הצעת חוק חדשה תחייב נוכחות של עורך דין בחקירות; הודאה שתתקבל ללא עורך דין, לא תהיה קבילה

לפני כשבועיים פירסמה שופטת בית המשפט העליון בדימוס, מרים בן פורת, את ממצאיה בנוגע לבדיקת הרשעתו של סולימאן אל-עביד ברצח ואונס הנערה חנית קיקוס. הבדיקה נערכה לבקשת שר המשפטים, דניאל פרידמן, לבדיקת האפשרות לקצוב את עונשו של אל-עביד. בן פורת הגיעה למסקנה כי הרשעת אל-עביד הוכחה למעלה מספק סביר, אך המליצה לקצוב את עונשו מפאת מראית פני הצדק.



בפרשת אל-עביד נטעו ספקות כבדים בנכונות ההרשעה על סמך הודאת הנאשם, שמנקרים בציבור עד היום, שנים לאחר ההרשעה בכמה ערכאות. הספק התעורר עקב סתירות מהותיות בין הודאתו של אל-עביד, לממצאים אובייקטיוויים שהתגלו בחקירה. למשל, אל-עביד הצביע על מקום הטמנת הגופה אבל היא נמצאה לבסוף במרחק עשרות קילומטרים משם.



לא כל חקירה מובילה לספקות כה גדולים באשר לנכונות ההודאות. לעתים, בלחץ חדר החקירות הנחקרים אינם יוצרים מציאות בדויה, אך מסבכים עצמם בפרטים לא נכונים, ויוצרים סתירות שלאחר מכן יביאו להרשעתם בעבירות חמורות יותר או שיובילו להחמרה בעונשם. "גם אלה סוגים של הרשעות שווא, ולא רק הרשעת חף מפשע", אומר פרופ' קנת מן, לשעבר הסנגור הציבורי הארצי. לדבריו, בבית המשפט התביעה והנאשם מיוצגים ובפני כל צד מצוי מלוא חומר החקירה. ואולם, בשלב החקירה הנאשם ניצב בגפו מול עוצמה כמעט בלתי מוגבלת של המשטרה.



לפתוח את הדלתות



ישראל שייכת לשיטת המשפט האנגלית, האדוורסרית, אותה ירשה מימי המנדט. ארה"ב ובריטניה מצאו כבר בשנות ה-60 דרך לאזן, במידת מה, את חוסר השוויון הקיצוני שבשלב החקירה. הן קבעו כי לעצור זכות לדרוש נוכחות של עורך דין בחקירה. זכות זו לא הוכרה בישראל, על אף שכבר ב-94' המליצה ועדה שדנה בעניין, בראשות השופט מנחם גולדברג, "לפתוח את דלתות חדרי החקירה לעורכי דין כבר מהשלב הראשון".



יו"ר סיעת מרצ, ח"כ זהבה גלאון, הגישה הצעת חוק שתחייב נוכחות של עורך דין בחקירות, אלא אם החשוד ויתר על כך בכתב. הודאה שתתקבל ללא עורך דין, לא תהיה קבילה.



להצעה יתרונות וחסרונות. נוכחות עורך הדין תצמצם את פער הכוחות בין המשטרה לנחקר. גם אם לעורך הדין לא תוקנה סמכות להתערב בחקירה והוא רק ירשום לעצמו הערות, לנוכחותו תהיה השפעה ממתנת ומרגיעה שתסייע בשמירת זכויות הנחקר. מנגד, הכנסת עורכי דין לחקירות עלולה לפגוע ביעילותן ולהביא לזליגת אינפורמציה. קשיים נוספים הם במישור הפרקטי ובעלויות, ויתרונות נוספים ישנם בצמצום האפשרות לטעון לכשלים בגביית ההודאה, שיביא לחיסכון בזמן שיפוטי.



בדיקת מחלקת המחקר בכנסת העלתה כי בנוסף לארה"ב ואנגליה, גם דנמרק, צ'כיה, מקדוניה וסלובניה מאפשרות נוכחות עורכי דין בחקירות. באוסטריה תיכנס הזכות לתוקף ב-2008. מנגד, באירלנד, צרפת ובלגיה, הזכות לנוכחות עורך דין בחקירה אינה מוכרת.



הסנגוריה הציבורית תומכת, אך טבעי, ביוזמה להכנסת עורכי דין לחקירות. לדברי ד"ר יואב ספיר, סגן הסנגורית הציבורית הארצית, "כיום ידוע שחשודים יכולים להודות בדברים שלא עשו. זו לא חייבת להיות הודאה מלאה. חשוד יכול סתם לקשקש שטויות שיסבכו אותו. אדם שנתון בחקירה נמצא במצב קשה. הוא לא מכיר את כללי המשחק. הוא לא יודע שלשוטרים מותר לשקר, לספר שהופלל. גם זכות השתיקה היא מורכבת, וחשוד ממוצע אינו מסוגל להבינה. חשודים עלולים להסתיר פרט קטן, ובתוך כך להסתבך בשקרים גדולים. פערי הכוחות בין החשוד למשטרה כה גדולים, שתפקיד עורכי הדין רק לשמור על זכויותיו הבסיסיות. עצם הנוכחות תשנה את המאזן".



לדברי ספיר, "רוב ההרשעות נעשות על סמך עדות יחידה או הודאה. מזה כשנתיים קיים חוק המחייב את המשטרה להסריט חקירות של עבירות חמורות. זה פתרון סביר שלא מיושם, ויישומו נדחה בתירוצים של שיקולים תקציביים, על אף שאינו יקר במיוחד. האמת היא שהמשטרה אינה מעוניינת שידעו מה קורה בחדרי החקירות. בישראל יש לנחקר זכות להיוועץ בעורך דין, אך זכות זו אינה מספקת. מאפשרים לנחקר פגישה לחצי שעה עם עורך דינו, ולאחר מכן חקירתו יכולה להימשך ימים מספר. לחשוד במעצר זה לא ממש עוזר".



ספיר אומר כי "השאלה היא איזה תפקיד אנו מטילים על המשטרה; משטרה המחלצת הודאות או משטרה חוקרת, שמשיגה ראיות אובייקטיוויות?".



לדברי מן, "במשפט האנגלי יש חזקה שלהודאה במשטרה יש משקל מסויג, ואילו העדות בבית המשפט זוכה למעמד בכורה. בישראל המצב כמעט הפוך. בית המשפט מניח שהעדות בפניו ניתנה לאחר התייעצות עם עורך דין, ולכן מקנה משקל מרכזי להודאה במשטרה. זה הופך את שלב החקירה למשמעותי יותר בהשוואה לארה"ב ולאנגליה".



מן ספקן לגבי היכולת להעביר את ההצעה, ולכן, בשלב זה, הוא מוכן להסתפק ביישום מלא של זכות ההיוועצות עם עורך דין. לדעתו, הזכות מיושמת באופן כזה שהיא מחטיאה את מטרתה. "אומרים לנחקר שהוא זכאי להיוועץ, אך ההיוועצות תיעשה מאוחר יותר. עד אז, המשטרה זכאית להמשיך להציג לו שאלות. אם הוא לא משיב, כך אומרים לו, זה ישמש נגדו. ואז מאפשרים לו שיחת טלפון קצרצרה לעורך הדין, כשהחוקר לידו. למה נחקר צריך להשיב על השאלות לפני שפגש עורך דין? הלוא עומדת לו זכות השתיקה, והוא לא חייב לדבר כלל. אם נחקר ביקש לראות עורך דין, אז יש לעצור את החקירה ולאפשר לו להיוועץ בחופשיות בעורך דינו. זה יהיה הישג אדיר, אם היו קובעים שברגע שאדם מבקש להיוועץ בעו"ד, החקירה נפסקת ללא מגבלת זמן. וכך, כל חקירה שתיעשה לפני ההיוועצות עם עורכי הדין, תהיה בלתי קבילה".



לדברי ד"ר ענת הורוויץ, מהאוניברסיטה העברית, "יש חשיבות לאיזון בין הצדדים. בבית המשפט האיזון קיים, פחות או יותר, אך ההליך הפלילי מוזן מחומר חקירה. בחקירה חשודים נמצאים במצב נפשי שבו הם, במקרים רבים, לא ערים לדבריהם. לא מבינים את זכות השתיקה. ישנה אמנם זכות היוועצות, אך רוב ההודאות נגבות לפני הפגישה עם עורכי הדין. השילוב בין הבעיות שבשלב החקירה למשקל המכריע שניתן להן במשפט, פוגע בזכויות נאשמים וביכולת להגיע לחקר האמת ומחייב שינוי".



לדעת הורוויץ, החוק שמחייב להסריט חקירת פשעים חמורים, אינו פותר את הבעיה. אין בו כדי לפתור את חוסר ההבנה של חשודים לגבי זכות השתיקה, הסבירה, ואין בו כדי להפיג חלק מהלחץ בו הם נתונים.



לדברי ד"ר חגית לרנאו, סגנית הסנגורית הציבורית הארצית, האינטרס החברתי הוא למנוע מצב שבו לחץ בחקירה מתורגם להודאה, ממנה קשה לחזור. "נוכחות עורך דין תימנע מצב שבו חשוד נשבר, ואומר דברים לא נכונים כדי להשתחרר מהלחץ", היא אומרת.



העמדה הרשמית של הסנגורית הציבורית הארצית, ענבל רובינשטיין, היא שבשל הקושי התקציבי הכרוך בהצעה, על שינוי החקיקה להיעשות בשלבים. תחילה תיושם הזכות רק בעבירות של עשר שנות מאסר או יותר, ולחשודים פגיעים כגון חולי נפש וקטינים, שממילא זכאים לייצוג הסנגוריה.



לדעת תת ניצב בדימוס, ד"ר מאיר גלבוע, מאוניברסיטת בר אילן, שילוב עורכי דין בחקירות "לחלוטין מיותר".



חיים קלים מדי



גלבוע תומך בהחלת חובת ההסרטה, אך לא בשילוב עורכי הדין בחקירה. "ברוב חלקי אירופה זה לא קיים. אמנם נחקר אינו מרגיש תמיד חופשי לשמור על זכויותיו, ואולם מדובר ביבוא אלמנט אחד מתוך שיטה כוללת, ואני מתנגד לכך. לדעת גלבוע, החקירה בישראל צריכה להיות חופשית יותר. "אין צורך להסתיר דבר. אני בעד להסריט חקירות. אין דבר שהסרטה לא יכולה להשיג. יישום החוק נדחה, האוצר דוחה והמשטרה דוחה, שכן היא חושבת בטעות שזה יפגע בחקירות, אך מחקרים מראים שזה לא נכון".



ההתנגדות להצעה של תת ניצב בדימוס עו"ד יעקב גרוסמן, לשעבר סגן ראש אגף חקירות במשטרה, מעשית יותר ממהותית. לדבריו, "הצעת החוק עושה חיים קלים מדי". לדבריו, "כיום הכלי המרכזי של החוקר הוא חרדת הנחקר, וחוקר טוב יודע לשחק עליה. לעבריין ותיק המורגל בתחנות משטרה, אין חרדה. אבל אדם מהיישוב, ברגע שמקבל זימון מיאח"ה, עובר מיד לכדורי הרגעה. ברגע שנחקר יידע שעורך דינו אתו, מיד תרד רמת החרדה, והחוקרים יתמקצעו וילמדו להתמודד עם נחקר שאינו בלחץ.



"יש חקירות שנמשכות ימים ארוכים. אני לא רואה את עורכי הדין יושבים בחדר החקירות במשך הימים הללו. אם הסנגוריה תופקד על כך, תידרש ערמה של בוגרי מכללות לטפל בזה. ואם ידובר על עורכי דין קבועים שיישבו בתחנות, עלולה להיווצר היכרות קרובה מדי בין עורכי הדין התורנים לבין החוקרים. בנוסף, האמון בין עורך דין ללקוח לא נוצר במפגש הראשון. הנחקר לא ייתן אמון בעורך דין שהוא לא מכיר, ורמת הלחץ לא תפחת. ואז, בסוף החקירה תיחתם הודאה ויירשם שהיא נגבתה בפני סנגור, ושום טענה נגדה לא תוכל להישמע לאחר מכן, וזכויות הנחקר ייצאו נפגעות. בנוסף, לאחר שעורך הדין ראה דבר מה בחדר החקירות, מה הוא יעשה עם זה? איך הוא יביא את זה לבית המשפט? יעלה את עצמו לעדות?"



גרוסמן אינו מסיק שהרעיון אינו נכון, אלא שהוא מעורר קשיים. "אני לא לגמרי נגד. אני בעד להמריץ את המשטרה לעמוד ברמה מקצועית ראויה. אדם לא צריך להגיע למשטרה כשהוא כולו מבוהל".



שרק יישב שם



נוכחות של עורך דין בשלבי חקירה אינה זרה למשפט הישראלי. שנים ארוכות שהמשטרה נדרשת לקיים מסדרי זיהוי וזיהוי תמונות בנוכחות סנגור. "מניסיוני במסדרי זיהוי, לא הייתי סומך על עורכי הדין הישראלים שיישבו בשקט בחקירה, ושלא יקפצו עם תשובות", אומר גלבוע. "קשה לי לראות עורכי דין יושבים שלובי ידיים. אני לא סומך עליהם, מה לעשות?".



פרופ' מן דוחה את הדברים. "במסדרי זיהוי זה לא מפריע, אלא הולך מצוין. רק לאחרונה נכחתי במסדר זיהוי תמונות. הלקוח לא זיהה את החשוד, והחוקרת שאלה 'אבל איזו תמונה הקרובה ביותר?' מיד נזעקתי. מה זאת אומרת 'איזו קרובה ביותר?' זו דוגמה ליתרון שבנוכחות עורך הדין, שישמור על זכויות הנחקר", הוא אומר.



"לומר שכל עורכי הדין יעשו משהו שאסור להם לעשות, זו טענה שערורייתית", אומר ספיר. "אני לא מכיר הרבה מקרים בהם מסדרי זיהוי סוכלו עקב התנהגות עורך דין. אני מכיר מקרים רבים בהם נוכחות עורכי הדין היתה חשובה ביותר. אני לא מקבל את זה שעורכי הדין הישראלים פחות הגונים מהאנגלים או האמריקאים", הוא אומר. הורוויץ מוסיפה בציניות כי "גם החוקר הישראלי הוא לא בדיוק אנגלי מנומס".



לדברי לרנאו, "שליטת המשטרה בשלב החקירה היא מלאה, והיא במידה רבה שולטת גם בעורך הדין. המשטרה שולטת בזמן, במידע שנאסף, בסוג המידע ובמרחב. אני מניחה שיהיו עורכי דין שיתערבו, אבל אני לא רואה מצב שבו עורך הדין יכול להשתלט על הסיטואציה. זה לא תיאור הולם של עורך הדין הפלילי הישראלי.



"לתפיסתי, עורך הדין צריך רק לשבת שם. הוא יכול לשמור על הזכויות הבסיסיות של החשוד, להסביר לו את זכות השתיקה, להקפיד שהוא מקבל אוכל ויכול לצאת לשירותים, לוודא שהחקירה לא ארוכה מדי וכמובן שלא מכים את החשוד. אבל הדבר החשוב ביותר הוא האיזון והשמירה על יחסי הכוחות", אומרת לרנאו.



לדברי גלאון, "עניין זה וקשיים אחרים שכרוכים בהצעה, ילובנו ביסודיות בתהליך החקיקה". בעיה נוספת כרוכה בעלות הכספית של החוק. ההערכה היא שמירב המעמסה תיפול על הסנגוריה הציבורית. לדברי מן, "80% מהמקרים הם של חשודים לא מיוצגים. הרשויות בוודאי יתנגדו, בפרט על רקע תוספת התקציב לסנגוריה הדרושה לשם כך". אחרים אומרים כי דווקא נוכחות עורכי הדין היא דרך זולה יחסית, שכן שלא כמו בהסרטה, היא אינה מחייבת ציוד יקר. הסנגור יגיע לתחנה, וכל שנדרש הוא לספק לו כיסא.



המשטרה מתנגדת להצעה



משטרת ישראל מסרה כי היא מתנגדת להצעה לשלב עורכי דין בחקירות. מבחינתה, המחוקק יישם את המלצות ועדת גולדברג - כלומר דחה את ההצעה לשלב עורכי דין בחקירות וקבע חובת הסרטה כתחליף לה. בנוסף, מהצעת החוק לא ברור אילו סמכויות יוקנו לעורכי הדין בחקירה. לדברי המשטרה, לחשוד יש זכות היוועצות, ואם הודאה נגבתה בדרך פסולה בית המשפט רשאי שלא לקבל אותה.



ממשרד המשפטים נמסר: "מחלקת ייעוץ וחקיקה בוחנת בימים אלה נושאים שונים הנוגעים לזכויות נחקרים. במסגרת בחינה זו ייבחנו הצעות שהועלו בעבר בנוגע לנוכחות סנגור בחקירה".