פעילים בשוק ההון: "כשעמוס וייס בנייר - זה הזמן להיכנס"

באמצע אוגוסט סערו הרוחות סביב קבוצת בוימלגרין שהעמידה נכסים רבים למכירה. בשוק ההון התפשטו שמועות לגבי קשיי המימון בקבוצה. מניות אזורים ובוימלגרין צנחו על אף שבקבוצה הכחישו קיומה של בעיה פיננסית כלשהי. ברשות ניירות ערך אף פתחו בחקירה לגבי מקור השמועות - הבלתי-מבוססות, לטענת הקבוצה.



בשיאה של הסערה התראיין שעיה בוימלגרין ל-TheMarker יחד עם מנכ"ל הקבוצה גיל טובול. מי שנכח בראיון הופתע לצפות בדמות לא מוכרת שישבה לצדם של טובול ובוימלגרין - לחשה על אוזנם, חילקה הוראות, ולמעשה ניהלה את העניינים. לא היתה כמעט שאלה שאותו יועץ לא מיהר להוסיף את הערותיו לגביה או "להעמיד דברים על דיוקם".



אנשי בוימלגרין שמרו את זהות היועץ בסוד, והוא עצמו סירב להגיש כרטיס ביקור או להסגיר פרטים אישיים, מלבד שמו: עמוס וייס.



לפני פחות משבועיים עלה שוב שמו של היועץ. חברת בוימלגרין דיווחה כי יש לה יועץ הנפקות ו/או יועץ אסטרטגי חדש. כלקח מהמשבר החליט בוימלגרין לשפר את קשריו עם הגופים בשוק ההון. במסגרת השקיפות המעורפלת שאיפיינה את בוימלגרין עד כה, גם הפעם לא פירטה בוימלגרין מיהו היועץ המסתורי, אבל למי שזכר את הראיון ההוא היה די ברור שמדובר בווייס.



וייס זכה לקבל תמורת יכולותיו נתח מאוד מכובד בחברת אזורים - אופציות למיליון מניות בשווי שעל פי בלק אנד שולס מגיע ללא פחות מ-19 מיליון שקל. מאז ניתנו האופציות, ב-18 באוקטובר, זינקה מניית אזורים ב-16% עם מחזורים הולכים וגדלים. האופציות שניתנו ליועץ בר-המזל משקפות רווח של 11 מיליון שקל בשבועיים (על הנייר).



מנהל התיקים הגדול בשוק



אז מיהו אותו וייס ששירותיו שווים לבוימלגרין מיליוני שקלים? לבעלי הזיכרון הקצר שמו של וייס לא אומר הרבה; אבל לוותיקים הוא יזכיר נשכחות, ויספק רמז מדוע הוא מעדיף להישאר מאחורי הקלעים.



בשנות ה-90 המוקדמות היה עמוס וייס לא פחות מגדול מנהלי התיקים הפרטיים בישראל. ב-93' הוא ניהל נכסים בהיקף של יותר ממיליארד שקל עבור אנשי עסקים מוכרים וחברות. הוא שימש גם כחתם בהנפקות רבות שיצאו לאור דרך חברת ביקוש ני"ע שהיתה אז בבעלותו.



נכסים במיליארד שקל - זה אולי לא נשמע כמו סכום גדול בימים בהם כל ברוקר קטן מגלגל מאות מיליוני דולרים. אבל לפני 15 שנה זה הספיק בשביל לזכות בתואר מנהלי התיקים הפרטיים הגדול בשוק. יחד עם הצלחות גדולות בניהול השקעות, שמו של וייס נקשר גם בכמה כישלונות כמו ההשקעה הכושלת במניות איי.איי.אס.



אחרי השיא של 93' הגיעה נפילתו של וייס. בפברואר 94' נודע כי רשות ני"ע מנהלת נגדו חקירה, ועל פי הדיווחים בתקשורת נבדק הקשר של וייס למניות קבוצת מאיר עזרא, פולגת, נכסים ובניין ודנבאר.



למרות החקירה, שלוותה בתמונות ופרסומים בעיתונות, וייס מעולם לא הואשם בדבר ולא הוגש נגדו כתב אישום. לעומת זאת, הנזק העסקי מהחקירה היה בלתי הפיך. הוא סבל מנטישה מאסיווית של לקוחות ונעלם מהנוף של שוק ההון המקומי.



בוימלגרין לא היחיד שלא זז בלי וייס



מאז המשיך וייס לפעול בשוק, אבל הוא מקפיד לעשות זאת הרחק מעין התקשורת ומסרב להיחשף גם היום. אבל גם אם לא ניתן למצוא את תמונתו בעיתונים, בוימלגרין אינו היחיד שאינו זז בלי אישורו של וייס, כפי שאומרים מקורות בשוק ההון. בין החברות הנוספות שנעזרות בשירותיו: קבוצת נטו של דודו עזרא (בנו של מאיר עזרא, אליו היה וייס קשור עוד בשנות ה-80-90; קבוצת ניסקו; ואפילו קבוצת דמרי של איש הנדל"ן הוותיק יגאל דמרי.



פעילי שוק הון המקורבים לווייס מספרים כי מדובר בגאון פיננסי, איש אנליזה מבריק בעל ניסיון עשיר. בחשבונו הפרטי נחים כנראה עשרות מיליוני דולרים. הוא משקיע בלא מעט חברות בבורסה - אבל מקפיד שלא להגיע לאחזקה של בעל עניין מתוך רצון שלא להיחשף לציבור.



מנהל השקעות באחד מבתי ההשקעות סיפר לאחרונה כי לא מעט מוסדיים שומעים ש"עמוס בנייר" כלומר עמוס נכנס להשקעה - ומחליטים להשקיע בחברה, מתוך מחשבה שווייס יודע מה הוא עושה.



פעיל נוסף סיפר כי בשנים האחרונות יודעים פעילים בשוק כי ברגע שווייס מתחיל לעבוד עם חברה - המניות שלה עולות. הוא הסביר למשל כיצד החלו מניות אזורים לעלות על אף שלכאורה אין שום שינוי של ממש בפעילותה לעומת כמה חודשים קודם לכן.



לדבריו, לא רחוק היום שבו תחל קבוצת בוימלגרין לבצע גיוסים בשוק ואף להציג מימושים. בסביבת בוימלגרין מדברים אפילו על תוכניות או נכון יותר: שאיפות - להנפיק את הפעילות החדשה בהודו.



גם כשעמוס בנייר - לא תמיד יש עליות



ואולם מעקב אחר הניירות בהם השקיע וייס מעלה כי לא תמיד כש"עמוס בנייר" המשמעות היא עליות שערים. בניסקו, למשל, לא רק שלא רואים עליות - נרשמו אף ירידות חדות מתחילת השנה. מצד שני, ניסקו קרובה לגיוס של חברה בת בחו"ל. גם דמרי מכין את הקרקע לקראת גיוס.



בכל מקרה, וייס ככל הנראה אינו משקיע לטווח קצר: הוא נכנס לניירות ומעדיף להישאר בהם לאורך שנים. כך עשה בנטו, למשל, בה הוא מושקע כבר משנות ה-90; ומשמעותי יותר - מה שעד כה לא נחשף - כך עשה גם באלביט לפני 23 שנה, חבילה שאחראית, ככל הנראה, לחלק גדול מהמיליונים בחשבון הבנק שלו.