חזון ירוק, ויתורים כואבים ותעוזה

מאת פורסט ל. ריינהארט



העולם מתחיל להתייחס ברצינות לבעיות האקלימיות. אילו פירמות ירוויחו מכך ואילו יפסידו?



המאזנים מספקים כמה רמזים. בעוד פליטות גזי החממה נהפכות לעניין יקר, הערך היחסי של גז טבעי - המייצר כמות פחותה של פחמן דו-חמצני מפחם שרוף - עולה.



רמזים אחרים אפשר למצוא במאמצים של החברות לצמצם פליטות. יכולת של חברה לנתח את היתרונות והחסרונות הטמונים ביוזמות כמו הקטנת מרחקי ההובלה תהפוך לבעלת ערך רב בעולם שבו הזכות לפלוט גזי חממה תוגבל.



למרות זאת, בסופו של דבר, הצלחה בעולם מוגבל-פחמן לא תיקבע לפי ההשפעות של מאזנים קצרי טווח או יוזמות יעילות, אלא על ידי חדשנות, תבונה ניהולית ומנהיגות. החברות שינצלו את ההזדמנויות הגדולות בתוואי הכלכלי המשתנה יהיו אלה שיציגו חזון אמיץ.



חישבו על טויוטה ועל וול-מארט. אף אחד לא יכול היה לנחש על ידי הסתכלות במאזן של טויוטה בשנות ה-40 או של וול-מארט בשנות ה-60 כי החברות יהיו בין המרוויחות הגדולות מהגלובליזציה.



החברות שיובילו את הכלכלה העולמית בעתיד יהיו אלה שנוקטות בצעדים אמיצים כעת. אלה שממקדות מחדש את האסטרטגיה ואת הפעילות כדי לנצל את ההזדמנויות ונמנעות מהסכנות העולות מהאפשרות של שינוי אקלימי.



המשמעות היא צעדים נועזים - ולא רק רדיפה אחר הצלחה מובטחת והשקעות הנושאות תשואה מהירה בנצילות אנרגיה. צעדים מסוג כאלה הכרחיים, אך אינם מספיקים. חברות צריכות להתקדם מעבר לנטייה ללכת על בטוח - ולהיות מוכנות לוויתורים כואבים.



רבות מההשקעות הקשורות לסוגיית האקלים עשויות שלא להשתלם עד שחברה אחרת תבצע השקעה משלימה. מכוניות המשתמשות בדלק חלופי זקוקות לתשתית תדלוק מחדש. מתקנים מיוחדים שהופכים את הגז הטבעי לנוזלי עבור משלוחים חוצי ימים הם בעלי ערך רק אם קיימים מסופים בקצה השני להפיכת המטען בחזרה לגז. והשקעות רבות לצמצום פחמן לא יניבו תשואה לבעלי המניות עד שהממשלות יפעלו כדי לייקר את עלות הפליטות.



במשך מאות שנים, תעשיית דיג הבקלה הצפון אטלנטית האכילה מיליוני אנשים. לא היו אז פיקוח על הדיג ודייגים לא התייחסו לדגים כאל משאב כנדיר. בתחילת שנות ה-90 הדגה הוכחדה. מאז, ממשלות הקימו מערכות של מסחר בהיתרי דיג כדי למנוע את היכחדותם של מינים אחרים. ואולם עבור דגי הבקלה, זה כבר מאוחר מדי.



היכולת של האטמוספירה לספוג את הפחמן שאנו פולטים מוגבלת בצורה דומה כיום - גם כאן, מכיוון שחשבנו שזה לעולם לא יקרה. מערכת שבה אנו מדמים כי לפליטות הפחמן אין מחיר מסבסדת כיום, על חשבון ילדינו, כל יצרן וצרכן אנרגיה. כדי להיות יעילים עלינו לבטל סובסידיות אלה. משמעות הדבר היא תמחור הפחמן.



על המנהיגים במגזר העסקי להיות אמיצים כשהם מהמרים על העתיד ארוך הטווח שיתגמל את החברות שלהם בצורה הטובה ביותר - כלומר על עתיד שבו ממשלות ירסנו בדרכים שקופות והגיוניות את ההשפעה האנושית על האקלים. חברות יכולות להשקיע כעת ולהשתתף מיוזמתן במערכות מסחר כדי לפתח מומחיות בהן ולהראות לממשלות, רגולטורים והקהילה העסקית כמה חסונות מערכות כאלה יכולות להיות.



חברות יכולות לקרוא לממשלות ליישם מערכות הממסות פליטות פחמן או מגבילות אותן. על ידי ההימור על העתיד שהן רוצות, חברות יכולות לסייע לו להתגשם.



אנשי עסקים זהירים יירתעו אולי מהרעיון שעליהם לקחת סיכון ולפעול בצורה חד-צדדית בנוגע למצב האקלים. אך עליהם לדעת שהם חשופים לסיכון כבר כעת. המצב הקיים לא יימשך לנצח. חוסר מעש ומדיניות הדוגלת בהכנסת שינויים באופן הדרגתי במשך פרק זמן ארוך מסתכמות בהימור גדול ומסוכן - הימור כי העתיד לא יהיה שונה בהרבה מההווה.



לאחר מלחמת העולם השנייה יעצו האמריקאים לחברות יפאניות להתמקד במוצרים עתירי עבודה וזולים, שבהם היה ליפאן יתרון. במקום זאת, היפאנים השקיעו במוצרים עתירי הון התלויים ברמת ההכנסה, כמו מכוניות וציוד אלקטרוני, מתוך אמונה שהמסה הגדולה של הצרכנים תתעשר במידה מספקת כדי לרכוש אותם. אם היפאנים לא היו נוקטים צעדים נועזים כאלה, יפאן היתה נותרת ענייה, בלי קשר לאופן שבו התפתחה הכלכלה העולמית.



חברות הנהנות מסובסידיות עבור אתנול או חשמל המיוצר מאנרגיית רוח יתפתו להמשיך בכך. גם לפוליטיקאים יהיה קל יותר לערום סובסידיה על גבי סובסידיה במקום להטיל מסים על פליטות או לייסד מערכת מסחר בפליטות.



ואולם הסובסידיות לא יפתרו את בעיית האקלים וחברה התלויה בהן אינה בת קיימא. מנהיגים עסקיים חזקים צריכים לרצות מערכת שקופה המתמחרת את הזכות לייצר פליטות פחמן ומאפשרת לחברות להתמודד עם התחרותיות כאילו היה זה כל משאב נדיר אחר.



הכותב הוא פרופסור למינהל עסקים באוניברסיטת הרווארד



הסוגיה: גם כשמדובר בהשקעה באיכות הסביבה, חברות מחפשות להמר רק על מה שיביא הצלחה מהירה ומיידית.



הפתרון: יש להפסיק את ללכת על בטוח, ולהתכונן לפשרות מכאיבות בתחום פליטות פחמן.



הדרך: מנהיגים עסקיים חזקים צריכים לרצות מערכת שקופה המתמחרת את הזכות לייצר פליטות פחמן ומאפשרת לחברות להתמודד עם התחרותיות כאילו היה זה כל משאב נדיר אחר.