הון והשלטון הם שילוב מושחת - כך זועקות כותרות העיתונים. בעולם, מסתבר, חושבים אחרת. יש נושאים שאותם ניתן לקדם רק בשיתוף פעולה בין הסקטור הממשלתי, הסקטור העסקי והסקטור האזרחי. לטענת מחקרים וניירות עמדה רבים, נושאים כמו צמיחה כלכלית, פיתוח ושמירת הסביבה, בריאות, תשתיות וחינוך יכולים להיות מקודמים רק באמצעות שיתוף פעולה בין שניים או יותר מהסקטורים השונים.
חלוקת התפקידים ברורה: מוסדות השלטון צריכים להיות ממוקדים בסדר הציבורי ובחלוקת העושר. הסקטור העסקי - בייצור ובשיווק יעיל של מוצרים ושירותים. תפקיד הסקטור האזרחי לפתח ולשמר את ערכי החברה. שיתוף פעולה בין הסקטורים, המתבסס על כך שכל סקטור שומר אמונים למטרותיו שלו, הוא כלי רב עוצמה.
השיתוף בין הסקטור הממשלתי לעסקי מתבטא בהוצאת פרויקטים ממשלתיים לביצוע של חברות עסקיות ובתמיכת הממשלה במטרות הסקטור העסקי. עסקים ללא תמיכת ראש הממשלה והשרים מתקשים להצליח בעולם גלובלי.
ומה חלקו של האזרח?
את השיתוף בין הממשלה לסקטור האזרחי אנו רגילים לראות כשהסקטור האזרחי נהפך לגורם המבצע פעילויות חברתיות במקום הממשלה. אך לא פחות חשוב הוא השיתוף האזרחי בתהליכי קבלת החלטות הממשלה. לכאורה, אין הדמוקרטיה הייצוגית חייבת בשיתוף אזרחי בתהליכי קביעת מדיניות, בזכות קיומם של פרלמנט, מפלגות, תקשורת חופשית, חופש שביתה והפגנה ובית משפט שבו "הכל שפיט". ואולם בפועל, בישראל כמו במדינות אחרות, אנו נוכחים בקריסת המערכת השלטונית: אחוזי הצבעה הולכים וקטנים, ירידה במספר החברים הרשומים במפלגות וירידה באמון במוסדות הממשלה.
אזרחים בכל המדינות המפותחות דורשים לקחת חלק פעיל בעיצוב מדיניות המשפיעה על חייהם. בתגובה, ממשלות בכל מדינות ה-OECD מחפשות דרכים כדי לכלול אזרחים וארגונים אזרחיים בתהליכי קביעת מדיניות. הדמוקרטיה הייצוגית מאמצת לעצמה מאפיין חדש וחשוב - "שיתופיות מתמדת".
סטטוס קוו חדש ייווצר ועלינו לדאוג שיהיה טוב מהקיים. בישראל יכולות להיות למהלך זה תוצאות חשובות: ניצול המשאב האנושי, העמקת השוויון, ריווח מועדי הבחירות, הגדלת תחושת השייכות והאחריות ההדדית, ובעיקר החזרת האמון של האזרחים בשלטון. בישראל יש רמה גבוהה של אחריות ומעורבות של האזרחים. רבים וטובים מוכנים לתרום אך אינם יודעים איך. דווקא בפריצת הגבולות יש תקווה חדשה.
הכותבת היא יו"ר פורום CFO המאגד את סמנכ"לי הכספים של החברות המובילות במשק