דינור: כך נמנע דור רביעי של עוני בישראל

הממשלה תאשר ביום ראשון הקרוב קיצוץ רוחבי של 250 מיליון שקל (0.85%), בתקציבי כל משרדי הממשלה ל-2008 למימון חלק מהגדלת הסיוע לקשישים עניים, כולל ניצולי שואה. לפי תוכנית שגובשה בלשכת רה"מ, יוגדל הסיוע שנותן הביטוח הלאומי לקשישים ב-1.5 מיליארד שקל.



קצבת הזקנה לכ-720 אלף הקשישים בישראל תגדל ב-120 שקל בחודש, כשעלות המהלך היא מיליארד שקל. קצבת הזקנה של כ-190 אלף הקשישים העניים, שהכנסתם היחידה היא קצבת הביטוח הלאומי (רוב ניצולי השואה כלולים בקבוצה זו), תגדל בחצי מיליארד שקל, בהתאם לגילם ובהתאם לשאלה אם יש או אין בבעלותם דירה. קשישים בני 80 ויותר שאין להם דירה יקבלו את התוספת המקסימלית, 500 שקל בחודש החל מתחילת 2008. בני 80 ויותר שהם בעלי דירה יקבלו תוספת של 280 שקל בחודש (87% מניצולי השואה משתייכים לקטגוריות אלה). קשישים בני 70-75 בעלי דירה יקבלו תוספת של 150 שקל בחודש.



לדברי רענן דינור, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, קברניטי המשק צריכים לדאוג להגדלת הצמיחה תוך צמצום הפערים החברתיים והקטנת נטל המס. לדבריו, בנושא צמצום הפערים יש לבחון מחדש את השאלה של מתן שירותים חברתיים אוניוורסליים מול מתן שירותים סלקטיוויים, לנזקקים בלבד, לשכבות החלשות.



דינור תומך בשירותים הסלקטיווים. השאלה הזו עלתה גם בשאלת הסיוע לקשישים. לדבריו, "בתפישה של מדינה מודרנית, מי שחרת על דגלו צמיחה תוך צמצום הפערים, חייב לחשוב במונחים סלקטיוויים. המהלך שעשינו בקצבאות הזקנה מיישם בדיוק את התפישה הזו". דינור עמד בראש הצוות שמינה ראש הממשלה לנושא מצוקת הקשישים העניים והסיוע לניצולי השואה. לדבריו, כל הגדלה אוניוורסלית של 100 מיליון שקל בקצבאות הזקנה היתה נותנת לכל קשיש תוספת של 18 שקל לקצבה שהוא מקבל כיום. הגדלה של 500 מיליון שקל היתה נותנת לכל קשיש תוספת של 90 שקל. ההחלטה שהתקבלה, למקד את כל התוספת, 500 מיליון שקל, בקשישים העניים בלבד תעניק לעניים שבהם תוספת של 500 שקל בחודש.



בקבוצת הקשישים העניים הוכנסו שני קריטריונים, גיל ובעלות על דירה. נקבעו שלוש קטגוריות גיל (70-75, 75-80, 80+), ושתי קטגוריות של בעלות על דירה. כך למשל, נמצא כי בני 80 ויותר מוציאים הרבה יותר כסף על תרופות. כעת בודקת לשכת ראש הממשלה את השאלה אם יש מקום להמשיך בשיטת קצבאות הילדים האוניברסלית הנהוגה בישראל , או יש לעבור לשיטה הסלקטיווית.



לבנות מערך רגולציה יעיל



מעבר לשיטה הסלקטיווית יעורר רעידת אדמה חברתית-פוליטית. בעבר דיבורים על מהפך דומה נותרו בשלב הדיבורים. כיום על כל ילד מתחת לגיל 18 מקבלת משפחתו מהביטוח הלאומי קיצבה חודשית של 148 שקל. לדעת דינור, בעבור משפחות מהמעמד הבינוני ומעלה סכום הקצבה הזו אינו משמעותי. אם יוחלט שהן לא מקבלות/מוותרות על הקצבה, ניתן יהיה להגדיל את הקצבאות למשפחות החלשות בצורה משמעותית, ובכך לצמצם את ממדי העוני. לדברי דינור, "אם נדע ליצור את הדיפרנציאציה הנכונה ולתת את הקצבאות למי שנזקקים להן, נגיע למצב שהעוני של ההורים לא יהווה מכשול בהתפתחות הילד. כך נמנע דור רביעי של עוני בישראל".



בגישה הסלקטיווית ישנם קשיים, ודינור אומר ש"כל גישה סלקטיווית מחייבת את המדינה לדעת על הפרט יותר ממה שהיא יודעת כיום. המידע החדש שיתקבל עם הפעלת תוכנית מס הכנסה שלילי יסייע. יש לקבוע כללים שימנעו ניצול לרעה של המידע. חברה שלא תבנה תשתית מידע תמיד תלך לכיוון האוניוורסלי. כדי לעבור לגישה הסלקטיווית צריך גם לבנות מערך רגולציה יעיל, כדי שהכספים יגיעו רק למי שמגיע.



"בנוסף, בגישה האוניוורסלית אין צורך בפעולה אקטיווית. האם יולדת, שם הילוד מועבר לביטוח הלאומי, המשפחה מקבלת כל חודש את קצבת הילד. בגישה הסלקטיווית הפרט נדרש להמציא הוכחות שהוא זכאי לגמלה". לדברי דינור, הכלכלנים החברתיים טוענים כי אוכלוסיות חלשות אינן יודעות לדרוש את כל זכויותיהן. הבעיה קיימת גם בקרב ניצולי השואה. החלשים שבהם לא ידעו לדרוש את הזכויות המגיעות להם כחוק . כאן תצטרך המדינה להפעיל ארגונים חברתיים התנדבותיים לסייע לחלשים במילוי הטפסים.