלא על כרטיס האשראי הוא הפתרון האידיאלי עבור מי שרוצה להפוך למבוגר אחראי וחסכן. "אי אפשר כיום לוותר לחלוטין על כרטיס האשראי", אומר ד"ר טל שביט, מומחה למימון התנהגותי מבית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי במכללה למינהל. "עבודה עם מזומן היא יקרה, ואם מוציאים סכום גדול מפסידים את הריבית על הכסף ומסתכנים בכך שמישהו יגנוב אותו", הוא מסביר. "בכרטיס אשראי יש אלמנטים פסיכולוגיים שגורמים לאנשים להוציא יותר כסף, בשל תחושה שההוצאה הכוללת קטנה מכפי שהיא באמת. החיוב הכולל שמגיע בסוף החודש הוא מעין 'מינוס עתידי' שלא נוגע להווה, ולכן הרבה אנשים מופתעים מהסכום שהצטבר". אבל יש גם אנשים שהפסיכולוגיה שלהם היא הפוכה: אם יהיה להם ביד סכום כסף גדול, הם עלולים להרגיש עשירים ולבזבז יותר".

גם יוסי אש גם סבור שהפתרון לבזבזנות יתר לא צריך להיות כל כך קיצוני: "אני לא ממליץ לאנשים לגזור את הכרטיס, אלא להיכנס לתהליך נכון יותר, שכולל הגדלת השליטה בכרטיס. החוק המרכזי שלי אומר שאת ההוצאות הקבועות כמו דלק, מזון וכדומה כדאי לבצע בכרטיס אשראי, שהוא כלי עזר נוח, ואילו את הרכישות הספונטניות לעשות במזומן". הוא מסביר כי "ברור שלא תקנו יותר דלק רק בגלל שאתם משלמים בכרטיס אשראי, ולכן ההוצאות הבלתי משתנות מתאימות לכרטיס. לעומת זאת, אם אתם הולכים בקניון ופתאום מתחשק לכם לרכוש עוד חולצה ועוד ספר - קנו במזומן ועצרו כשנגמר לכם הסכום שהקצבתם לכך".

לאש יש עצות נוספות לשימוש בכרטיס האשראי: "החזיקו רק כרטיס אשראי אחד - זה חיוני לשליטה שלכם בהוצאות, וחוסך את ההוצאות שכרוכות בהחזקת כרטיסי אשראי שונים, כמו דמי חבר קבועים". בנוסף הוא מציע: "בצעו כמה שפחות תשלומים כדי למנוע את האשליה ולשמור על שליטה בהוצאות, ומאותה סיבה הימנעו מתשלום בקרדיט, שגם מייקר את העסקה כי הלקוח משלם את הריבית. בנוסף, אל תוציאו סכומים קטנים מדי של כסף בכל פעם, כי כל 'משיכה' כרוכה בעמלת שורה".

גם צרכנים שהם "מסורבי" כרטיס אשראי או שלא מעוניינים להשתמש בכרטיס יכולים למצוא פתרונות ביניים שלא יחייבו אותם לעבור לשימוש במזומן בלבד. בישרכארט, למשל, מציעים את כרטיס "דיירקט", בו החיוב מאושר רק אם יש כסף בחשבון, ומתבצע בפועל ברגע העסקה (ולא בסוף החודש).

בלאומי קארד השיקו לפני מספר חודשים את כרטיס "קאש קארד" - כרטיס שניתן להטעין בכסף (עד 5,000 שקל בחודש), המאפשר תשלומים רק עד לגובה הסכום הטעון בו (בדומה, למשל, למסלולי תשלום מראש שקיימים בטלפונים סלולריים).

לדברי אבי צימרמן, סמנכ"ל השיווק של לאומי קארד, "הכרטיס מתאים לשני קהלים: כאלה שהחזיקו בעבר כרטיס אשראי והוא נשלל מהם בגלל בעיות מול הבנקים, ואוכלוסיות "לא מוכרות", כמו עולים חדשים שהבנק מעדיף לבחון אותם ורק אחר כך להנפיק להם כרטיס עם מסגרת אשראי". ביחד, להערכתו, מדובר ב-900 אלף עד מיליון איש. הכרטיס, אגב, אינו מחייב חשבון בנק או בדיקת אשראי מקדימה, אך הנפקתו כרוכה בעמלת הצטרפות של 40 שקל ובדמי שימוש חודשיים בסך 10 שקלים