פצצת מימן

מאת אבי בר אלי, גיא רולניק, סיון קלינגבייל



בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת. מימן, אז כבר
איש עסקים עשיר, פנה לממשלת מצרים באמצעות חברת מרחב שבבעלותו והציע לה להקים
צינור שיוליך גז טבעי ממרבציה העשירים של מצרים אל השוק הישראלי. המצרים אמרו לא.



מימן לא התרגש. הוא חזר והגיש עוד ארבע הצעות לפרויקטי ענק בתחום האנרגיה. לא
ידוע מה היו השלוש האחרות ואם התקבלו. מה שידוע הוא כי ההצעה להקים בית זיקוק
לנפט זכתה לאור ירוק, ולא במקרה. למצרים היו מאגרי נפט. מה שלא היה לה זה בתי
זיקוק חדשניים ומקורות מימון חיצוניים.



מרחב חברה (20%) לאיש העסקים המצרי חוסיין סאלם (70%) ולחברת הנפט הלאומית
המצרית (10%), נעזרה בקשריה עם מממנים אירופים - ופרויקט בית הזיקוק "מידור"
שבאלכסנדריה יצא לדרך בהשקעה של כ-1.3 מיליארד דולר. כל זה קרה סביב (ומן הסתם
בהשפעת) החתימה על הסכם אוסלו. מימן זוכר שאת לחיצת היד בין יצחק רבין לערפאת על
מדשאת הבית הלבן הוא ראה בטלוויזיה אצל סאלם בבית.



כבר ב-1999 החל בית הזיקוק לפעול ולזקק חמישה מיליון טונות נפט בשנה ומאז עלו
מרווחי הזיקוק פי חמישה. אבל מרחב כבר מזמן לא שם כדי ליהנות מכך. שנה אחת בלבד
אחרי ההקמה היא מיהרה לממש את אחזקותיה בבית הזיקוק ולמכור את מניותיה לקבוצת
בנקים מצריים.



למה? מימן אומר שזו לא היתה העת להחזיק נכס מסוג זה במצרים. ובכלל,
הוא אוהב להקים בתי זיקוק יותר מאשר לסחור בהם.



אבל מימן לא ניתק את שיתוף הפעולה המצרי שלו. שנה לפני כן, עתה מעמדה משופרת,
הוא שב והעלה לפני השלטונות את ההצעה להקים צינור גז. הפעם השלטונות נעתרו, ומימן
שוב שיתף פעולה עם חוסיין סאלם ועם חברה מצרית לאומית. יחד הם הקימו את EMG Oil)
& Eastern Mediterranean Gas) - לסאלם היו בה 65%, למרחב 25% ולחברת הגז המצרית
.10%



EMG קיבלה מנדט לייצא גז טבעי לאגן המזרחי של הים התיכון ולשווקים אחרים,
בכמות של BCM 15 ל-20 שנה, עם אופציה ל-20 שנים נוספות. מאחר שקיבלה גם מעמד של
פועלת באזור סחר חופשי - קרי השותפים המצריים נהנו מפטור ממסים - היא הקפידה על
ניהול עסקיה על אדמת מצרים.



ב-2001 השתתפה EMG במכרז ענקי של חברת החשמל הישראלית, לרכישת BCM 2.5 גז טבעי
ל-20 שנה. יחד איתה התמודדו במכרז חברת ים תטיס שיצחק תשובה הוא אחד מבעליה,
שגילתה מאגר פוטנציאלי של גז מול חופי אשקלון, וBG- הבריטית, שגילתה גז מול עזה.
EMG זכתה במכרז. זה היה הרגע שבו הכל התחיל להסתבך.



ים תטיס לא קיבלה בקלות את ההפסד. היא יצאה בקמפיין שהעמיד בסימן שאלה את
ההיגיון שבהפקדת צינור הגז בידי חברה מצרית בחלקה, הוגש בג"ץ בעניין זה, המדינה
ביקשה לפתוח מחדש את המכרז, וEMG- נענתה. הפעם זכו שתיים EMG - וים תטיס - על כל
המשתמע מכך מבחינת הכנסות עתידיות.



למה ויתרת על זכייתך במכרז?



"חשבנו שזה נכון שגז ישראלי יגיע לשוק, ולא הפריע לי שהוא יגיע לפני הגז שלנו.
הצורך של המדינה גדול ממילא מהיקף המאגר של ים תטיס, ידעתי שהגז הישראלי לא
יספיק, ושגם אנחנו נמכור את הגז שלנו. אז החלטנו להיות חכמים ולא צודקים. היה לנו
דווקא נוח שים תטיס תיכנס ראשונה אל השוק הישראלי".



זה לא היה עד כדי כך נוח כנראה. כבר בדיונים הראשונים בין EMG לחברת החשמל
התפוצצה העסקה ביניהן, ומאז ובמשך שלוש שנים שרר נתק מוחלט בין הצדדים.



רק
באוגוסט 2003 החליט ראש הממשלה אריאל שרון להפשיר את היחסים עם המצרים. במהלך
אירוע חברתי על סיפון היאכטה של מימן, שלח שרון מסר ראשון של רצון טוב אל עמיתיו
המצרים ופתח מחדש את ערוץ ההידברות העסקי.



הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון נובמבר של מגזין TheMarker להזמנות חייגו 1-700-700-250