לא קל לפעול בצלו של שותף דומיננטי, וכשקוראים לו מוטי מורל, זה עלול להיות קשה עוד יותר. חדי העין העוקבים אחר הברנז'ה, עשויים היו להבחין כי באחרונה מתחוללת במשרד מורל-צור מהפכה שקטה: רונן צור, יחצ"ן, תקשורתן, מנהל משברים, ובעיקר יד ימינו השקטה של השותף הבכיר, מאס באחורי-הקלעים.
האיש, שהגיע לשותפות לפני ארבע שנים על תקן השותף נטול הקריזות, זה שלא יצעק על לקוחות חשובים או ישתולל על עובד שנקלע בדרכו, סיפק, ועדיין מספק, את הסחורה בעיקר בתחום המסחרי-אופרטיווי. זה מאפשר למורל פנאי לעשות מה שהוא הכי אוהב: להרהר ולכתוב - וכמובן ולהופיע בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונים.
"מוטי נמצא בחזית התקשורתית ואין מוכשר ממנו בתחום הזה בישראל", אומר צור בהערצה, "איש לא נשאר אדיש כלפיו - יש מי שמעריך מאוד אותו ויש מי שלא סובל אותו". צור לעומתו, אומרים בברנז'ה, הוא סיפור אחר לגמרי: קשוב, רגוע, קשה להוציא אותו מהכלים. באחרונה, לא ברור אם מתוך אג'נדה משותפת, החלטה אישית, או סתם רצון לחלוק בתהילה עובר צור אט אט לפרונט. גם הראיון הזה - שלאורכו הקפיד לדבר ב"אנחנו" זוגי אוהב - היה שלו. רק שלו.
לא רוצה לגור במגדלי אקירוב
באופן מפתיע לגבי בעל מקצוע נוצץ שכזה, רונן צור, חי בדירה קטנה ודהויה ביישוב הכי פחות זוהר באזור קריית אונו. מחלון הסלון ניבט בלוק שנות החמישים שמרפסותיו התריסוליות מתקשטות בפיסות גרניום עצובות, ופיסת הדשא שצמודה לדירה מעצימה - לצד הנורות החשופות - את תחושת ההזנחה הכללית.
לצור, 38, גרוש+1, זה בכלל לא מפריע. הוא מרוצה בגבעת שמואל למרות הסטיגמה ("שנים שהאלפרונים כבר לא גרים כאן, שלמה נס ונחום לנגנטל - דווקא כן") והדירה הזו ("תראי את השטיח החדש") לגמרי מספקת אותו.
"כל הקטע הזה של 'לגור במגדלי אקירוב' לא נמצא אצלי בכלל בסדר העדיפויות", הוא אומר, "אני לא מרגיש צורך בקרבה למרכז גם בשעות הפנאי שלי, וגם לא בהערכה של אנשים אחרים למעמדי הכלכלי. אני יודע מה יש לי בחשבון הבנק - ולא רוצה לצעוק את זה ברחובות. נכון, אני חי בדירה בסיסית לגמרי, אבל זה לא מתוך אידיאולוגיה. לא חסר לי כלום".
השותף המאוד מתוקשר שלך לא חי בדירת סטודנטים שכורה על כביש גהה.
"הוא חי בבית צנוע ברמת חן, לא בכפר שמריהו ולא בסביון. אנחנו באמת אנשים צנועים".
נפגשנו כדי לדבר על המנהל הישראלי - יתרונותיו, וחסרונותיו, נקודות הכוח שלו ונקודות החולשה - מנקודת מבטו של היועץ. לצור, שדרך משרדו עוברים בכירי המנהלים בישראל יש הרבה מה להגיד על אלה שהגיעו לקצה הפירמידה.
"המנהל הישראלי עושה הכל כדי להוכיח שהוא כבר לא 'המנהל הישראלי' - כלומר שלפן, לא מתוכנן וקשוח עוד מימי הצבא", הוא אומר, "מנהלים עושים כיום מאמץ גדול מאוד כדי לצאת מהמשבצת הזו באמצעות אימוץ מגמות שמגיעות מחו"ל והתעדכנות בלתי פוסקת. אישית, אני מעריץ את המנהלים הישראלים מכיוון שלטעמי הם המנהלים הכי מתוחכמים בעולם. הם יודעים לקחת כלי ייעוץ טובים ולשכלל אותם לכדי מהלכים עסקיים נבונים.
"נכון שרבות מהתוכניות האסטרטגיות שהם משלמים עבורן הולכות למגירה השמאלית הנמוכה, אבל רבות אחרות עוברות תהליכי התאמה ושכלול שמסייעים להם ליצור תמונת מאקרו ולדחוף קדימה. בשנים האחרונות הולך וקטן הפער בין הטרנד - חשיבה אסטרטגית - לביצוע - ישום התוכנית".
אני שומעת פה "אבל".
"היכולת לרוץ קדימה עלולה להיות בעייתית מכיוון שכך מפספסים את הפרטים הקטנים, אלה שאסור להתעלם מהם ושעלולים לשנות את כל תמונת האסטרטגיה. זה נובע מהעובדה שאנחנו חברה מאלתרת עוד מימי כיפוף המכסה של קופסת התירס כי אין כפית, וההתנהלות הזו חודרת גם לעולם העסקי ועלולה להכשיל מהלכים גדולים".
תן דוגמה להתנהלות בעייתית מהסוג הזה.
"בקרב אנשי העסקים הישראלים, בעיקר נד"לניסטים, מתגלה תופעה שאין לה אח ורע בעולם: כיבוש טריטוריות שלמות בחו"ל. פרס אמר באחרונה שישראל כובשת את הונגריה או בולגריה למשל וידוע כי מזרח אירופה נמצאת כיום בידינו.
"הרבה מאוד קופונים גוזרים הנד"לניסטים תוך שהם מתעלמים לחלוטין מבעיה עתידית קריטית: יום אחד יבוא המקביל ההונגרי או הרומני לצ'אווס ויגיד להם: קחו את עצמכם מפה, אני נותן לכם את הפיצוי שאני רוצה לתת - ואתם חוזרים הביתה. המנהלים שלנו, שלא למדו את הלקח ממה שקרה רק לפני חמישים שנה, בכלל לא חושבים על האפשרות הזאת.
"הדוגמה הכי טובה היא אותו איש עסקים ישראלי שקונה במזרח אירופה בניינים עתיקים המיועדים לשימור. יכול להיות שהוא יגזור עליהם קופון נאה בטווח הקצר, אבל תארו לעצמכם שמישהו היה בא וקונה - רק כי הוא יכול - את מוזיאון ישראל. איזה אנטגוניזם זה יכול ליצור בעתיד. העיניים הגדולות והרצון לא לפספס את הרגע ולהתפיח כמה שיותר את הכיס, גורמים לאנשים לפספס את התמונה הרחבה.
"לכי לכל התשובאים ותשאלי אותם מה התחזית הפוליטית שקיבלתם על המדינה שבה אתם משקיעים, יגידו לך: יציבות פיננסית נהדרת. אבל תחזית פוליטית אין להם. כשאני מעלה את העניין הזה בפני מנכ"לים - הם מסתכלים עלי בעיניים גדולות ותמהות. לסוגיה האסטרטגית הזו עדיין אין קשב בישראל".
מה עוד מאפיין את דרך הניהול הישראלית?
"המנהל הישראלי חושב תמיד על התפקיד הבא שלו. הוא רואה בחזונו איפה הוא יהיה בעוד כמה שנים, ולפי האסטרטגיה האישית, הוא מנסה לכוון גם את האסטרטגיה של החברה. המון פעמים אומרים לי בגילוי לב: אני רוצה להגיע לכאן, ולכן הייתי רוצה שהחברה שאני עומד בראשה תגיע לכאן, כיוון שברור שיש קשר הדוק בין הדברים.
לא בדקתי מה קורה עם מנהלים במדינות אחרות, אבל המנהל הישראלי לא מגיע לחברה כדי להיות בה, אלא כדי לבנות דרכה את הדבר הבא - זה נובע בין היתר מהלחץ העצום שהוא נמצא בו: בעלי המניות דורשים לראות תוצאות מהירות, ואין חסד. המנהל הישראלי עובד מרבעון לרבעון מכיוון שהשוק שלו הוא חסר סבלנות, ומאוד לא סלחני. זו סביבה שלא פשוט לחיות בה".
המנהלים אחוזי אימה
בשנים האחרונות הפכו מנהלים בכל הרמות, גם כאלה שמזיזים אלפי עובדים ומיליוני דולרים ביום , לכבשים צייתניות בכל מה שקשור להתנהלותם מול התקשורת. אם בעבר ניתן היה לדבר עם מנהל באופן אישי, הרי שכיום חייבות רוב השיחות לעבור את סינון היועץ. הוא מחליט מה כן ומה לא, עורך סימולציות לפני הראיון, מגדיר מסרים נכונים, ולעיתים קרובות אף יושב בחדר ומחזיק למנהל את היד.
יועצי התקשורת צברו המון כוח בחמש השנים האחרונות.
"זה לא קרה בגללנו אלא בגלל העיתונאים. התקשורת של היום קשה, חודרנית, ומחזיקה בידיה עוצמה אדירה. פעם מנהלים לא חששו לדבר, אבל כיום, כשהם מבינים מה יכולה לעשות פליטת פה, הם מבוהלים, חרדים ואחוזי אימה. זו מציאות שיצרה התקשורת, לא אנחנו. לא פלא שהמנהל הישראלי, שעשה לעצמו כמה נזקים, החליט שכמו שהוא צריך רואה חשבון מקצועי או עורך דין, כדאי לו להעסיק גם איש מקצוע לתחום הזה".
ומה אתה יודע, כיועץ תקשורת, שהוא לא?
"המנהלים שאנחנו עובדים אתם מעריכים אותנו, ואת התפקיד שלנו, הרבה יותר מאשר העיתונאים. הם מאמינים שאנחנו יכולים לעזור להם להתמודד טוב יותר עם התקשורת ונוח להם להסיר מעל כתפיהם את האחריות על התחום ולהעביר אותה אלינו. קל מאוד לזהות מתי אדם עובד עם יועץ ומתי לא. לפעמים אני שומע דברים שאומרים מנהלים ותופס את הראש - ברור לי שאם היתה הנחייה של יועץ תקשורת הוא היה יוצא הרבה יותר טוב".
אתה לא חושב שמושג כמו "אף אחד לא מתראיין בלי אישור של רני" מייצג תפישה מעוותת וקיצונית?
"אצלנו זה לא ככה".
מדהים שהמנהל הישראלי שידוע כבעל אגו מפותח, מוכן לעשות מה שאתה מכתיב לו.
"לא תמיד. אני לא מכיר סיטואציה שבה מנהל עושה בדיוק את מה שאני אומר לו. מספר הוויכוחים שאני משתתף בהם מדהים. בניגוד לעבר, המנהל הישראלי כבר לא מחפש יס-מנים, אלא דווקא אנשים שיאתגרו אותו. הוא פתוח מאוד לעצות. אולי לוקח לו הרבה זמן להשתכנע ולבטוח, אבל ברגע שרכשת את אמונו זה הרבה יותר קל".
nihul@themarker.com
חמשת כללי הניהול של רונן צור
1. שמור על צניעות גם כשאתה מצליח
2. אל תסטה מהאסטרטגיה עקב פיתויים או התגרויות של המתחרים
3. קח לך יועץ שתפקידו יהיה להזכיר לך מהן המגרעות שלך
4. השאר זמן לבילוי עם המשפחה, גם אם צריך להכניס זאת ללו"ז
5. אפשר לקבל החלטות על סמך אינטואיציה, אסור לקבל החלטות מתוך גחמה
רונן צור: "אני שומע מה המנהלים אומרים ותופס את הראש"
טלי חרותי-סובר
5.11.2007 / 13:05