באורח נדיר החליט בית המשפט המחוזי בחיפה לבטל החלטת בוררות ולהעביר את הבורר מכהונתו. ביום חמישי שעבר פסקה השופטת שולמית וסרקרוג כי החלטת הבורר, השופט המחוזי בדימוס ישי לויט, בעניין קבוצת ליברמן ו"הקבוצה הפולנית" מבוטלת.
הביטול בא בשל משא ומתן שניהל לויט עם פז, להקמת תחנת דלק, לפני הליך הבוררות - ומבלי ליידע את הצדדים. "חובה היה על הבורר להביא את נושא קיומו של המשא ומתן לידיעת המתדיינים, וכי זכותם של בעלי הדין היתה, לאחר קבלת המידע האמור, להחליט אם הם מסכימים למינוי", קבעה השופטת.
קבוצה ליברמן רכשה מהמדינה 75% ממניות פז ב-88', באמצעות חברת אלטין (תאגיד בקבוצה ליברמן). שנים אחדות לאחר מכן' הסתבכה הקבוצה עם חבורה המכונה "הקבוצה הפולנית". לפי החשד, החבורה הצליחה להוציא סכומי אשראי גבוהים מהמערכת הבנקאית בפולין לחשבונות פרטיים מחוץ לפולין, בין השאר גם לישראל.
בין קבוצת ליברמן לבין הקבוצה הפולנית נכרת חוזה, לפיו אחד מחברי הקבוצה יקבל 50% ממניות פז שברשות אלטין.
לטענת קבוצת ליברמן, לאחר שנודעו החשדות הפליליים, הגיעה הקבוצה להבנה עם הקבוצה הפולנית כי תקנה ממנה חזרה את המניות.
תפקיד הבורר היה לקבוע מהו הנזק שנגרם לקבוצה הפולנית, ומהו הסכום שתצטרך ליברמן להשיב לקבוצה, בשל ביטול העסקה. לפי הסכם בוררות, הופנו התביעות בתיק לשופט בית המשפט העליון בדימוס, דב לוין, שנפטר במהלך הבוררות. בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע, לאחר היוועצות מעמיקה עם הצדדים, כי התיק יעבור לישי לויט.
הבורר לויט קבע ב-2005 כי קבוצת ליברמן, לשעבר בעלת השליטה בפז, הפרה את התחייבותה, לשתף פעולה עם הקבוצה הפולנית. לויט פסק עוד כי קבוצת ליברמן רימתה את מפרק ארט בי (שם החברה של הקבוצה הפולנית). זאת, בכך שהסתירה ממנו העברת תשלום נוסף בסך 17 מיליון דולר, בשנת 94'.
התשלום הועבר לאנשי העסקים הפולנים, בוגוסלב בגשיק ואנדרי גונשיורובסקי, בעלי השליטה בארט בי, כדי שיסכימו למכור 50% ממניות פז, שרכשו ממנה קודם לכן.
הסכומים הכספיים שכביכול היה על קבוצת ליברמן להחזיר, היו אמורים להידון בהמשך הבוררות. "קבוצת ליברמן ידעה כנראה שהעומדים בפניה אינם מצדיקי העולם", כתב לויט בהחלטתו.
דברים אלה פגעו מאוד בנציג קבוצת ליברמן בישראל, צדיק בינו. על השאלה אם קבוצת ליברמן ובינו ידעו כי הצמד הפולני מפוקפק, כותב הבורר לויט ארוכות. בשורה התחתונה, לויט מסכם את הסוגייה
כך: "קבוצת ליברמן העדיפה שלא לבדוק בציציותיה של הקבוצה הפולנית, משום שמשפחת ליברמן היתה מעוניינת בסגירת העסקה במהירות".
קבוצת ליברמן הגישה מיד בקשה כי הבורר יפסול את עצמו ויבטל את החלטת הביניים שנתן. הקבוצה טענה כי נודע לה שלויט הוא בעל זכויות במגרש ברחוב צה"ל בחדרה, בשטח של 2.1 דונמים. נטען כי היה בכוונתו להקים תחנת דלק, יחד עם בני משפחתו.
אין חולק, קבע בית המשפט, כי את המשא ומתן ניהל לויט עצמו, בשם אמו, מול יורם כהן מהמחלקה העסקית בפז. המשא ומתן נמשך החל ממאי 2000, במשך חצי שנה. לדברי החברה, הוחלפו בין הצדדים מסמכים רבים, הוחלפו טיוטות ונערכו פגישות רבות.
לפי התוכנית, פז היתה אמורה לחכור את השטח ל-25 שנה, בתמורה לדמי חכירה חודשיים בסכום מינימלי של 18 אלף שקל. בסופו של דבר, נכשל המשא ומתן. למיטב זכרונו של לויט, כך כותבת השופטת, פז היתה זו שהודיעה כי אינה מעוניינת להקים תחנת דלק במקום.
עוד ציינה הקבוצה בבקשה לפסול את הבורר, כי חודשים אחדים לאחר כשלון המשא ומתן, הופקדה תוכנית מפורטת להקמת תחנת דלק אחרת - של חברת דור - ליד המגרש של משפחת לויט.
לגופו של עניין, טענה קבוצת ליברמן כי הבורר ידע בתחילת הבוררות, לפי המסמכים שהוגשו לו, כי פז היא שחקן מרכזי בבוררות. לפיכך, היה עליו להביא לידיעת הצדדים את המשא ומתן שניהל עמה.
קבוצת ליברמן טענה בבקשה כי פז נסוגה מהעסקה ברגע האחרון, ובכך נגרם למעשה ללויט נזק כלכלי, הנאמד ב-2.2 מיליון שקל.
לטענת הקבוצה, פרשת תחנת הדלק התגלתה במקרה - רק לאחר הפרסום בעיתונות של פסק הבורר של לויט, שבו יש קביעות חמורות נגד התנהלות קבוצת ליברמן בפרשת הקבוצה הפולנית, ובעיקר נגד נציגיה בישראל - ובראשם צדיק בינו.
ארט בי טענה מנגד, כי פז אינה צד לבוררות וכי תוצאות ההליך אינן יכולות להשפיע עליה. בנוסף, טענה ארט בי כי יש סבירות גבוהה לכך שקבוצת ליברמן ידעה על המשא ומתן - ושמרה טענותיה למקרה שתפסיד.
משך 41 עמודים הבהיר לויט מדוע לא פסל את עצמו. אחד מנימוקיו היה שהמגרש שייך לאמו שנפטרה, וכל ההכנסות היו אמורות להיות שלה. המשא ומתן עצמו, ציין הבורר, לא נוהל מול בעלי השליטה בפז או מול בעלי המניות - אלא מול מנהל מחלקת העסקים בחברה.
הדבר החשוב ביותר שהעלה הבורר הוא שפז אינה צד לבוררות, ישיר או עקיף. יתרה מזו, ציין לויט, קבוצת ליברמן ופז הם גופים שונים.
בהחלטה כתב, בין השאר: "אין ולא היה לי מעולם עניין אישי במחלוקות שבבוררות ובתוצאותיהן, ולא היתה לי נטיית לב קלה שבקלות לצד כלשהו. פעלתי כבורר בתיק זה, באוביקטיוויות אישית ומקצועית, כפי שפעלתי במשך 25 שנות כהונתי כשופט".
"לא היה ואין כל חשש למשוא פנים, או לעניין אישי בבוררות ובתוצאותיה, ולא היה ואין כל חשש למראית פני הצדק". לדעת הבורר, קבוצת ליברמן העלתה טענות אלה נגדו בשל ההחלטה שנתן נגדה.
השופטת וסרקרוג מדגישה בהחלטתה כי במובחן מתיקים המובאים לבית המשפט, הצדדים יכולים לבחור בבורר להליך. "לצורך קבלת ההחלטה, אמרה, "מרב הנתונים אמורים להיות בידיעתם, גם אם הבורר סבור שאינם רלוונטיים.
עוד ציינה השופטת כי סמכותו של בורר גדולה מבחינות רבות מזו של שופט: אין זכות ערעור על החלטת בורר, אין ביקורת מינהלית עליו וגם הביקורת השיפוטית עליו היא מוגבלת.
השופטת מזכירה כי לאחר מות לוין, התחבטו הצדדים באורח יסודי מי הוא הבורר המתאים לדון בהליך. "כאשר בית המשפט נדרש לקבוע אם יש לקיים את פסק הבוררות או לבטלו, אין הוא יכול לעשות כן רק מחמת מתן אמון מלא בבורר ובאופן התנהלותו, אלא עליו להביא בחשבון גם את השאלה, אם נשמרת מראית פני הצדק".
לדעת השופטת, היכרות קודמת יכולה לתרום לדימוי בעלי הדין על הבורר, גם אם בפועל לא ניכרה השפעה כזו. בסופו של דבר, קבעה השופטת כי חרף העבודה הרבה והמקיפה שהשקיע הבורר, מתקבלת הבקשה לפסילתו מלכהן בתפקיד ולהחלטתו אין תוקף.
ארטי בי תשלם לקבוצת ליברמן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 15 אלף שקל.
(א 648/06, בשא 12407/08, בשא 12807/07)
בית המשפט ביטל את החלטת הבורר לויט בעניין "הקבוצה הפולנית": היה צריך לגלות שניהל משא ומתן עם פז לפני ההליך
עמית בן-ארויה
3.11.2007 / 18:21