דב לאוטמן תובע 10 מיליון שקל ממרץ השקעות בגין ההשקעה במניות פורמולה ויז'ן

לבית המשפט המחוזי בפתח תקוה הוגש היום כתב תביעה יוצא דופן של התעשיין דב לאוטמן נגד הברוקר שלו, מרץ השקעות, ונגד הדירקטורים שלה רמי ועידית תמרי. התביעה היא בגין ההשקעה שביצעה החברה עבורו במניות ואשר התגלתה לפני כחודשיים.



לאוטמן, חתן פרס ישראל למפעל חיים לשנת 2001, ושלוש חברות בבעלותו - נ.ד.ר.ל השקעות, נכסי עדינעם ונשהבית השקעות, תובעים את מרץ השקעות - חברה המנהלת תיקי השקעות, ואת בעליה. זאת בגין "פעולות פסולות ובלתי חוקיות שביצעו הנתבעים בכספים שהופקדו בידיהם על ידי התובעים, שחלקן מגיעות לכדי גניבה ושליחת יד בכספי התובעים; ניהול שלא כדין של כספי התובעים על ידי הנתבעים, תוך הפרת חובות הנאמנות וחובות הזהירות החלות עליהם כלפי התובעים; ודיווחים כוזבים שמסרו הנתבעים לתובעים, על מנת להסתיר את מעשיהם". בתביעה אף מצוין כי בגין הפרשה הגיש לאוטמן תלונה לרשות ניירות ערך.



הפרשה החלה כאשר התגלה בספטמבר השנה כי מרץ השקעות, הברוקר של לאוטמן, רכשה את מניות פורמולה ויז'ן עבור לאוטמן בטעות. בעקבות הטעות, הפך לאוטמן בעל כורחו לבעל עניין בחברה עם אחזקה של 11%.



על פי התביעה, חתמו לאטומן והחברות בתחילת 2004 על טפסי ההסכמים המקובלים אצל מרץ השקעות, בקשר לתיקי השקעות המועברים לניהולה. למרץ השקעות ניתנו, לצורך ניהול כספו של לאוטמן, יפויי כוח המאפשרים לה לבצע פעולות בחשבונות המנוהלים, בהתאם להרשאות שבהסכמי ניהול התיקים שנחתמו בין הצדדים.



מהתביעה עולה כי לאוטמן מסר לניהול מרץ השקעות כספים שהיו בארבעה חשבונות בנק - שלו ושל שלוש החברות - בסכום כולל של כ-20 מיליון שקל. בהמשך הופקדו לחשבונות כספים נוספים, ובסך הכל, עמדו הסכומים שבניהולה של מרץ השקעות בין 20 ל-37 מיליון שקל.



והנה, בתחילת ספטמבר 2007, התברר ללאוטמן ולחברות, כי מרץ השקעות ביצעה בחשבונות הבנק המנוהלים פעולות רבות בניגוד להרשאות ולהנחיות שניתנו להם. חלק מהפעולות, נטען, אף מעלה חשד ממשי לפלילים.



כך מתוארות הפעולות האסורות בתביעה: הנתבעים (מרץ השקעות וראשיה) התעלמו ממדיניות ההשקעה שנקבעה על ידי לאוטמן ולקראת אוגוסט 2007, ריכזו כמעט את כל הכספים שהעמיד לניהולם באפיק השקעה אחד בלבד - מניות בבורסה הישראלית. גם בתוך אפיק זה, ריכזו הנתבעים כמעט את כל ההחזקות במניות של חברה אחת בלבד - חברת פורמולה ויז'ן טכנולוג'יס (אפ.וי.טי).



הדבר, כך נטען, נעשה בניגוד גמור ומוחלט למדיניות ההשקעה הסולידית בה התחייבה מרץ השקעות לנקוט בתיקי ההשקעות של לאוטמן והחברות.



עוד נטען כי הנתבעים לא דיווחו לרשות ניירות ערך, לבורסה או ללאוטמן, על שיעור ההחזקה הנכון שלהם ושל התובעים במניות פורמולה ויז'ן, בניגוד להוראות חוק הסדרת הייעוץ. בנוסף נטען כי הנתבעים מסרו ללאוטמן דיווחים כוזבים על ההחזקות שבחשבונות המנוהלים, במטרה להסתיר את את הפעולות הבלתי חוקיות שנעשו בכספים שהופקדו בידיהם.



עוד על פי התביעה, רכשו הנתבעים בכספי התובעים מניות במחיר גבוה מהמחיר בו מכרו הם בעצמם, באותו יום ממש מניות של אותה חברה, שהוחזקו בחשבונות המנוהלים. בפעולות אלה נטען, הוציאו הנתבעים, במרמה, כספים מחשבונות הבנק של לאוטמן והחברות, תוך העדפת אינטרסים של אחרים על פני האינטרסים של לאוטמן.



לטענת לאוטמן, הנתבעים ניפחו באופן מלאכותי את מחירי המניות שהוחזקו בתיקים המנוהלים, דווקא ביום האחרון של כל חודש קלנדרי, על מנת להטעות את התובעים בדבר גובה התשואה הנכון של התיקים שבניהולה של מרץ השקעות. זאת על מנת לאפשר למרץ השקעות להוציא מהתובעים, במרמה, דמי ניהול גבוהים יותר, תמורת "שירותי ניהול ההשקעות".



פעולות אלה, נטען, מצביעות גם על עבירה לכאורה על הוראות חוק ניירות ערך האוסרות על השפעה פסולה על שעריהן של מניות נסחרות. עוד נטען כי הנתבעים ביצעו סדרות בלתי סבירות של פעולות קנייה ומכירה של מניות וניירות ערך בחשבונות המנוהלים. מטרתן היתה לזכות את מרץ השקעות בהחזרי עמלות מהבנק, שבאמצעותו בוצעו אותן פעולות או לסייע ב"קביעת" מחיר פיקטיווי למניות שהוחזקו על ידם בתיקי התובעים ובעיקר, למניות פורמולה ויז'ן.



עוד טענה שהושמעה נגד מרץ השקעות היא כי רכשה אופציות מעו"ף בסיכון גבוה, ערב פקיעתן, באופן שגרם לתובעים הפסדים של מאות אלפי שקלים בתיקי ההשקעות. "מעשים אלה לא היו מעידה חד פעמית אלא נעשו בשיטתיות ולאורך תקופה ארוכה", נטען.



לאוטמן מציין בתביעתו כי כל המעשים הללו נעשו בניגוד להתחייבותה של מרץ השקעות, כי אופי ההשקעות בחשבונות המנוהלים יהיה סולידי.



לטענת לאוטמן, שוויין המצטבר של מניות פורמולה ויז'ן הגיע בתחילת ספטמבר 2007, לכדי למעלה מ-95% מהשווי המצטבר של היתרות שבחשבונות המנוהלים על ידי מרץ השקעות. ההחזקה במניות פורמולה ויז'ן היוותה כמעט 100% מכלל המניות המוחזקות בחשבונות המנוהלים.



בזמן זה, נטען, הטעו הנתבעים את לאוטמן באשר לשיעור ההחזקה הנכון שלהם במניות פורמולה ויז'ן, בכך שהם מסרו להם דיווחים כוזבים שלא שיקפו עובדות חמורות אלה.



בתביעה מצוין כי פורמולה ויז'ן הינה חברה שמניותיה אינן סחירות במיוחד. עוד נטען כי כמות המניות העצומה שרכשו הנתבעים לחשבונות הבנק של לאוטמן והחברות (למעלה מ-7 מיליון מניות) מהווה כמות אבסורדית ובלתי סבירה מבחינת כל משקיע, ובוודאי כאשר מדובר במשקיע סולידי.



לכן טוען לאוטמן, כי הנתבעים חייבים לפצותו על כל הנזקים שנגרמו וייגרמו לו ולחברות כתוצאה מרכישת מניות פורמולה ויז'ן, בניגוד להרשאה.



על פי הנטען, הנזק שנגרם לתובעים כתוצאה מההחזקה האבסורדית במניות פורמולה ויז'ן, אינו ניתן לכימות מדויק בשלב זה. על פי התביעה, "מאחר שלתובעים אין אינטרס להחזיק מניות אלה בתיקיהם, בכוונתם לפעול למימושן במחיר הגבוה ביותר שניתן יהיה לדעתם, לקבל בגינן. רק לאחר השלמת מכירתן, יוכלו התובעים לקבוע באופן ברור יותר את נזקיהם כתוצאה מהרכישה הפסולה של מניות פורמולה ויז'ן לתיקי ההשקעות שלהם".



לטענת לאוטמן, רק בבדיקות שנערכו בספטמבר 2007, התברר לו ולחברות כי עד לחודש ינואר 2007, רכשו הנתבעים קרוב ל-4 מיליון מניות פורמולה ויז'ן, כלומר כמות המגיעה לכ-5.9% מהון המניות של פורמולה ויז'ן.



כמות זו, נטען, חייבה את מרץ השקעות בדיווח לרשות ניירות ערך ולבורסה, אך למרות זאת נמסר על ידי מרץ דיווח כוזב לפיו נמצאים בחשבונות הבנק של התובעים מיליון מניות בלבד של פורמולה ויז'ן.



כמות מדווחת זו לא חייבה בדיווח. מכך עולה כי לכל המאוחר, החל מינואר 2007 - הפרה מרץ השקעות את חובת הדיווח החלה עליה על פי דין, כך נטען, במטרה להסתיר מהציבור ומהתובעים את הפעולות הפסולות שבוצעו על ידה ובשמה בתיקי ההשקעות של התובעים שנוהלו על ידה.



אם לא די בכך, טוען לאוטמן כי התברר לו כי גם בכל התקופה שלאחר מכן (מנובמבר 2006), המשיך להיות פער עצום בין הדיווחים הכוזבים של מרץ השקעות לבין המציאות בחשבונות הבנק שלו ושל החברות, והפער הלך וגדל. "פער זה נעשה במרמה, על פני תקופת זמן ארוכה, במטרה להטעות את התובעים בדיווחי כזב ולמנוע מהם לראות את המצב לאשורו", נטען.



עוד נטען בתביעה כי אחת השיטות הפסולות בהן נקטו הנתבעים לצורך השפעה על מחירי המניות, היתה בדרך של "סחר עצמי" בין חשבונות הבנק של לאוטמן והחברות. לטענתם, התברר להם שלעיתים, באותו יום שבו נעשו על ידי מרץ השקעות פעולות כלשהן באחד מחשבונותיהם, נעשו על ידה, בחשבון אחר או בחשבונותיהם האחרים, פעולות הפוכות ממש.



כך, למשל, באותו יום בו נעשו בחשבון אחד פעולות קנייה של מניה כלשהי, נעשו גם, באותו חשבון או בחשבון אחר של התובעים, פעולות מכירה של מניות אותה חברה ממש. יתירה מזו, נטען כי בחלק מהמקרים שנבדקו עולה, שאותן מניות נרכשו בכספי התובעים במחירים גבוהים יותר מהמחירים בהם נמכרו אותן מניות באותו יום.



"פעולות אלה של מכירת מניות שנרכשו באותו יום - אף אם שתי העסקות המנוגדות נעשו באותם מחירים - עולות כדי "מסחר עצמי" פסול, שיש בו כדי להשפיע באופן מלאכותי על מחיר המניה ולשוות לה מסחר אמיתי ער מצד אנשים שונים", נטען בתביעה.



לאוטמן מבקש כי בית המשפט יורה לנתבעים לחשוף את זהות רוכשי המניות מהתובעים ואת זהות מוכרי המניות לתובעים. לאחר קבלת מידע זה, ייתכן שיתברר, שמעשים אלה של הנתבעים מהווים גם גניבה.



עוד בתביעה נטען כי הנתבעים "ויסתו" את מחירי המניות שהוחזקו בתיקים המנוהלים, וגרמו להעלאת שער הנעילה של מניות אלה דווקא ביום האחרון של כל חודש קלנדרי. זאת, הן על מנת להציג מצג כוזב של תשואות גבוהות, כביכול, לתיקי ההשקעות של התובעים; והן על מנת לאפשר לנתבעים להוציא במרמה, דמי ניהול גבוהים יותר, מהחשבונות המנוהלים.



לאור כל האמור, בית המשפט התבקש להורות שהפיצוי שלאוטמן והחברות זכאים לו לא יפחת מההשקעה האלטרנטיווית שהיה על הנתבעים לפעול על פיה, בתקופה שבה ביצעו את הפעילות הפסולה בחשבונות המנוהלים, דהיינו - בין 31 באוקטובר 2006 עד למועד הגשת התביעה.



הכוונה בהשקעה אלטרנטיווית היא לדברי לאוטמן, אותה מדיניות השקעה סולידית שמרץ השקעות היתה אמורה לנקוט בה - עד 40% במניות והיתרה בהשקעות דוגמת אג"ח. התשואה בתיקי ההשקעות של התובעים, נטען, היתה אמורה להיות, לא פחות מהתשואה של מדד המשלב השקעה של 40% על בסיס מדד ת"א 100 ו-60% על בסיס מדד האג"ח הכללי.



על פי חישובי לאוטמן והחברות בתביעה, הם זכאים להימצא, נכון ל-31 באוקטובר 2007 במצב שבו יהיו בחשבונותיהם נכסים ששווים הכולל אינו פחות מ-25 מיליון שקל. לכן, יש לחייב את הנתבעים לשלם להם את ההפרש בין שווי זה לשווי הקיים כיום, ולא פחות מ-13 מיליון שקל. בשלב זה, לצרכי אגרה, הועמדה התביעה על 10 מיליון שקל.



התביעה הוגשה באמצעות עו"ד שמואל חמו ממשרד עמיהוד בן פורת חמו.