המגזרים שירוויחו או יפסידו מהשינוי האקלימי: דו"ח "עסקי השינוי האקלימי II" של ליהמן ברדרס

ההשלכות של השינוי האקלימי כבר ניכרות בחיינו היומיומיים ומעוררות סימני אזהרה רבים לגבי הסכנות הצפויות לעולמנו. חלק מהמגזר העסקי פועל במרץ כדי למנוע את הנזקים הקשים, ולא מעט חברות ומגזרים כבר מרוויחים מהניסיון למנוע עתיד מפויח יותר באמצעות מיחזור ופיתוח אנרגיה חלופית וטכנולוגיות להפחתת הפליטה של גזי חממה.



» פרטים ורישום לכנס כלכלה ירוקה של TheMarker ו"חיים וסביבה"



עם המאמצים נגד הנזק הסביבתי נמנית גם חקיקה ממשלתית. המגזרים העסקיים שיחושו על גבם את כובד ההשלכות של החקיקה הסביבתית יהיו התחבורה, התעופה, הבניין והנדל"ן; מגזר הכרייה והמתכות ומגזר הכימיקלים עשויים דווקא להרוויח - כך עולה מהדו"ח "The Business of Climate Change II", שפירסם בספטמבר בית ההשקעות ליהמן ברדרס.



התעשייה בראי המאמץ לעולם ירוק יותר



"עסקי השינוי האקלימי II", שכתבו ד"ר ג'ון לואלין (ראו מסגרת) וקמיל שה (Chaix), הוא המשך לדו"ח מקיף שפירסם ליהמן ברדרס בפברואר האחרון על ההשפעות הכלכליות של התחממות כדור הארץ. מהחלק הראשון עולה כי נחוץ שילוב של חקיקה ממשלתית, מודעות צרכנים והתייחסות מצד חברות עסקיות לנושא שינויי האקלים לשם מאבק טוב יותר בהתחממות הגלובלית.



הדו"ח הנוכחי מציין כי חקיקה אקולוגית כבר החלה להופיע, וסביר להניח שלחקיקה זו תהיה השפעה שלילית על חברות הפולטות פחמן דו-חמצני רב לאטמוספירה. מגזר הרכב, בייחוד באירופה, הוא אחד מאלה הצפויים להיפגע בצורה המשמעותית ביותר.



הנציבות האירופית עומדת להגביל בחקיקה את פליטת הפחמן הדו-חמצני מכלי רכב חדשים. יצרני הרכב באירופה כבר הפחיתו את פליטת הפחמן הדו-חמצני במכוניות חדשות - ממוצע הפליטה לרכב באירופה ירד מ-186 גרם פחמן דו-חמצני לק"מ ב-1995 ל-160 גרם. לפי טיוטת חוק שפירסמה הנציבות האירופית השנה, עד 2012 שיעור הפליטה לא יעלה על 120 גרם לק"מ.



לפי תחזית הדו"ח, יצרניות המכוניות "מתמודדות, כתוצאה מכך, עם בעיה רצינית. החקיקה הממשלתית עשויה לדרוש צמצום פליטה ומכוניות קלות יותר. עם זאת, ביקוש הצרכנים נוטה יותר ויותר אל עבר מכוניות גדולות, בטוחות וכבדות יותר עם תוספות אפשריות. כל אלה מוסיפים למשקל ומגדילים את כמות הפליטה". נוסף על כך, המכוניות האלה רווחיות יותר בצורה ניכרת: לפי הערכות, ב.מ.וו מרוויחה 3,500 ליש"ט ממכונית - פי עשרה מהרווח למכונית מתוצרת פז'ו.



עלות תהליך צמצום הפליטה עד יעד הנציבות - 120 גרם לק"מ - היא 620 דולר לטונה. ליהמן ברדרס מעריך את העלות החברתית הסבירה של צמצום הפליטה ב-14 דולר לטונה וטוען שהנתון של 620 דולר לטונה משקף את עלויות הפיתוח של הטכנולוגיה הנדרשת.



המחקר מציין כי טכנולוגיות רבות עדיין נמצאות בפיתוח, ועלותן אינה ידועה. לפי הערכות שונות, מחיר מכונית ממוצעת יעלה ב-3,600 יורו אם פליטת הפחמן הדו-חמצני תצומצם ליעד הנכסף תוך שימוש בטכנולוגיית רכב בלבד.



עם זאת, הדו"ח מדגיש כי תעשיית המכוניות האירופית אחראית ל-1.5% בלבד מהפליטה העולמית. אף שחלה עלייה של 32% בפליטת הפחמן הדו-חמצני בתעשייה מ-1995 עד 2005, זוהי תוצאה של גידול בשיעור 2% בלבד במספר המכוניות הנוסעות על כבישי אירופה; של גידול של 2% בכמות הקילומטרים שכל מכונית נוסעת; ושל הפחתה במהירות הנסיעה הממוצעת כתוצאה מעומס בכבישים, דבר הגורם גם הוא לפליטת פחמן דו-חמצני מוגברת.



בד בבד, מגזר המכוניות חשוב ביותר בעבור הכלכלה האירופית. כ-12 מיליון איש מועסקים בו, והוא משקיע 20 מיליארד יורו מדי שנה במחקר ופיתוח.



בהתייחסו למגזר התעופה, הדו"ח מציין כי תעשייה זו מושכת תשומת לב חסרת פרופורציה לתרומתה הקטנה יחסית לפליטה הגלובלית של גזי חממה (GHG). כך או כך, הדו"ח מצא כי תעשיית התעופה תחווה האטה בצמיחה בעודה מתמודדת עם נושא גזי החממה.



מגזר נוסף שעשוי להיפגע הוא מגזר חומרי הבנייה. "כתורם משמעותי של פליטת פחמן דו-חמצני, מגזר זה חשוף במיוחד למדיניות הסביבתית", מציין הדו"ח. מגזר המלט לבדו אחראי ל-5% מפליטת גזי החממה בעולם. רווחיותן של חברות חומרי הבנייה תיפגע מהמסחר בפליטת פחמן דו-חמצני. המגזר עלול לסבול גם מהתייקרות עלויות האנרגיה - בייחוד ענף המלט, הצורך 110-120 קוט"ש לייצור טונה מלט.



גם מגזר מוצרי הצריכה הביתיים יושפע מהחקיקה, והדבר יתבטא בעלייה במחירי המזון עקב התייקרות מוצרי החקלאות - זאת עקב הדרישה המוגברת לאתנול לייצור אנרגיה ירוקה.



המרוויחות: תעשיית הכימיקלים ותעשיית הכרייה והמתכות



שתי תעשיות שאפשר היה לחשוב שייפגעו באופן משמעותי מהחקיקה הסביבתית, עשויות דווקא להרוויח. תעשיית הכימיקלים ותעשיית הכרייה והמתכות, האחראיות לפליטה משמעותית של גזי חממה, יוכלו לנצל שינויים טכנולוגיים ולהגדיל את חלקן במאבק לצמצום הפליטה. מגזר הכרייה והמתכות ירוויח מהדרישות הגבוהות יותר שיטילו ממשלות ליישום נצילות אנרגיה. ככל שיעלו הדרישות, כן יעלה הביקוש לנחושת, מאחר שמתכת זו מהווה מוליך אנרגיה מצוין. הדבר נכון גם באשר לאלומיניום, שיכול להוות תחליף למתכות כבדות יותר המשמשות את תעשיית הרכב.



נכון לעכשיו, רוב המאמצים בתחום החקיקה הסביבתית מגיעים, ולא במפתיע, ממדינות אירופה ומארה"ב. סין, הרושמת שגשוג כלכלי חסר תקדים, עדה לעלייה חדה בזיהום ולביקורת רבה מכל רחבי העולם, המופנית כלפיה על רקע תרומתה השלילית לשינויי האקלים. עם זאת, המדינה טוענת בתוקף שיש לאפשר לה לצמוח כלכלית כפי שצמחו מדינות אחרות בעבר.



סין הכריזה ביוני על יישום התוכנית הארצית הראשונה למאבק בשינויי האקלים, אך טענה שלא תתמודד עם הבעיה על חשבון הפיתוח הכלכלי שלה. סין גם אינה מחויבת ליעדים החלים על מדינות מפותחות במסגרת פרוטוקול קיוטו, המסגרת הבינלאומית העיקרית להפחתת פליטת גזי חממה.



בין כל המדינות הנכללות בדו"ח ליהמן, סין עשויה להיות המעניינת ביותר בעבור המשקיעים, מכיוון שהיא התורמת הגדולה בעולם להידרדרות תנאי האקלים הגלובליים. לפי הדו"ח, גישתה קצרת הטווח של סין בנושא (יותר רגולציה, דגש על טכנולוגיה חדשה ושימוש באנרגיות מתחדשות) תתגלה כ"בלתי מספקת". כתוצאה מכך, רק ב-2009 לכל המוקדם תציג סין "מערכת מסחר בפחמן דו-חמצני ומדיניות תמחור" ותצטרף לתוכנית חובקת העולם למאבק בשינויי האקלים.



וכמובן, ישנה הודו, שעמדתה מתאפיינת בדיבורים חסרי שחר, ללא נקיטת כל פעולה ממשית. לפי ליהמן, הודו "תמשיך לפגר אחרי סין ותהיה בין המדינות המשמעותיות האחרונות שיישמו מדיניות התוקפת באופן רציני את נושא פליטת גזי החממה", בעוד הממשלה ההודית ממשיכה לשאוף לפיתוח כלכלי מקסימלי.



לדברי לואלין, הסבירות לגיבוש הסכם בינלאומי להגבלה של פליטת גזי חממה, שיכלול את ארה"ב, את סין ואולי אף את הודו, תמשיך לעלות בשלוש עד חמש השנים הקרובות. "אם קודם לכן הענקנו לאפשרות כזו סיכוי של 50%, כעת הוא עומד על כ-75%", אמר לואלין.



למרות הביקורת המופנית כלפי המדינות המתפתחות, מסביר לואלין, צריך גם לראות את הדברים בפרופורציות נכונות. האיחוד האירופי, יפאן ורוסיה היו אחראיות יחד, לפי ההערכות, ל-70% מפליטת הפחמן הדו-חמצני בין 1850 ל-2004. המדינות המתפתחות אחראיות, ישירות או בעקיפין, להרס מצבורי הפחמן הדו-חמצני של העולם, ובעיקר של היערות. בניגוד לכך, הודו וסין תרמו פחות מ-10% מסך הפליטה.



המדינות המתפתחות שהיו אחראיות בעבר על חלק הארי של פליטת הפחמן הדו-חמצני לאטמוספירה צריכות להסכים לשלם על כך על ידי תרומה לקרן-על (fund-super) שתטפל בנושא ההתחממות הגלובלית. הכסף בקרן יוכל לשמש לצמצום כמות הפליטה של המדינות המתפתחות - או למחקר ופיתוח.